Archive for פעילות גופנית

מבורבר, מבולבל ונחוש

// נובמבר 23rd, 2013 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, פעילות גופנית

כנראה שאצלי הנדידה היא מקיצוניות לקיצוניות. אחרי שהורדתי כבר 10 ק״ג הייתה אצלי נסיגה די משמעותית במשמעת. חודשיים של ברבור ובזבוז זמן כללי במקום להמשיך ולשעוט קדימה. תירוצים יש למכביר. ברגע שלא אצטרך אותם אדע שחזרתי ולתמיד. כרגע ההצהרות הן חסרות תוכן. אני מנסה ומנסה לשלוף עוד שפן ועוד שפן מהכובע בכדי שסוף סוף אחזור לתלם לתמיד.

השנה האחרונה היתה שנה די מטורפת בשבילי בעבודה. אני עובד על משהו שאני הגיתי וכדי לקדם אותו הייתי צריך להיות על מטוס כל שבועיים-שלושה. ביחד עם הרגל שלא חזרה לעצמה והנהי הכללי משוואת העצלנות שלי מחפירה. נכשלתי לחלוטין בניסיון לשמור על השפיות באוכל (שלא לדבר על רכיבה) ואולי על השפיות הכללית שלי באיזו שהוא אספקט.

בדרכי חזרה הביתה מעוד שבוע בדרכים החלטתי, שוב, לנסות ולבצע עצירת חירום אולי בניסיון כמעט אחרון להכניס את מימד השפיות בחזרה לחיים שלי. אותה שפיות שגרמה לי להוריד במשקל, להינות מרכיבה ומ well being ברמה אחרת מזו שהכרתי אי פעם.

הצעד הראשון היה למכור את שלדת השיכוח המלא שלי, זו שעלתה יותר מדי, וזו שאף פעם לא התחברתי אליה באמת. המעבר מהסנטה קרוז לאפיק היה טעות אחת גדולה. אפשר לסמן ׳וי׳ על זה. הצעד השני היה לקנות שלדת זנב קשיח. אני פשוט מרגיש בבית כאשר סיבובי הרגליים הופכים לכוח תנועה במקסימום יעילות.

עכשיו אני מחכה למזלג ולכמה חלקים אחרים בכדי לבנות את זוג האופניים החדש שלי.

הצעד השני הוא לחזור לאכול נכון. את זה כבר התחלתי ברגע שחזרתי הביתה.

נושם עוד נשימה עמוקה אחת ועומד לקפוץ למציאות אחרת לגמרי.

 

שלדה חדשה

שלדה חדשה

 

מנטה

// ספטמבר 5th, 2011 // 6 Comments » // 4Epic, בית, בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

צלצול טלפון לפני מספר חודשים הוביל אותי למגזין מנטה. במקום שיצלמו את מאיר (HooHaa) למדור לחיפוש קילוגרמים אבודים, הוא שלח אותם אלי. ואני שרוצה שאחרים ידעו שאפשר וכדאי, ושאין דבר העומד בפני הרצון, מיד הסכמתי. אם הסיפור שלי יעזור למישהו לשנות את חייו…

הכתבה במגזין מנטה. ספטמבר 2011.

ושוב יש לי הזדמנות לאמר תודה לכל כך הרבה אנשים יקרים:

לבסיס כוחי האמיתי, אשתי תמר, שלא משנה מהן הסערות אותן אנחנו עוברים ביחד, תמיד תומכת ללא תנאים, מפרגנת ומאמינה. מצאתי את אשר חיפש ליבי. לאור ודרור שמבטאים נאמנה את אשר אבא שלהם מרגיש. פשוט נהנה להיות איתם ולראות את האושר שבעיניהם. לסבא שעזב אותנו בטרם עת, הדביק אותי בחיידק ולא היה גאה ממנו בשינוי שעברתי. לסבתא שתמיד שם בעזרה ובמעשים. ש' שצריך לסבול את הג'וקים שלי ואחרכך לשמוע את הקיטורים אם משהו לא בדיוק מצליח. וכמובן לקומונת EPIC 4 שצרה היריעה מלהכיל את אשר רוצה אני לכתוב על אנשיה. על החברים שמצאתי שם. על התמיכה, על האוזן הקשבת, על הכל…

