שמן על אופניים

סיכום אפיק כניסה 3

// מאי 17th, 2011 // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

הכל התחיל בנסיעה מהחרמון הביתה. אני אפילו לא הייתי שם. חבורת המצ'וגעים שרכבה 285 ק"מ לחרמון ב 24 שעות עשתה את דרכה הביתה. על השיחה שלהם למדתי מספר ימים אחרכך כאשר רכבתי עם מאיר בוקעי בפארק קנדה. "אתה יודע שנראה לנו שאתה תארגן את אפיק כניסה 3"…"זו תהיה סגירת מעגל בשבילך". שני משפטים וזהו. אף אחד לא יודע אבל לקח לי בערך שנייה להחליט. האפשרות לתרום בחזרה לקהילת האנשים שאני מתגאה בשייכותי אליה עשתה את שלה. רק לאחר שכבר קיבלתי את ההחלטה עם עצמי הלכתי לשאול בעצתם של האורקלים של הקומונה לגבי דבר זה או אחר. התשובות שלהם רק הניעו אותי קדימה.

מסלול הרכיבה הוא אחד מהפרמטרים החשובים ברכיבת אפיק, אם לא החשוב שבהם. צריך למצוא איזון עדין בין קל לקשה, בין מתאים ללא מתאים. בין ההגדרה של אחד לאפיק להגדרה של האחר (שיכולה להיות שונה לחלוטין). למזלי לאורקל המסלולים (דני "גרביים") היה כבר משהו בשרוול. 67 ק"מ ו 1,450 מטר של עלייה. היה במסלול הזה משהו שונה. התמודדות ישירה מול קירות. מול עצמך. לפני שבעה חודשים הוטבלתי ברכיבת האפיק הראשונה שלי. שם הבנתי שככה אני רוצה לרכוב, לא פעם בשנה, אלה פעם בשבוע. התחלופה של כמה תאי שטח, העבודה שאתה משקיע בטיפוס שמשתלמת בנוף ובירידה שאחרי, תחושת הסיפוק, תעצומות הנפש שכזו רכיבה טוענת אותך בהן… היה חשוב לי שהמסלול של האפיק שאני אוביל יהיה קשה ומתגמל. לא אכזרי. רציתי שמי שירכוב את האפיק יחוש משהו ממה שאני חש כשאני רוכב רכיבת אפיק.  המסלול המקורי שופצר למסלול בין 65 ק"מ הכולל את הטיפוס לנווה שלום, את דרך הנוף הדרומית והמקנח בהר איתן. רכיבה כזו צריכה להשאיר הרגשת הישג אצל כל רוכב באשר הוא. כל שכן רוכבים חדשים שאולי לא מורגלים עדיין לרכיבה שכזו.

מסלול הוא לא רק אוסף נקודות. הוא אופי רכיבה משתנה, התאמה שלך לשטח, התמזגות עם הטבע. אחרי שרכבתי את המסלול בפעם הראשונה לא הרגשתי שאני חי אותו מספיק. שיש לי הבנה טובה שלו. אז רכבתי בפעם השנייה ובפעם השלישית. אז כבר הרגשתי מחובר. ידעתי שלמרות שהמסלול נראה מאיים אולי בהתחלה, יש בו תיגמול, יש בו משהו אחר, "קטע". מי שיגיע להר איתן כבר יסיים. הנוף יתן לו תוספת כוח (הרבה רוכבים לא מכירים את הפנינה הזו) ויחד עם הדחיפה של הרוכבים האחרים… אתה כבר שם.

המראה של עשרות הרוכבים שהתקבצו לרכיבה הפתיעה אותי לגמרי. לא ציפיתי לכמות רוכבים גדולה שכזו (הערכות המארגנים של בין 70 ל 80 רוכבים). ידעתי שיש הרבה קוראי צללים לקומונה, אבל לא שיערתי בדעתי כמה מהם באמת יופיעו. המראה של טור הרוכבים היוצא מלטרון היה פשוט מרשים.

 

הרגשת הסיפוק מארגון רכיבה שכזו גדולה מאד. היה מי שהגדיר אותה כממכרת. האפשרות לתרום בחזרה וכל שכן כאשר האירוע מוצלח והתגובות טובות מעורר בך את החלק המזוכיסטי. עושה לך חשק לארגן (או לעזור לארגן) דברים דומים גם בעתיד.

אני מקווה שהיו כאלה שנדבקו. המרחק, המרחב… אין גבול לאן שאפשר להגיע רכוב על אופניים, בעיקר אם אתה כבר מכור לזה!