ארזת לבד?

// מאי 21st, 2012 // בלוגינג, רכיבה

מרחוק אתה רואה את דמותם המתקרבת. משהו מתנדנד לו שם מאחור. משהו בגודל ארגז תלוי לו שם. יהיו כאלה שיקראו לו תיק רכיבה. והמחשבה על מה כבר יכול להיות שם בפנים שמצריך גודל תיק שכזה לא מרפה. יש ולפעמים הדחף לעצור את הרוכב ולשאול עולה בי. אז… ארזת לבד? ומה יש לך שם בפנים? ומתנות? מישהו ביקש ממך לסחוב בשבילו ממבחר פירות העונה? העוגיות/עוגה/כל מאפה אחר שהחברה אוהבים שחמתך/אשתך/החברה שלך הכינה? ואולי זה אתה שהכין? ערכת קפה? רק בשבילך? כל זה?

בעבר הלא רחוק תיק הרכיבה שלי היה הדבר הראשון שהיתי מכין לרכיבה. וכמו שלמדתי על בשרי, תיק רכיבה הוא בור ללא תחתית. עצם קיומו מוביל לאשליה שכל מה שיעלם בתוכו זה בסדר לסחוב. הרי הפריט ירחף, בסופו של דבר, אי שם בתוכו של התא הגדול והמבולגן שהוא חלק אינטגרלי של כל תיק. ממילא אם הפריט אינו חשוב כל כך הוא ישכח, שם בינות לעוד פריטים שרובם כנראה לא היו צריכים להיות שם גם כך. ורק כאשר יעשה סדר בתיק, פעם ביובל, אולי אז יראה אותו פריט אור יום שוב.

ואני? כאילו נולדתי עם נטייה טבעית שכל תיק גב שאני משתמש בו, אם זה תיק רכיבה או תיק הגב בו אני משתמש לעבודה, חייב שיהיה לו משקל רב. משקולת. היום אני לא יכול שלא להעלות חיוך כאשר אני נזכר באותם "ימי תיק" נשכחים. הגמילה הייתה קשה. אבל היום, שאני גמול, אני יכול להעריך את עוצמת הרווח. לרכוב ללא תיק זו תחושה אחרת. תחושת שחרור משכרת שקשה להסביר. המשקולת נעלמה. קל לך יותר לתמרן, לשבת שעות ארוכות יותר על האוכף. כואב אבל פחות.

לרכיבה אני לוקח איתי רק את הדברים ההכרחיים לרכיבה ולחילוץ. מינימליסט אבל לא חסר אחריות. שני בקבוקי מים על השלדה, אחד בגב החולצה (רק אם חם ואם אני רוכב יותר משלוש שעות). פאוץ' קטן שיש בו מספיק מקום לאולר כלים, חוליות לשרשרת ובלון אוויר (או שניים) תופס מקום בכיס חולצה נוסף. וכיס החולצה האחרון מוקדש לאוכל. פלאפון ומפתחות נכנסים לפאוץ' קטן על השלדה. פנימית ספייר מגולגלת וקשורה מתחת למושב. זהו. זה כל הציוד.

כל שבת אני רואה אותם. אלה, שכמותי בעבר, אינם יכולים להיפרד ממנו. מהארגז. מהתיק.

Leave a Reply