מדגמן תוצאות

 

ועוד אחת

עוד קצת על תזונה וספורט

// מאי 4th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

עברו עלי שינויים רבים בתהליך שעברתי עם עצמי ויש כאלה שאני עדיין לומד לקבל באהבה. אחד מהם הוא השינויי הגופני העצום שלא רק מתבטא בהורדה במשקל אלה, ובעיקר, באיך הגוך שלי התעצב ומתעצב מחדש בשל הרכיבה על האופניים והתזונה הנכונה שאני מקפיד עליה. השינוי המהותי התרחש כאשר התחלתי ללכת לתזונאית ספורט. כאן הבנתי מהן אבני הביניין החשובות בתזונה של לפני ואחרי רכיבה ומה עלי לעשות בכדי לאכול נכון. ההקפדה על הכללים, הדי פשוטים יש לאמר, הללו הביאה לירידה של כ 4.5% מאחוז השומן בגוף שלי. מיותר מ 24.5% שומן לקצת יותר מ 20%. בשינוי הזה ניתן להבחין גם חיצונית. פתאום רואים גידים, מרגישים כל מיני עצמות שלא ידעתי על קיומן קודם וכו'.

יש בזה משהו ממכר. אמנם נשארתי פחות או יותר באותו משקל (באזור 86.5 ק"ג) אבל מצד שני הגוף שלי התחזק מאד (שריר שוקל פי 3 משומן). אפשר להרגיש איך הגוף שלך מגיב לאכילה הנכונה ואיך פתאום אתה רוכב מהר יותר, מטפס מהר יותר, ואפילו מצליח לעמוד בקצב רכיבה שפעם היה משאיר אותך הרחק מאחור.

אין בליבי חרטה על זה שלא הלכתי מוקדם יותר לתזונאית הספורט. מה שחשוב הוא שכיום אני שם וטוב לי עם זה. המטרה שלי היא להגיע לאזור ה 16% של שומן בגוף ואז נראה. זוהי המטרה הראשונית שהצבתי לעצמי. זה לא יקרה מייד, אבל בתוך מספר חודשים אני מאמין שאגיע גם לשם.

אני קם בבוקר וכיף לי להסתכל במראה. מביט אלי אדם בריא ושמח. גופנית ונפשית. נפש בריאה בגוף בריא. ולמי שזה לא הבין, זה הבסיס האמיתי לחיים.

כבר אביב

// מרץ 13th, 2011 // 2 Comments » // בלוגינג, טבע, פעילות גופנית, רכיבה

לאחר שבוע ללא רכיבות הרגשתי חובה לצאת ולרכב בשבת.

תחילת מערכת הגשם תפסה אותי מעמיס את האופניים לרכיבה בחמש ומשהו בבוקר של יום שלישי שעבר. עוד ניסיתי לשכנע את עצמי שהגשם אוטוטו מפסיק… שש שעות לאחר מכן הוא פסק לראשונה. מזל שחזרתי למיטה.

כאשר קראתי את התחזית לשבת כל מה שהספיק לי היתה השורה, "מעונן חלקית עם סיכוי לגשם מקומי". לא היה צריך יותר מזה בכדי להוציא אותי לאחו.

יער הקדושים הוא מקום מצויין לרכיבות בחורף. דרך הנוף הדרומית רכיבה בדרך כלל בכל מזג אוויר. לעומתה דרך הנוף הצפונית יכולה לצפון בחובה כמה הפתעות בדמות שלוליות שמצריכות האטה מסויימת של הרכיבה. התמורה לרכיבה הוא נוף מדהים ביופיו של אחד האזורים היפים בארץ, לדעתי, שבחורף, בשיאה של הפריחה, נראה כאילו לקוח מתוך נופים אירופאיים אחרים.

