חופש

// אוגוסט 24th, 2010 // בלוגינג, משפחה, רכיבה

כבר אחרי חצות. אני יושב במרפסת הבקתה שלנו וצופה על נוף הכנרת. רק הצרצרים שוברים את השקט מסביב. אני לא ממהר ללכת לישון. פשוט שום דבר לא בוער. למדתי לזרום. מי היה מאמין. החופש המסורתי של סוף הקיץ לקח אותנו לגולן. ההריונית, ההורים שלה והקטנה שלנו. אני שחזרתי מחו"ל חולה, בעיצה אחת עם הרופא, השארתי את האופניים בבית והתמכרתי לאנטיביוטיקה ולטיפות אוזניים. כמה שזה ישמע מוזר אני מרגיש עם זה בסדר גמור. כאילו קיבלתי איתות שאין בחופש הזה מקום לשום דבר אחר פרט למשפחה. ואני מנצל כל רגע ורגע כדי להיות עם הקטנה בבריכה או להרוויח קצת זמן איכות עם אשתי.

לפני החגים, לפני הלידה, לפני עוד ירידות ועליות בעבודה, לפני שכל השקט הזה יופר על ידי דברים אחרים אני לוקח עוד נשימה עמוקה של משפחתיות ומכניס לריאות. למה לי לחשוב על מה יהיה, ולמה ואיך, אם אני יכול פשוט להינות, עכשיו ופה, ממה שיש לי?

Leave a Reply