מוריד חלודה

// ינואר 4th, 2011 // כללי, רכיבה

זה לא שלא הרגשתי את החלודה שנתנה בי את אותותיה לאורך השבועיים האחרונים. פשוט לא שיערתי כמה קשה יהיה להתחיל ולדווש אחרי שבועיים של מחלה. בימים האחרונים כבר חשבתי שהנה עוד רגע קט ואני מטפס שוב על האופניים ורוכב לעבר השקיעה. מחשבות לחוד ומעשים לחוד. הראש רצה אבל הגוף פשוט לא נתן. אז אחרי שסיימתי עם האנטיביוטיקה ואחרי שרופא המשפחה שלנו העביר אותי לתרופות שיטפלו בסינוסים שלי החלטתי שדי, אני לא יכול להסתכל יותר על האופניים שתלויות בחדר העבודה שלי כאבן שאין לה הופכין.

לא עיניין אותי מזג האוויר ולא הגשם שירד הלילה. היום אני רוכב.

בחרתי לרכב בפארק קנדה. מסלול של שעה וקצת של סינגלים כדי לחזור לעיניינים. ככה אוכל לחוש מחדש גם את האופניים וגם את הטבע המתחדש רגע אחרי הגשם.

כבר שכחתי כמה קר בבוקר. עטוף בשכבה תחתונה, חולצת רכיבה ומעיל גורטקס התחלתי לרכב עם ש' בשבע בבוקר. בהתחלה זה היה די מוזר. הרגליים היו כמו זוג מאובנים. עם כל דיווש הרגשתי איך אני צריך להשקיע מאמץ די גדול בלגרום לרגליים לזוז ולאופניים להתגלגל. הריאות כאילו התכווצו ונדמה היה לי שאני לא מסוגל לנשום. התאמצתי למצוא לעצמי קצב, אפילו איטי, כדי להתחמם ולנסות להיכנס לעיניינים. לפני שנכנסנו לסינגל עצרנו. אמרתי שלום למעיל הגורטקס שנדחף לתיק, לקחתי שלוק מהמים וטיפסתי לאיטי בחזרה על האופניים.

לאט לאט עם כל דיווש החלה החלודה להיעלם. פתאום מצאתי את עצמי נותן בראש באיזשהי עלייה, ופה ושם הבליחה לה רכיבה מהירה כאילו יושבים לי על הזנב. אחרי כחצי שעה של רכיבה השתחררתי לגמרי. הריאות כאילו נפתחו ומפרקי הרגליים השתחררו. בדיוק בזמן כדי להינות מהשמש שהבליחה לה לכמה רגעים ומהנוף. פארק קנדה של אחרי גשם הוא פשוט קונצרט של הטבע ויחד עם הסינגל המהודק והנופים שאני כל כך אוהב הרגשתי איך אני מתחיל להתמלא מחדש באנרגיה חיובית שכה היתה חסרה לי.

נכון, זו לא היתה רכיבה בקצב שיא (וגם לא איטית) ולא דחפתי את עצמי עד הקצה. זו היתה רכיבה להורדת חלודה, לניעור האבק ובכדי שאשאב כוחות ממה שאני כל כך אוהב לעשות – פשוט לרכב!

Leave a Reply