שמן על אופניים

אז מה עכשיו?

// דצמבר 30th, 2011 // 2 Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה

שלושה שבועות לאחר הצ'ימיצ'ורי ואני מוצא עצמי במציאות אחרת. מציאות שאין בה כל מטרה מוגדרת. בנוסף נחתה עלי עייפות מנטלית. כזו שמשאירה אותך דבוק למיטה בבוקר למרות שכבר הצלחת להתעורר. הקור של החורף, העייפות המנטלית, חוסר במטרה מוגדרת, כל אילו הביאו לכך שבשלושת השבועות שעברו מאז הצ'ימיצ'ורי אני פשוט מזייף. שתי רכיבות לשבוע בקושי עם לא יותר מדי קילומטרז'. יהיו כאלה שיגדירו את זה בתור פגרה, אצלי זה מייצר פחד. פחד שמכאן הכל בכיוון מטה (It's all downhill from here). אני יודע שאני מגזים אבל זהו מעין מנגנון פנימי להגנה עצמית שהפעיל אור אדום מהבהב בראש שלי שאומר לי להיזהר.

דלות השומן בגוף שלי עובדת כמו חרב פיפיות. אם בחורף הקודם עוד היה שומן בגוף שלי שהיה יכול לחמם אותי בעיתות קור, אזי הסימנים לקיומו של מאגר כזה, שבדרך כלל מתרכז בעיקר באיזור הכתפיים, נעלם זה מכבר. במקומו הופיעו להן פיקות. העצמות שלי. מעין תזכורת מתמדת לצד השני של המטבע. אין שומן, אין חימום. צרות של עשירים. הבעיה האחרת שיש לי היא עם חום הגוף תחת תנאי קור. נראה שמנגנון ויסות החום שלי עדיין לא כויל מחדש. כך אני מוצא את עצמי, בבקרים שהטמפרטורה בהם יורדת אל מתחת ל 10 מעלות, קופא לי על האופניים ולא משנה כמה שכבות של בגדים יש עלי. יכול להיות שזה עיניין של תרגול מחדש אבל כרגע יש לי חסם המונע ממני את ההתמודדות.

אני מחכה שתקופת האי חשק/שקט הזו תעבור. מנסה ליצור אצלי מטרה חדשה. לא ברור עדיין מהי, איך ולמה, אבל ברור לי שאני אהיה חייב להציב אחת כזו ומהר. בינתיים מקפיד לצאת החוצה ולדווש גם אם זה רק פעמיים בשבוע וגם אם זו שוטטות לא מוגדרת. החשק יחזור ואיתו הפוקוס. זה רק עיניין של עוד קצת סבלנות.

חורף, סיזיפיות, אימונים, מעקב משקל וכל השאר

// נובמבר 7th, 2011 // 2 Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה

כבר כמה שבועות שאי אפשר לטעות בסימני החורף. למשכימי הקום שביננו מחכה קור חודר עצמות. לאט לאט ובאופן עיקבי נהיה קר יותר ויותר. לקראת הצ'ימיצ'ורי אני רוכב ארבע פעמים בשבוע. ארבע פעמים של לקום מוקדם בבוקר לקור. פעם לרכיבת שחרור (שעה וחצי), פעמיים לאימוני רכיבות של שעתיים וחצי ופעם לרכיבה ארוכה (חמש שעות. בדרך כלל בסוף השבוע). לא כיף וגם לא קל להתעורר בארבע בבוקר ולהתכונן לאימון רכיבה כשקר כל כך. ההיגיון שבך מנסה לדחוק בך להמשיך ולהתכרבל מתחת לשמיכה החמה ולשכוח שצריך לקום. אבל המטרה היא זו שבסופו של דבר נותנת לך את הכוח לקום, לזוז, לצאת מהבית.

את מידת הקור אני בדרך כלל בודק לראשונה כשאני מוריד את הציוד לרכב. אחרכך, שוב בבית, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא כל כך נורא כמו שאני חושב שזה (ובדרך כלל אני טועה) ומנסה להתנחם בכוס קפה רותח שאני מכין לעצמי טרם יציאה. ברכב אני מוצא את עצמי מביט יותר ויותר בלוח השעונים, מאתר את קריאת הטמפרטורה ומיחל שזו תעלה במקצת. יש ולפעמים בהרים יותר חמים מאשר במרכז. כל פעם שכזו היא רווח עד אשר החורף יכה בנו במלוא עוצמתו ואז הניסים הללו לא יתרחשו עוד. רק עוד כמה שבועות. אז חמש מעלות יהפכו לאפס בשל אפקט הרכיבה כך שמעלה אחת לפה או מעלה אחת לשם כבר לא תשנה דבר. כבר עכשיו השרוולנוים הם כבר פריט חובה לרכיבה. ואפילו במעיל הרוח, שמאז החורף שעבר כבר גדול עלי בשתי מידות, השתמשתי כבר.

