ארבעה חודשים אחרי – תמונת מצב

// אפריל 4th, 2010 // ללא קטגוריה

לפני קצת יותר מארבעה חודשים התחלתי מסע. מסע שהוא המשכו של אחר ותחילתו של חדש. שלב מתקדם בחיפוש עצמי שנמשך לאורך השנים האחרונות.

לקח לי די הרבה זמן להבין שהגיע הזמן לאמר די. הגעתי לנקודה בה סוף-סוף הבנתי שאין צורך להעמיס על עצמי את חטאיהם של אחרים (פולניות, משפחה, ניצולי שואה, מה שדור ראשון של ניצולי שואה עושה לדור שני, וכו'). אין צורך לנסות להתמודד עם העולם כאשר המטען החורג הזה יושב על כתפי בנוסף לדברים שבמילא צריכים להתמודד איתם. ההשמנה היא הסימפטום של הבעיות. בניית חומה בצורה מפני העולם בניסיון עקר להסתתר מהמציאות, מהבעיות.

לפני כארבעה חודשים עברתי שלב. לקח לי הרבה זמן להגיע לנקודה בה הבנתי כי הגיע הזמן להשתחרר מאותם כבלים לא נראים שפשוט הפריעו לי להיבנות כאדם ולדאוג לעצמי. לי, לפני כולם ומתוך אגואיזם צרוף. למה? כי פשוט מגיע לי, הרווחתי את זה ביושר. אני אדם, בעל ואבא טוב. מגיע לי ומגיע לאשתי ולילדה שלי. פשוטו כמשמעו. וזו היתה אחת מההבנות הכי חשובות שהגעתי אליהן אחרי זמן ארוך של טיפול בעצמי.

היה לי מזל. מזל שפגשתי מישהי שהצליחה לגעת בנפש הפגועה והמצולקת שלי. ללא העזרה והאהבה העצומה שאני זוכה לה מאשתי (עם כל התרוניות שלי) לא היתי מגיע לכאן. לכתוב על עצמי בצורה כזו, לפתוח צוהר למחשבות שלי ולחיי. להיות אדם טוב יותר. עכשיו כאילו נגלה מישהו חדש. דגם משופר. כזה שאיכפת לו מאיכות החיים שלו ומבין כי היא משפיעה באופן ישיר על מקור כוחו האמיתי – משפחתו.

ארבעה חודשים לתוך השלב הזה במסע שלי. האופניים, הדיאטה, 26 הקילו שהורדתי, האגרסיביות שכמעט ונעלמה, הסבלנות שפתאום חזרה, אבל הכי חשוב שהרבה יותר טוב – לנו.

החלטתי לאמץ את דרך החיים הזו. נ-ק-ו-ד-ה.

12 Responses to “ארבעה חודשים אחרי – תמונת מצב”

  1. מאת שמנה גם בראש:
    05.04.2010 בשעה 0:28

    ווווואו !!!
    נשמע מדהים, נפלא, מלא השראה.
    איה שינוי, תובנות נהדרות ומעמיקות
    גאה בך וגם כמובן באשתך- !!
    מאיפה מתחילים עם האפניים?
    איך קונים את הזוג הנכון? לא רכבתי מאז הילדות..
    חוץ מאשר בחדרי כושר בעצם אבל זה לא אותו הדבר..
    איך לא שוברים חסכון ברכישה?
    אני אשמח לקבל עזרה.

    להגיב
    • מאת אופיר:
      05.04.2010 בשעה 22:02

      קודם כל תודה (וגם בשם אשתי).
      בקשר לאופני נשים אז יש כמה אפשרויות. המחירים נעים בין 1500 ש"ח ל- 2000 ש"ח לדגמי כניסה לנשים (וצריך גם להוסיף קסדה). ואני מתאר לעצמי שמה שתרצי לעשות זה רכיבה בפארק או בעיר.
      את האופניים צריכים לאהוב וכן זה לגמרי קשור למראה ואחר כך לנוחות וכו'.
      במשולש האופניים של ת"א (רחוב מנחם בגין והחשמונאים) יש שלוש חנויות שאני בטוח שתוכלי למצוא שם משהו מתאים: רוזן-מינץ (GT לנשים), מצמן את מרוץ (ספשייליזד לנשים) וטרק (Skye שהן פשוט יפות).
      עצתי לך, ארגתי לך אחר הצהריים או בוקר אחד ופשוט תבקשי לרכב בכל חנות על אופניים שמתאימות לנשים. תעשי סיבוב אצל כולם ואחר כך תבחרי או תלכי הביתה לחשוב. חשוב שתתחברי עם האופניים. בלי זה הם סתם יהיו עוד רהיט בבית.
      לרכב בחוץ זו חוויה מדהימה שלא דומה בכלל לחדר כושר (מתי יצא לך לאחרונה להריח שדה חרוש)?