אחד היתרונות של יער הקדושים והאזור הקרוב אליו היא האפשרות לצבור מטרים רבים של טיפוס על תא שטח קטן יחסית. בפעם הראשונה שרכבתי ביער בכלל טיפסנו דרך מערת בני ברית על המסלול האדום שהוא מתון יותר, ומשם התחברנו לדרך הנוף הצפונית כדי לסיים את המסלול בטיסה מתמשכת במדרון דרך הנוף. מאז עבר כבר זמן רב. עכשיו אני בדרך כלל מטפס את דרך הנוף הצפונית ומשם ממשיך לטפס לצובה. הפריחה באזור מדהימה ויחד עם חיות היער (צבאים, תנים, וגם חוגלות) שנראות עתה יותר ויותר, משום מה, מעצימים את חווית הרכיבה יותר ויותר.

המסלול שלנו השבת לקח אותנו ממסילת ציון לדרך הנוף הצפונית ומשם לצובה דרך פיצול השבילים הגדול על המסלול הירוק ואחרכך על המסלול הכחול. שם הסתובבנו ודהרנו בדרך הנוף הדרומית עד לחיבור שלה למסלול האדום אותו לקחנו בטיפוס ארוך בחזרה לנקודת פיצול השבילים ומשם לדרך הנוף הצפונית עד למסילת ציון. נכון, היו קטעי בוץ. ונכון היו גם קצת שלוליות בדרך הנוף הצפונית אבל זה לא פגם בשום דרך בעוצמת החוויה. 44.5 ק"מ עם 876 מטר של עליות מצטברות במהירות ממוצעת של 16 קמ"ש. לא רע אחרי שבוע ללא רכיבה.

זהו, החלטתי לאפסן את מעיל הגשם עד לחורף הבא. האביב כבר כאן! צאו לרכב.

שנה עברה

// נובמבר 28th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

היום מלאה שנה לרגע שבו החלטתי שדי, מספיק. לרגע שבו החל המסע. המסע שלי אל עצמי.

אם הייתי צריך להגדיר את נקודת הפתיחה שלי הייתי ממשיל אותה למת מהלך. הסוף היה ידוע מראש והזמן קצוב. הנתונים היו כולם לרעתי. משקל של 156.9 ק"ג ואירוע אחד שהיה בגדר קריאה אחרונה לפני שהרכבת עוזבת את התחנה. לעולם.

הרגשת חנק היא חוויה מפוקפקת. להתעורר באמצע הלילה כאשר אתה כמעט ולא נושם, מנסה בכוח להכניס עוד אוויר פנימה ופשוט לא מצליח, היא חוויה מעוררת פלצות. מיצי הקיבה שלי החליטו לערוך ביקור היכרות עם קנה הנשימה שלי. דבר שגרם להיצרות הקנה, חנק, ואם לא הייתי מתעורר בזמן, לא הייתי מתעורר בכלל. ככה זה שאתה מפטם את עצמך עד בלי די. אתה פשוט הורג את עצמך במו ידיך.

לעולם לא אשכח את פניה של אשתי. מבועתת, מבוהלת… מבולבלת. עד היום כשאני נזכר באותו לילה אני כועס על עצמי על כך שהייתי צריך להעביר אותה את החוויה הזו של לצפות בי מהצד.

לי האירוע שעברתי היווה קריאת השקמה. לאחרים אולי לא היה מזל כמוני. לא הייתי צריך שיתנו בי סימנים אחרים. זה היה בהחלט מספיק.

כמה רחוק חשבתי אז שאוכל ללכת עם זה? אני לא יכול לספק תשובה כנה לשאלה הזו. לא חשבתי על כמעט 60 ק"ג פחות ועל שינוי כל כך גדול בחיי שאותם הרווחתי בחזרה. קשה מאד לקום בוקר אחד ולאמר די! זהו תהליך שלוקח זמן. דורש עיכול עצמי. וגם כשההבנה כבר קיימת עדיין קיים המכשול של מעבר ממחשבות למעשים. ברגע שנוכחתי לדעת שהדיאטה עובדת ויכולתי להבחין בשינוי אמיתי אצלי (ולא רק במשקל) התהליך צבר מספיק תאוצה וידעתי שאני לא מביט יותר לאחור. האדם ההוא איננו עוד, יחי האדם החדש.