לקראת הצ'ימיצ'ורי עברתי לרכוב באופן מסודר עם מאמן אופניים. יש לי תוכנית אימונים והכי חשוב מטרה. תוכנית האימונים מכתיבה סיזיפיות מסויימת של הרכיבה. האמת שאת רוב האימונים אני עושה קרוב לבית, באותו תא שטח. צחוק הגורל ותא השטח הזה הוא אותו אזור בו למדתי לראשונה מה זה שטח ומה זו עלייה. אזור בו ביליתי עם חמי יונתן ז"ל שעות רבות של רכיבה וחברותה. דווקא האזור הזה מספק לי עכשיו סוג מסויים של רוגע. שטח מוכר וזכרונות נעימים. לפעמים במהלך הרכיבה אני נזכר בחוויות משותפות מאותן רכיבות. איך יונתן, באהבה ובסבלנות לימד אותי, שלב אחר שלב, את כל אשר ידע בתחום. איך היה מוביל אותי לעלייה כזו או אחרת ומסביר לי מה צריך לעשות ואיך הייתי חוזר לשם לבד להתאמן כך שבפעם הבאה שנרכב שם התוצאות ישתפרו.

ככל שהצ'ימיצ'ורי קרב כך המרחק אליו אני רוכב גדל ואיתו הטיפוסים נעשים משמעותיים יותר. כבר גירדתי את ה 80 ק"מ ואלף חמש מאות מטר של טיפוס כמה פעמים בשבועות האחרונים. גם לבד וגם עם חברים. השיפור ניכר כמעט בכל רכיבה. מהר יותר, חזק יותר, ארוך יותר ופחות כואב. המשחק הוא בזמן שאתה מבלה על האוכף ובראש שלך…

לאימונים יש גם אפקט אחר. הגוף שלי מתחזק. אפילו מאד. אני רוכב קרוב, או אפילו יותר, ל/מ 200 ק"מ לשבוע. אחוז השומן בגוף שלי ירד מתחת ל 19%. שריר שוקל פי שלוש משומן. המשקל שלי נכון לאתמול הוא 87.4 ק"ג. אמנם מעט יותר מהמשקל הכי נמוך שהגעתי אליו, אבל אז אחוזי השומן שלי היו גבוהים משמעותית. אני מרוצה מהתוצאות. אני לא יודע אם מעבר להורדה של אחוזי השומן (שהיא פונקציה ישירה לכמות הפעילות הגופנית שאדם עושה) אני רוצה להמשיך ולהוריד במשקל. אני שומר על אותו משקל כבר יותר מחצי שנה. טוב לי. וההחלטה מה לעשות מכאן תלקח לאחר הצ'מיצ'ורי.

ארבעה שבועות וחצי לצ'מיצ'ורי. היום אני יודע שהגוף שלי מסוגל וגם הראש. לא יהיה קל או פשוט. אבל בגלל זה אני קם ארבע פעמים בשבוע בארבע בבוקר לקור. כדי לנסות ולא להשאיר שום מקום לטעות. לפחות השבוע כבר לא צפוי גשם.

מנטה

// ספטמבר 5th, 2011 // 6 Comments » // 4Epic, בית, בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

צלצול טלפון לפני מספר חודשים הוביל אותי למגזין מנטה. במקום שיצלמו את מאיר (HooHaa) למדור לחיפוש קילוגרמים אבודים, הוא שלח אותם אלי. ואני שרוצה שאחרים ידעו שאפשר וכדאי, ושאין דבר העומד בפני הרצון, מיד הסכמתי. אם הסיפור שלי יעזור למישהו לשנות את חייו…

הכתבה במגזין מנטה. ספטמבר 2011.