      להגיב
  2. מאת שמנה גם בראש:
    05.04.2010 בשעה 22:53

    תודה גם לך,
    שדה חרוש? דווקא יצא לי כשאני נוסעת לצפון לבית השני שלי
    (לא יודעת אם אתה קורא בבלוג שלי) אבל בצעידה האחרונה שלי(דווקא בצפון) מאד נחבלתי בפניי ואני כרגע לא יכולה לצאת מהבית עד שהשטפי דם בפנים יעלמו…
    כל מה שכתבת בסוגריים זה דגמים של אפניים? אני בהחלט חוששת שהם יהפכו לרהיט, מאד בא לי שלא..אך אני נחושה וחשוב לי לשלב עוד פעילות גופנית בנוסף להליכה.
    כדי להריח שדה חרוש אצטרך את בעלי שייסע איתי גם..ולו יש בעיות בברכיים ולכן אצטרך להסתפק ברכיבה בפארק/כביש.

    להגיב
    • מאת אופיר:
      06.04.2010 בשעה 21:48

      לאט לאט לך. אל תמהרי. אם יש לך חברה עם אופניים תנסי את שלה (אם כמובן הגודל מתאים), או פשוט תנסי בחנות (כן השמות הם שמות של סוגי אופניים). אל תתיחסי לזה כאל פרוייקט אלה כמשהו שאת משלבת בחייך שכל כולו הוא בשבילך. תעזבי את התרוצים (מה את רוצה מבעלך?). אפשר לרכב רכיבה אורבנית ולא צריך את הפארק בשביל זה. אבל מה שאת צריכה באמת זה את ההבנה שכן את רוצה באמת לנסות. אל תכריחי את עצמך, תביני שזה מה שאת רוצה. אני מקווה שאני מעביר את הנקודה באופן ברור מספיק כי אם אין את הרצון האמיתי מבפנים זה לא יקרה. לי לקח הרבה זמן עד שהחלטתי לרכב ואחר כך עוד שלושה חודשים עד ששילבתי דיאטה. ואני כבר מזהיר אותך שיכאב לך. מעבר לתחת (שצריך להתרגל למושב) אז שרירים אחרים שאולי לא היית מודעת לקיומם. אז נשימה עמוקה :)

      להגיב
      • מאת שמנה גם בראש:
        06.04.2010 בשעה 23:53

        צודק, זו אכן החלטה ולא "פרוייקט חיים" ללכת ולקנות אפניים.
        אין לי מכרים עם אפניים, אצטרך לרכוש..
        לוקחת את המלצותיך.
        תודה רבה על ההשראה. (-:

        להגיב
        • מאת אופיר:
          07.04.2010 בשעה 6:49

          אופניים זה לא פרוייקט אלה דרך חיים :)
          בהצלחה!

          להגיב
          • מאת שמנה גם בראש:
            07.04.2010 בשעה 13:51

            מה בהיבט התזונתי? איזה שינויים עשית מאז השתחלת? הלכת לייעוץ מקצועי? לבד? מסגרת? איך אתה מתמודד עם האוכל בעבדבות השינוי בפעילות הגופנית, הרי גם לפן הזה "משקל כבד" בתהליך…

          • מאת אופיר:
            09.04.2010 בשעה 10:48

            אני אכתוב על זה פוסט מסודר ביום יומיים הקרובים

  3. מאת אלון:
    06.04.2010 בשעה 19:16

    מרשים ביותר!
    אני מוכרח להודות שאני לא זוכר איך נתקלתי בבלוג שלך, זה היה דיי מזמן, אבל אני עוקב דיי בדריכות אחריו!
    כל הכבוד לך על הדרך המדהימה שאתה עושה ועובר. וכן כל הכבוד על השיתוף בדרך הזו!

    שאלה (קטנה גדולה) אחת.. אני מנסה גם להכנס לאורח חיים כזה, במטרה גם כדי להפחית במשקל, אבל גם כדי להפוך את הרכיבה לדרך חיים.
    מלבד JUST DO IT (פרסומת סמוייה? ) אולי תוכל לתת לי טיפים איך להפוך את התחביב הכל כך כיפי הזה של רכיבה למשהו פרקטי יותר?
    מכיר את בעיית הלא מצליח להתמיד? זה זה. כל פעם שאני מנסה להפוך את הרכיבה למשהו מהותי, יותר מפעם ב.. למשהו שבועי, יומי,(בתכלס "להזיז" את עצמי..), במוקדם או במאוחר זה פשוט יגווע..

    המון תודה!

    להגיב
    • מאת אופיר:
      06.04.2010 בשעה 22:52

      תודה על המילים החמות!

