שמן על אופניים

זמן איכות

// מרץ 18th, 2010 // בלוגינג, משפחה, רכיבה

12:45 ואני מחוץ לגן של הילדה. צריך לקחת אותה לבדיקה שהיא חייבת לישון בה… כבר משבוע שעבר היתי בכוננות ספיגה ליום הזה. היה ברור לי שמה שאני לא אעשה הלך יום עבודה.

הבוקר עבר עלי בסידורים. האופניים נלקחו לכיוונונים במוטואופן (רק מילים טובות!). אחרכך אספתי את הבגדים מהגיהוץ, ובלי שהרגשתי כבר הייתי צריך ללכת לקחת את ספתוש שתעזור לבדר/לסחוב/להרגיע וכל פועל אחר שמתחיל בלמד (תוסיפו בעצמכם). חולה עליה והיא בכלל אמא של אשתי (ושימותו הקנאים!).

הילדה שיתפה פעולה למופת, זאת אומרת נרדמה, ותוך 45 דקות סיימנו.

אז כמובן שאיך שהגענו הביתה היא התעוררה ורק רצתה לשחק, ואבא לא היה יכול לישון, אבל זו היתה התחלה של זמן איכות מסוג אחר עם הילדה שלי.

למרות מזג האוויר החלטתי לרדת עם הילדה למטה. איתה ועם האופניים החדשים שקנינו לה השבוע לפסח. לא רק אופניים קנינו אלה גם קסדה. האמת היא שאני לא יודע ממה הילדה התלהבה יותר – מהאופניים או מהקסדה. אבל זה היה ברור שהיא מרגישה גדולה ויש לה אופניים וקסדה כמו לאבא. כמובן שהאופניים (BMX כחולים) הוחנו אחר כבוד ליד הרוסקו ואבוי למי שנוגע בהם.

ההתלהבות של הילדה והרצון הטבעי שלה לדווש ולדווש היה פשוט מדהים. מצאתי את עצמי מקפץ מאחוריה, עוזר ודוחף איפה שצריך. אבל האמת שהיא פשוט רצתה בעצמה. בו נלך לשם, מה זה (מצביעה על ידית הברקס)?, אבא עצרתי! (תוך לחיצה על הברקס – בשתי ידיים כמובן), ווויייייי אבא אני נוסעת!

היה פשוט תענוג לראות כמה הילדה נהנת. האמת? הרגשתי כמו טווס עם הנוצות מצוחצחות ופרוסות לראווה. בלי לשים לב עברה לה יותר מחצי שעה והיינו צריכים לעבור לתחנה מספר 2 – קניות.

זה לא שלא עשיתי קניות השבוע אלה שהירקות והפירות אצלנו מתחסלים בכזאת מהירות שלפעמים צריך אספקת חירום לסוף השבוע. זה שלקחתי את הילדה איתי עלה לנו בענבים ירוקים, תותים ואגסים (שבכלל לא צריך כי יש מלאן במקרר). אבל יותר מכל זו היתה הזדמנות לחוות שוב איך הקטנה שלי מתפתחת לאישה קטנה. כמה רצונות יש לה, ושלא נדבר על הדעתנות. פשוט תענוג צרוף (כן, אני יודע שכל זה ישתנה בגיל מאוחר. אבל עכשיו למי זה איכפת?).

התחנה האחרונה היתה מסעדה שבה אנחנו אוכלים מדי פעם. הפעם הינו רק אני והילדה שלי. רק אני ומנת ילדים שהשניצל נשאר כמעט כולו מיותם בה אבל הצ'יפס, הגלידה והמיץ תפוחים הם עדיין בגדר נעדרים.

העובדה שברח לה פיפי במיטה שלנו בצהריים כבר מזמן נשכחה (כמעט, כי שאמא שלה תבוא הביתה זה יעלה שוב. והמבין יבין), וזה שהלך יום עבודה זה ממש משני. החשוב הוא שקיבלתי זמן איכות עם הילדה שלי. זמן איכות שאילולי הבדיקה בצהריים לא הייתי מקבל אותו.