שמן על אופניים

פרפרים

// דצמבר 8th, 2011 // 4Epic, בלוגינג, משפחה, רכיבה

עוד פחות מיום לצ'ימיצ'ורי. 162 ק"מ של רכיבת שטח במדבר. כבר כשלושה חודשים שאני מתכונן. גם גופנית אבל ובעיקר נפשית. שעות על גבי שעות של דיווש בלתי פוסק בתנאים לא תנאים. 2,200 מטר של טיפוס. מעלה העקרבים, מעלה אברהם… המרזבה. התמונה הכללית ברורה. חותמת האי שפיות תתקבל לאחר כ 12 עד 14 שעות של רכיבה בנופי בראשית קסומים באחד מהאזורים היפים בארץ.

תרגלתי את הציוד (רוכב עם תיק כבר שלושה חודשים), שיפרתי את התזונה (איזוטון ועוד איזוטון ולאכול משהו כל חצי שעה על השעון), רכבתי המון ולמרחק (בשטח, על הטריינר…), עיבדתי את המסלול… ועדיין אין לי מושג מה מצפה לי באמת. לא רכבתי בשטח הזה מעולם. וזו אי הוודאות היחידה. המשמעותית.

יום לפני. לפני עוד סגירת מעגל עם משמעות מיוחדת.  להיות אפיקיסט זו שריטה. ועדיין יש כאלה ש 100 מייל זה קטן עליהם. אין גבול ליכולת האדם ומי כמוני יודע. יש הרבה סימליות ברכיבה הזו. מעין חותמת הכשר על החיים החדשים. על הדרך החדשה בה בחרתי לפני קצת יותר משנתיים.

ההנהלה די שקטה בימים האחרונים. זה קשה לה כל העיניין הזה. רכיבה במדבר, נסיעה ארוכה לשם ובחזרה… אבא שלה חסר לה… וגם לי. הוא נמצא איתי כל הזמן. אני יודע שהוא יהיה גאה על ההישג. על העקשנות. על היכולת לשנות. על זה שמצאתי את השקט שלי. חסרות לי שיחות העידוד. האמון ביכולת, זה שאתה רואה בעיניים ופחות בדיבורים. את הגאווה שהוא חש ביחס לשינוי שחל בי ועל החלק שלו בזה. וזה שהוא איננו…

עוד כמה שעות מעמיס את הציוד ויורד דרומה. הולך לעשות מעשה.