אז מה עכשיו?
// דצמבר 30th, 2011 // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה
שלושה שבועות לאחר הצ'ימיצ'ורי ואני מוצא עצמי במציאות אחרת. מציאות שאין בה כל מטרה מוגדרת. בנוסף נחתה עלי עייפות מנטלית. כזו שמשאירה אותך דבוק למיטה בבוקר למרות שכבר הצלחת להתעורר. הקור של החורף, העייפות המנטלית, חוסר במטרה מוגדרת, כל אילו הביאו לכך שבשלושת השבועות שעברו מאז הצ'ימיצ'ורי אני פשוט מזייף. שתי רכיבות לשבוע בקושי עם לא יותר מדי קילומטרז'. יהיו כאלה שיגדירו את זה בתור פגרה, אצלי זה מייצר פחד. פחד שמכאן הכל בכיוון מטה (It's all downhill from here). אני יודע שאני מגזים אבל זהו מעין מנגנון פנימי להגנה עצמית שהפעיל אור אדום מהבהב בראש שלי שאומר לי להיזהר.
דלות השומן בגוף שלי עובדת כמו חרב פיפיות. אם בחורף הקודם עוד היה שומן בגוף שלי שהיה יכול לחמם אותי בעיתות קור, אזי הסימנים לקיומו של מאגר כזה, שבדרך כלל מתרכז בעיקר באיזור הכתפיים, נעלם זה מכבר. במקומו הופיעו להן פיקות. העצמות שלי. מעין תזכורת מתמדת לצד השני של המטבע. אין שומן, אין חימום. צרות של עשירים. הבעיה האחרת שיש לי היא עם חום הגוף תחת תנאי קור. נראה שמנגנון ויסות החום שלי עדיין לא כויל מחדש. כך אני מוצא את עצמי, בבקרים שהטמפרטורה בהם יורדת אל מתחת ל 10 מעלות, קופא לי על האופניים ולא משנה כמה שכבות של בגדים יש עלי. יכול להיות שזה עיניין של תרגול מחדש אבל כרגע יש לי חסם המונע ממני את ההתמודדות.
אני מחכה שתקופת האי חשק/שקט הזו תעבור. מנסה ליצור אצלי מטרה חדשה. לא ברור עדיין מהי, איך ולמה, אבל ברור לי שאני אהיה חייב להציב אחת כזו ומהר. בינתיים מקפיד לצאת החוצה ולדווש גם אם זה רק פעמיים בשבוע וגם אם זו שוטטות לא מוגדרת. החשק יחזור ואיתו הפוקוס. זה רק עיניין של עוד קצת סבלנות.

אופיר – לדעתי מה שיכול לעזור לך זה להצטרף לקבוצת רכיבה. אני מדבר אך ורק מניסיוני (הדל). כיום מאד מאד קשה לי לרכב לבד. לקום בבוקר הקר. לעומת זאת להצטרף לקבוצה ששם ממש נוצרו קשרי חברות טובים, יש הרבה מוטיבציה לקום לפגוש את החברים ואחרי הרכיבה לשבת לקפה. כמובן תוסיף לזה את הערך המובף של רכיבה עם מאמן/ת שמשפר לך את הכושר וטכניקת הרכיבה כל הזמן – פשוט חוויה אחרת…
איתי
בשבוע האחרון אני חושב די הרבה בכיוון. יש כל מיני כיוונים שונים… בעיקרון אתה צודק. כשאתה מחוייב לקבוצה זה נראה אחרת. כך זה בדרך כלל עם רכיבות הרכבת שלנו בימי שלישי שאני משתדל מאד לא להחמיץ. נראה. בינתיים גנרל חורף מכה בנו.
אופיר