בסוף זה יגמר באסון

// ספטמבר 8th, 2012 // בלוגינג, מודעות חברתית, רכיבה

פתאום הוא הגיח מולי. עם קסדה בצבעים לבן, שחור ואדום. בסיבוב. לא ראיתי אותו מגיע וגם לא שמעתי אותו. המרחק ביננו היה קטן מאד. רכבתי בתא שטח שבדרך כלל אני מרגיש בו אחד עם האופניים. כזה שאתה מרגיש שאתה מלך העולם, דורס את השטח. דרך לבנה רחבה. ההפתעה היתה גמורה. הלב שלי האיץ כמו מטורף. עשרים מטר ביננו. אם זה לא מייד אז זה יגמר ברע. חתכתי הצידה והוא עבר על פני. במהירות מסחררת. קרוב מאד. הבטתי לאחור. לא היה לו מספר. הוא לא טרח להאט ובטח שלא להסתכל לאחור. אופנוע שטח כמעט שהתנגש בי בירקון. וזו לא בפעם הראשונה.

במסלול בו רוכבות משפחות עם ילדים קטנים רוכבים אופנועי שטח (וגם אופנועים כבדים) וטרקטורונים במהירויות מטורפות תוך כדי סיכון ההולכים והרוכבים על אופניים ולאף אחד לא איכפת.

נראה שבמדינה שלנו כל דלים גבר. אין חוק ואין דיין. התחושה הזו מקננת בי יותר ויותר לאחרונה והאמת שנמאס לי. נמאס לי שאני, אזרח שומר חוק, נרמס על ידי האין אונות של המקום הזה שאנחנו גרים בו. מה שקרה לי היום הוא רק דוגמא עצובה אחת לרמיסה המתמשכת של שילטון החוק במדינה הזו. בשביל מה לשלם מיסים? ללכת למילואים? הרי אין המדינה מגינה על המיעוט השפוי שעדיין מחזיק את המקום הזה בשיניים וזה קצת לפני שהאנרכיה תשתלט.

את הכמעטים לא סופרים.

עד שמישהו כאן לא יהרג לא יעשו כלום.

5 Responses to “בסוף זה יגמר באסון”

  1. גיא רדר הגיב:

    תגובה שהעלתי גם בתפוז וגם בפייס: לפי ההיגיון שלך אין שם מקום לכל רכב וכן, גם אופניים הם רכב.
    אם יש הולכי רגל ומשפחות אז גם רוכבי אופניים לא אמורים להיות שם. לא מעט פעמים כמעט דרסו אותי ואת ילדי רוכבי אופניים שחושבים שהם בולודרום באולימפידה מינימום.
    ד"א גם שהייתי רכוב וגם שהלכתי ברגל, ומה כמות המדוושים מול הממונעים…
    חארות יש בכל צד, כן, גם בין רוכבי האופניים כמו בין הממונעים ואפילו בין הולכי הרגל. אל תשכח שכל טענה שאתה מעלה יתכן ותעלה כנגדך בשלב כל שהוא וכל מגבלה שתנסה לכפות יכולה להגיע גם אליך.
    אני "חוטא" גם בדיווש וגם בממונע, רק סבלנות וסובלנות, יקדמו אותנו. זכות קיום ורכיבה יש לכולם ואף אחד מאיתנו אינו "בעל הבית", כולנו אורחים בשטח (ובכלל בכדור הכחול הזה), בוא ננהג כאורחים.
    ולא לשכוח, המון אמוציות,מלא אגו, אבל ראבק, זה רק תחביב. תאיטו נופנפו לשלום, תגידו כמה בקבוצה, סעו בשלום וחזרו בבטחה.

    • אופיר הגיב:

      גיא,
      אנשים לא מכבדים אחד את השני ואת הזכות של _כולם_ להינות מאותו תא שטח. אז למה אתה מצפה?

      • גיא רדר הגיב:

        אני לא מצפה, אבל שאני לוקח קבוצת רכיבה של דוושנים או ממונעים אני נותן כמה מילים בהתחלה על כללי התנהגות בשטח ובכל מפגש עם משתמשים אחרים אני מאט, אומר שלום, כמה כלים וממשיך. כל מי שעומד בצד אני שואל אם הוא צריך עזרה ו… ממשיך. לאט לאט זה מחלחל לכל הרוכבים עמי ומשם לרוכבים איתם. לא מכיר שום דרך אחרת לעשות שינוי. כל "הכרזת" מלחמה מצד זה או אחר תיגמר בחללים לשני הצדדים, אם זה בסגירת אזורי רכיבה, תזכיר לי מה קורה עם רט"ג ושבילי הולכי רגל בדרום?, ותכיף לא תוכל לדווש בירקון… ועד ח"ח פגיעות בגוף. אז אני מצפה רק לדבר אחד, להגדיל את המעגל של האנשים שמבינים שסה"כ זה רק (עוד) תחביב, יש לתחביב הרבה פנים ג'יפים/אופנועים/אופניים/​ברגל, ורק סובלנות תאפשר לנו להמשיך לעסוק בהם. ובאותה נשימה חארות (ולא, אין לי מילה אחרת לתאר אותם) יש להוקיע ולטפל בהם בכל החומרה ובכל דרך אפשרית, רק אל תשליך על ציבור שלם בגלל אותם חארות, לא בממונעים ואפילו לא במדוושים….

        • אופיר הגיב:

          אתה מדבר על קבוצת אנשים שבשביל סובלנות הם צריכים להיוולד מחדש.
          לצערי הקבוצה הזו היא לא קטנה בכלל.

          אופיר

  2. דביר הגיב:

    לי היה כמה פעמים מקרים כאלה בירקון בעיקר בירקון המזרחי
    ופעם אחת ביער קנדה ששם זה נגמר בתאונה עם 10 תפרים
    והנהג אפילו לא תרח לעצור כשראה אותי נופל והמשיך לנסוע במהירות

Leave a Reply