אפשר לאמר שהאני הפנימי שלי, זה שהיה מוחבא עמוק, היום הוא בחלקו הגדול גם האני החיצוני שלי. אני יודע ומבין איך לדאוג לעצמי ולכן אני יודע ומבין איך לדאוג לאנשים היקרים לי מכל, אשתי ושני ילדי. נסוך בי ביטחון שכל אתגר שיעמוד בדרכי אוכל לו. הסבלנות שבה ומצאה את מקומה אצלי וכך גם הקשב. נפתחתי. הפכתי לאדם טוב יותר שמבטא ומכיל. וכן, אני גאה בעצמי. למדתי שגם לי מגיע‎.

אז לאן אני רוצה להגיע? ומה הלאה? 85 קילו ולהישאר בריא, שמח ואנרגטי. לא צריך יותר מזה.

ואני חשבתי שפיטר פן זה רק באגדות.

מרכיבים

// נובמבר 28th, 2010 // 3 Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

בתהליך שאני עובר ישנם מספר מרכיבים חשובים שהשילוב ביניהם הכרחי להצלחה.

הראש

בראש ובראשונה הפסיכולוגיה שמאחור. הראש. חייבים לעבוד חזק על האני. על התת-מודע. לנתק את הרגש מהאוכל. אין יותר אכילה רגשית. להבין שאוכל זה דלק ולא יותר מכך ושאם תשרוף יותר קלוריות משתכניס אזי תרד במשקל. להבין שכן, מגיע לך! ואתה יכול, ועוד איך יכול להגיע למטרות שהצבת לעצמך.

כמובן שכל זה לא היה אפשרי בלי סביבה תומכת.

ללא התמיכה של אשתי לא הייתי מגיע לשום מקום. וזה לא קשור לזה שהיא התחננה שאני אעשה עם עצמי משהו לפני שכל זה התחיל. זה קשור לתמיכה, לליווי ולפרגון שהיא מפגינה לאורך כל הדרך. אני יודע שזה לא פשוט לשחרר בעיקר שיש שני ילדים קטנים בבית ואני מודה לה על כל ימי השבת (או השישי) שבהם אני מקבל חופש לרכב כמה שיותר רחוק, על ההבנה ובעיקר בעיקר על אהבתה העצומה. זו שתמיד נותנת לי כח.

אתמול אהובתי הפתיעה אותי. היא השאירה אצל ההורים שלה מתנה שהיא קנתה לי לרגל חגיגות השנה. קיבלתי את המתנה מהקטנה. וממש לפני שהא הגישה לי את החבילה ("בגדים חדשים במידה של חתיכים") היא אמרה לי "אבא, אני גאה בך שעשית דיאטה". עמדו לי דמעות בעיניים. לא צריך לספק שום סיבה אחרת למה כל זה היה שווה.

הסביבה כוללת גם את המעגל הקרוב. חמי וחמתי שעושים מעל ומעבר כדי לתמוך בי ובתהליך. סבתוש שמבשלת רזה כאשר אנחנו באים לארוחת שבת ומחפה עלי כשאני רוכב בבקרים באמצע השבוע ולוקחת את הקטנה לגן. סבוש שהיה חלק מהזרז לזה שקניתי בסוף אופניים, שליווה ועזר בשלבים הראשונים ובעזרתו התאהבתי ברכיבה, במרחבים ובחופש.

אי אפשר שלא להזכיר את ש' שרכב ורוכב איתי ושעזר לי להתפתח כרוכב. הוא הבין שאותי צריך לזרוק למים ורק ככה אני אעמוד באתגרים חדשים. יש לו סבלנות ברזל ולמרות שהוא אוהד הפועל הוא חבר טוב ואדם נפלא.

ויש כמובן את אלה שקוראים את הבלוג, ואלו שגם מגיבים. יש מספר אנשים שמלווים אותי ממש מההתחלה וזה מחממם את הלב לקרוא את התגובות שלהם. היה כיף לפגוש את מנחם זיבצנר פנים מול פנים בתערוכת האופניים ביום חמישי ולחוש איך הוא שמח בשבילי. אי אפשר לתאר מה זה עושה בשבילי.