      כשהתחלתי לרכב הכרחתי את עצמי לרכב שלוש פעמים בשבוע. בטח תשאל – אז מתי מצאת זמן?
      אחת מההחלטות שלקחתי היתה לא לפגוע בזמן המשפחה שלנו. גם ככה אני נוסע די הרבה לחו"ל מטעם העבודה. לכן פעמיים מהשלוש פשוט קמתי ב – 5 או ב – 5:30 בבוקר ורכבתי ליד הבית. בסוף השבוע הרשתי לעצמי לקום קצת יותר מאוחר כדי לרכב. כאשר המרחקים גדלו ולא יכולתי לרכב יותר ליד הבית (כמה סיבובים אפשר כבר לעשות?) אז בעיצה אחת עם אשתי פעמיים בשבוע מוקדם בבוקר (5:30 בדרך כלל) אני קם ונוסע לפארק הירקון או למקום אחר כדי לרכב. זה לא פגע במי לוקח את הילדה לגן אלה פשוט השתלב בשגרה הקיימת שלנו. ביום שבת אני יוצא למקומות רחוקים יותר ומשתדל לצאת ולחזור מוקדם כדי להגיע בזמן לארוחת צהריים (ולפעמים הרבה לפני זה). הרכיבות שלי נעשו ארוכות וארוכות יותר. הגוף שלי התחזק, ויחד עם הדיאטה התחלתי לרדת במשקל באופן מיידי והרבה. ככה שזה דירבן אותי להמשיך (אתה יכול להציץ במעקב במשקל שלי ולהבין מה ירד וכמה מהר).
      מה שקורה לי היום זה שאם פספסתי רכיבה אני פשוט מרגיש רע בעצמות. הרכיבה משחררת אותי, מנקה לי את הראש. אני נטו נהנה.

      זה לא פשוט לקום בחורף שקר או שקצת מטפטף, אבל התמורה שאתה מקבל שווה את זה. אני מרגיש אדם כמו אדם אחר.

      להגיב
  4. מאת רז:
    11.04.2010 בשעה 20:18

    הי אופיר, אני עוקב כבר זמן מה אחר הבלוג שלך ומזדהה לגמרי עם סיפור די דומה. נכנסתי אל עולם האופניים לפני כארבעה חודשים עם כושר של בטטת כורסה שבקושי עולה שתי קומות. התחלתי אמנם בפור של 40 ק"ג עליך (110) והיום – אחרי ארבע רכיבות בשבוע בממוצע (כ-25 ק"מ כ"א) אני 15 ק"ג פחות ובכושר שלא היה לי מאז הצבא (אני בגילך בדיוק).
    ביום שישי האחרון הבנתי שניצחתי וגיליתי עד כמה כשיצאתי עם חבורה של חמישה רוכבים מנוסים. למסע של 30 ק"מ בפארק קנדה החששות התגברו כשכולם הורידו מהמכוניות אופניים שעולות כפול יותר מה-GT קשוחות הזנב שלי וכבר בעליה הראשונה כולם רצו קדימה והשאירו אותי מאחור (בדיעבד התברר שכולם נתנו ספרינט) את התוצאות גילנוי בעליה קשה וארוכה בשם דיפנבייקר: בעוד הרוכבים המנוסים מצוא את עצמם צועדים ברגל את המחצית השניה של העליה, עבדך הנאמן דיווש בראש וחיכה להם בקצה העליה! (וזה בהחלט ניצחון אישי קטן). גם בירידות הייתי הכי מהיר מכולם (גרוויטציה- לא חוכמה…) ואחרי 30 ק"מ הייתי אפילו מוכן להמשיך עוד קצת אלמלא אילוצי הזמן.
    בקיצור, בדיוק כמוך, אני פשוט נהנה מכל רגע וממש מתבאס בימים שאני לא יוצא לרכוב על האופניים. עוד כמה אימונים ואתה נותן בראש גם לפלצנים עם אופני קרבון של 30 אלף שקל וציוד רכיבה מקצועי. הכל בראש!

    בהצלחה ידידי,

    רז

    להגיב
    • מאת אופיר:
      12.04.2010 בשעה 17:36

      רז,
      תודה על התגובה שלך!
      מה שלמדתי בתהליך הזה זה שיש משמעות כל כך חזקה למושג – נפש בריאה בגוף בריא. זה בעצם משולב אחד בתוך השני ותלוי אחד בשני.
      הנשמה היא שמרוויחה בתהליך הכי הרבה.
      מה שחשוב עוד בעיני זה שיש כאן דרך חיים ולא רק 'אופניים'. משהו שאפשר לאמץ אותו.
      אני שמח שגם בשבילך זה עובד ושוב תודה על התגובה. זה מאד חשוב לי!
      אופיר

      להגיב

Leave a Reply