לאות

// אוגוסט 11th, 2010 // בית, בלוגינג

הרגשת לאות השתלטה עלי בימים האחרונים. קשה לי עם החום הזה, עם העבודה, עם ערימת המטלות בבית, עם חוסר בשעות שינה… בעצם עם הכל. אני מרגיש כאילו אין בי אנרגיה. אין לי כוח לעשות שום דבר.

הקטנה שלנו התחילה לאמץ מנהג חדש – להתגנב למיטה שלנו באמצע הלילה. זה מתחיל במעין קריאה חרישית לאבא או לאמא מתוך תקווה שאף אחד לא יענה ומהר מאד נגמר בריצה מהירה דרך הסלון החשוך הישר לחדר שלנו. התוצאות מבחינת השינה הן הרסניות. זו לא שינה יותר, זו התמודדות. הילדה פשוט ישנה בכל מיני תנוחות שונות ומשונות כולל במאוזן ככה שהיא יוצרת לעצמה איזור חיץ מבודד, האסור לכניסת מבקרים, בין ההנהלה ההריונית לביני. בתגובה איזור המיחיה שלי הצטמצם לאיזשהו שרוולון בקצה המיטה שבינו ובין נישולי הסופי מהמיטה (האחזות בפיסת הקרקע שנותרה לי) רק פסע קטן מאוד. מזל שאני עושה דיאטה…

החום מכריח אותי לקום מוקדם בבוקר כדי להתחיל לרכב עם אור ראשון. השקמה בארבע בבוקר לא זרה לי והאמת היא שאני שמח לקום לרכב. הבעיה היא שאני לא מחזיר את שעות השינה האבודות ולא הולך לישון מוקדם. ככה שלאורך השבוע נוצר אצלי חוסר משמעותי בשעות שינה.

גם בעבודה לא משהו, ככה שבצרוף החום והחוסר בשעות השינה מצאתי את עצמי הופך באחד מימי השבוע  ליצור חסר סבלנות, קצר רוח, ולא חביב בעליל. זה לא שאני לא מבין את זה. אתה לפעמים מגיע לנקודה שנמאס לך להתמודד עם כל העולם ואתה צריך קצת שקט. אני מרגיש שהגעתי לשם ואני מחפש דרכים שיוציאו אותי מהמצב הזה. יש דברים שהם בשליטתי ויש כאלה שממש לא. גם את זה הבנתי. לפחות אני מודע לזה… אם הייתי צריך הוכחה לכמה המצב בעייתי קיבלתי אותה היום. התקשרתי להנהלה לשאול אם היא עשתה משהו שביקשתי ממנה ומסתבר שהיא דיברה איתי על זה לפני יומיים… האמת? אפילו לא זכרתי את השיחה שלנו. הראש שלי היה במקום אחר לגמרי.

בשבוע הבא אני שוב בחו"ל. עבודה. הדבר הטוב היחיד מכל זה קורה כשאני חוזר. חופש של שבוע עם המשפחה. כמה שאני צריך את זה!

Leave a Reply