שמן על אופניים

יום עבודה או יום שלישי הגדול

// יולי 22nd, 2010 // כללי, רכיבה

כבר הרבה זמן זממתי על איזה חצי יום חופש שינוצל לרכיבה ארוכה ארוכה. אתם בטח מכירים את זה, אתה פשוט רוצה משהו , משכנע את עצמך שאתה חייב את זה, ואז התת-מודע שלך עושה את שאר העבודה בשבילך. החלטתי שבגלל שבשבוע הבא אני שוב בחו"ל בגלל העבודה אז אני צריך לעשות איזה שהיא רכיבה משמעותית. משהו שאני לא עושה כל יום. לגעת בקצה המעטפת. שוב.

לאחר התיעצות קלה עם ש' נבחר הקטע הרביעי והאחרון של מסלול מים-אל-י"ם. ש' ואני משתעשעים במחשבה שאולי בסביבות ספטמבר – אוקטובר אנחנו נרכב את כל המסלול, את כל 125 הקילומטרים. היכרות עם חלקים נבחרים של המסלול תמיד טובה, והיות ואת שני הקטעים הראשונים אנחנו מכירים היטב הגיע הזמן לעשות היכרות עם החצי השני של המסלול. התכנון היה להתחיל מצומת שמשון ולטפס עד כמעט גן החיות התנכי בירושלים ואז להתחבר לשביל ישראל ולרכב עליו בחזרה דרך צובה ונחל כיסלון.

המסלול בדרך הלוך היה קל לניווט. ממש בהתחלה עוברים ליד בית קברות. שלט גדול מכריז "ארץ החיים". כנראה שמישהו לא עשה לאחרונה איזה שהיא בדיקת מציאות. השם נורא הצחיק אותי. אם היו משמיטים את ה"בית קברות" מהשלט עוד היו חושבים שיש כאן פארק שעשועים.

כשהגענו לשמורת הטבע של נחל שורק נורא סקרן אותי לדעת איך זה שיש זרימת מים בנחל? לא זו בלבד אלה גם שהמסלול מחייב אותך לחצות את הנחל בנקודה מסויימת. אז זהו, שתושבי ירושלים אומרים לילדים שלהם שהקקי והפיפי שלהם נסעו לים… זה לא בדיוק… הם נסעו לנחל שורק. ועוד לחשוב שאתה צריך לעבור דרך זה.

כביש 386 מסמן את נקודת המפגש בין נחל שורק ונחל רפאים. כדי לא לסכן את הרוכבים המסלול מוביל אותך אל מתחת לגשרון שעל הכביש. אי אפשר לרכב, חלוקי הנחל והאבנים פשוט לא מאפשרים את זה, אז מעמיסים את האופניים, נזהרים לא ליפול ורוקדים על האבנים עד לצד השני.

ואז מגיע גולת הכותרת של הדרך הלוך בפיצול הדרכים שמוביל לגשר קובי מצד אחד וליד קנדי מצד שני. בהתחלה אתה לא רואה את זה אבל די מהר אתה מרגיש. אם עד עכשיו היתה מגמת טיפוס סבירה במסלול (משמורת הטבע ועד כמעט סוף המסלול מגמת הרכיבה היא טיפוס) הרי שעכשיו העיניינים מתחילים להיות רציניים יותר. במשך השניים וחצי קילומטרים הבאים מטפסים כ – 165 מטרים. קריעת תחת אמיתית. וזה לא שיש לך אפשרויות נסיגה או חלופות. זה או למעלה או למעלה. הנחמה היחידה היא הנוף עוצר הנשימה, פשוט מרהיב.

מתחת לעץ, 680 מטר מעל פני הים, בנקודת פיצול שבין המשך המסלול בכיוון הכללי של גן החיות התנכי (ימינה) וטיפוס ליד קנדי (שמאלה), אחרי כ – 24 ק"מ של רכיבה, עשינו עצירה. יש משהו בנוף ההרים הזה, משהו מיוחד ובייחוד שאתה יכול להסתכל על הגיא שלמטה ולהבין מה את מה הרגע גמרת לטפס.

לקחנו שמאלה לכיוון יד קנדי. קיבלנו בונוס מיידי של טיפוס נוסף של 135 מטר לאורך 2.4 הקילומטרים הבאים שהובילו אותנו לאנדרטה (815 מטר מעל פני הים) נכנסנו לשביל המעיינות וכמעט הגענו לאן שהיינו אמורים רק שטעינו באחת הפניות ובמקום להמשיך לכיוון הסטף חזרנו על עקבותינו. וכן, מה שרק לפני רגע ירדנו היינו צריכים לחזור ולעלות שוב מצידו השני של ההר. מויי כיף. שהבנו מה קרה החלטנו לחזור בדרך שהגענו. היינו צריכים כמה שבילי אש וקצת מזל שיאפשרו לנו לרדת מטה מטה חזרה לשביל. משם היינו על טייס אוטומטי. זה פשוט מדהים כמה עוצמת רכיבה יש בך שאתה אוכל ושותה כמו שצריך במהלך רכיבה שכזו. כדי לקנח עשינו עוד איזה 60 מטר טיפוס ועוד קטעון עם 40 מטר ובא לציון גואל.

יום עבודה. 62 ק"מ, 925 מטר של טיפוס. ממש אפיקון.