שנה עברה

// נובמבר 28th, 2010 // בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

היום מלאה שנה לרגע שבו החלטתי שדי, מספיק. לרגע שבו החל המסע. המסע שלי אל עצמי.

אם הייתי צריך להגדיר את נקודת הפתיחה שלי הייתי ממשיל אותה למת מהלך. הסוף היה ידוע מראש והזמן קצוב. הנתונים היו כולם לרעתי. משקל של 156.9 ק"ג ואירוע אחד שהיה בגדר קריאה אחרונה לפני שהרכבת עוזבת את התחנה. לעולם.

הרגשת חנק היא חוויה מפוקפקת. להתעורר באמצע הלילה כאשר אתה כמעט ולא נושם, מנסה בכוח להכניס עוד אוויר פנימה ופשוט לא מצליח, היא חוויה מעוררת פלצות. מיצי הקיבה שלי החליטו לערוך ביקור היכרות עם קנה הנשימה שלי. דבר שגרם להיצרות הקנה, חנק, ואם לא הייתי מתעורר בזמן, לא הייתי מתעורר בכלל. ככה זה שאתה מפטם את עצמך עד בלי די. אתה פשוט הורג את עצמך במו ידיך.

לעולם לא אשכח את פניה של אשתי. מבועתת, מבוהלת… מבולבלת. עד היום כשאני נזכר באותו לילה אני כועס על עצמי על כך שהייתי צריך להעביר אותה את החוויה הזו של לצפות בי מהצד.

לי האירוע שעברתי היווה קריאת השקמה. לאחרים אולי לא היה מזל כמוני. לא הייתי צריך שיתנו בי סימנים אחרים. זה היה בהחלט מספיק.

כמה רחוק חשבתי אז שאוכל ללכת עם זה? אני לא יכול לספק תשובה כנה לשאלה הזו. לא חשבתי על כמעט 60 ק"ג פחות ועל שינוי כל כך גדול בחיי שאותם הרווחתי בחזרה. קשה מאד לקום בוקר אחד ולאמר די! זהו תהליך שלוקח זמן. דורש עיכול עצמי. וגם כשההבנה כבר קיימת עדיין קיים המכשול של מעבר ממחשבות למעשים. ברגע שנוכחתי לדעת שהדיאטה עובדת ויכולתי להבחין בשינוי אמיתי אצלי (ולא רק במשקל) התהליך צבר מספיק תאוצה וידעתי שאני לא מביט יותר לאחור. האדם ההוא איננו עוד, יחי האדם החדש.

אפשר לאמר שהאני הפנימי שלי, זה שהיה מוחבא עמוק, היום הוא בחלקו הגדול גם האני החיצוני שלי. אני יודע ומבין איך לדאוג לעצמי ולכן אני יודע ומבין איך לדאוג לאנשים היקרים לי מכל, אשתי ושני ילדי. נסוך בי ביטחון שכל אתגר שיעמוד בדרכי אוכל לו. הסבלנות שבה ומצאה את מקומה אצלי וכך גם הקשב. נפתחתי. הפכתי לאדם טוב יותר שמבטא ומכיל. וכן, אני גאה בעצמי. למדתי שגם לי מגיע‎.

אז לאן אני רוצה להגיע? ומה הלאה? 85 קילו ולהישאר בריא, שמח ואנרגטי. לא צריך יותר מזה.

ואני חשבתי שפיטר פן זה רק באגדות.

2 Responses to “שנה עברה”

  1. דרור גלר הגיב:

    מזל טוב ליום הולדת שנה :-)

    דרור

Leave a Reply