ולבסוף, last but not least, קומונת המשוגעים (4 EPIC). בגללם התאהבתי בכמה שיותר רחוק. הבנתי שאם אני רוצה לרכב בבן שמן אז אני יכול פשוט לרכב לשם מהבית (שעה וחצי רכיבה) ולחזור ברכיבה. מצאתי קהילה של אנשים שאני נהנה בחברתם. אנשים שתומכים ורוצים לעזור. מצאתי את מקומי, משוגע בין משוגעים.

פעילות גופנית

שילוב של דיאטה עם פעילות גופנית הוא שילוב מנצח.

אופניים זו אהבה. זו לא סתם פעילות גופנית. זה להתחבר לילדות, לטבע ולמרחב. אי אפשר להסביר מה עושה לך שיוט במהירות של כמעט 30 קמ"ש במישור,כ אשר אתה רוכב ופתאום מתוך שדה חרוש בשעת הזריחה מתרוממת לה עדה של ציפורים ש"הפחדת" אותם, או לראות צבאים בהרי ירושלים, את הנוף הנשקף מדרכי הנוף השונות של הכיסלון, מה זה להרגיש שגמרת לטפס לצובא…

רכיבה היא דרך חיים. היא הדבר הנכון. משהו ששווה לקום בשבילו בארבע בבוקר. התמורה היא כמעט מיידית ולא רק מבחינת הכושר אלא ובעיקר מבחינת הנשמה.

הדיאטה

כבר כתבתי בעבר על התפריט שלי. כאן אין קסמים. אמנם לכל אחד יתאים משהו שונה אבל המכנה המשותף הוא דומה: אם תשרוף יותר קלוריות משתכניס אזי תרד במשקל. זה עובד… :)

שנה בסטטיסטיקה

// נובמבר 28th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

בשל העובדה שמעקב המשקל שלי היה לנחלת הכלל כמעט מהתחלת התהליך אזי ניתן לבצע סיכומים וסטטיסטיקות מעניינות (לפחות בשבילי) על ידי שימוש בנתוני השקילות.

אם נחלק את הירידה במשקל לארבעה רבעונים אפשר לראות תמונה מעניינת ואולי לא הגיונית:

רבעון ראשון: מדצמבר 2009 ועד לסוף פברואר 2010: פחות 22.1 ק"ג

רבעון שני: ממרץ 2010 ועד לסוף מאי 2010: פחות 12.2 ק"ג

רבעון שלישי: מיוני 2010 ועד לסוף אוגוסט 2010: פחות 8.8 ק"ג

רבעון רביעי: מספטמבר 2010 ועד לסוף נובמבר 2010: פחות 16.1 ק"ג

איך יתכן שירידת המשקל הייתה הכי משמעותית ברבעון הראשון והאחרון דווקא? ההסבר פשוט. בשני הרבעונים הללו כמעט שלא נסעתי לחו"ל מטעם העבודה ולכן הייתי יכול לשמור על שגרת חיים רציפה של דיאטה ורכיבות ללא הפרעה. שגרה שהוכיחה את יעילותה ועוצמתה בעיקר ברבעונים הללו. סיבה נוספת שצריך להזכירה היא שעם חלוף הזמן אינטנסיביות הרכיבה שלי גדלה לאין ערוך. הרכיבה הראשונה שלי היתה בפארק הלאומי ברמת גן באורך של 6 ק"מ עם הפסקה באמצע וללא עליות. כיום כבר ביצעתי מספר רכיבות לטווח של 72 ק"מ כאשר המסלול כלל 1200 מטר של עליות מצטברות לערך. אני רוכב פעמיים או שלוש בשבוע (אנחנו עדיין בהסתגלות לילד השני) כאשר כל רכיבה שורפת יותר מ 750 קלוריות לפחות. בשילוב עם דיאטה של 2,000 קלוריות לערך ותזונה נכונה במהלך, לפני ואחרי הרכיבה, שילוב הרכיבות עם הדיאטה הוא פשוט שילוב מנצח.