ושוב יש לי הזדמנות לאמר תודה לכל כך הרבה אנשים יקרים:

לבסיס כוחי האמיתי, אשתי תמר, שלא משנה מהן הסערות אותן אנחנו עוברים ביחד, תמיד תומכת ללא תנאים, מפרגנת ומאמינה. מצאתי את אשר חיפש ליבי. לאור ודרור שמבטאים נאמנה את אשר אבא שלהם מרגיש. פשוט נהנה להיות איתם ולראות את האושר שבעיניהם. לסבא שעזב אותנו בטרם עת, הדביק אותי בחיידק ולא היה גאה ממנו בשינוי שעברתי. לסבתא שתמיד שם בעזרה ובמעשים. ש' שצריך לסבול את הג'וקים שלי ואחרכך לשמוע את הקיטורים אם משהו לא בדיוק מצליח. וכמובן לקומונת EPIC 4 שצרה היריעה מלהכיל את אשר רוצה אני לכתוב על אנשיה. על החברים שמצאתי שם. על התמיכה, על האוזן הקשבת, על הכל…

מדגמן תוצאות

ועוד אחת

June 5, Day (365) + 189, שנה וחצי בתהליך

// יוני 5th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה, תזונה

קצת יותר משנה וחצי עברה מאז תחילתו של התהליך. לפעמים ונדמה לי כי בחיי יש את הלפני ואת האחרי של אותה נקודה בזמן. מביט במראה בבוקר ורואה מישהו שונה. מישהו שהבין כי הוא צריך לדאוג לעצמו כדי שיוכל לדאוג לאחרים. יש כאלה שלעולם לא יכירו את "ההוא". זה שהיה לפני. ויש כאלה שעדיין נדהמים בכל פעם שאנחנו נפגשים. מה שקשור לעבר הוא נחלתו של העבר בלבד. שמתי את זה מאחורי. שנים של להיות שמן מאוחסנות עכשיו בתאי זיכרון שבסופו של דבר ימחקו על ידי זכרונות חדשים, נעימים יותר.

אולי והדבר המשמעותי ביותר שקרה לי הוא השליטה שיש לי בחיי. מעין שלווה שמשתלטת עליך. כאילו ואתה נמצא במעין חוויה חוץ גופית שמאפשרת לך להסתכל על הכל מלמעלה ולבחור את המסלול שהוא הכי טוב, הכי נכון, בשבילך. בשקט ובשלווה. בעיות שבעבר היו מטרידות אותי קיבלו היום משקל נכון ולכן גם היחס שלי אליהן הוא אחר. למדתי כי לכל בעיה יש את פתרונה. פשוט חייבים להסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין מה בכוחנו לשנות והיכן הם גבולות יכולתנו. לפעמים קבלת המצב כמות שהוא משמעותית יותר מהניסיון "ללחום" בו. מישהו פעם לימד אותי משפט חכם שרק היום אני מבין את משמעותו, it is what it is. ולא צריך פרשנות נוספת.

גם אם זה יראה מוזר לאנשים (מה שכתבתי למעלה) אזי תדעו כי דעתכם לא חשובה לי. אל תעלבו. אני יודע איך אני מרגיש ואיך זה משפיע על אילו שאני אוהב. איך זה עושה להם טוב. טוב שעושה לי טוב. שמטעין אותי בצורה ששום דבר אחר לא יכול.

כתבתי פעם שהאיש "ההוא" מת, יחי האני החדש. ככה זה מרגיש. כאילו ויצרתי חיים חדשים. כאילו ונולדתי מחדש. נכון, קלישאה, אבל מי שמכיר את "ההוא" יודע שזו ממש לא קלישאה.

זה לא שעשיתי את הכל לבד וללא עזרה. אהובתי והילדים, הסביבה הקרובה, וחבורת הפסיכים שאני רוכב איתם, לכל אחד את משקלו בתהליך. ולכל אחד מהם תודתי נתונה.

אז מה עכשיו… לאן הולכים מכאן? זה לא שהכל מושלם כמובן. האמת? לא באמת יודע. רוצה להמשיך ולהינות מפירות התהליך וכמובן יודע שבשביל כך אני צריך להמשיך ולעבוד קשה. זה משתלם. אני יודע.

לטוס

// מאי 22nd, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה

אם הייתי צריך חיזוקים נוספים לזה שחווית הרכיבה שלי השתנתה לגמרי בחודשים האחרונים אז קיבלתי דוגמא לכך אתמול. יש פעמים כאשר אתה קם בבוקר ומרגיש איך הגוף שלך מוכן ל"התפוצץ" ברכיבה. אתה מרגיש שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לסובב… וכמה שיותר מהר.

בשל אילוצים משפחתיים הייתי צריך לחזור הביתה מוקדם. לא התעצלתי. קמתי בארבע בבוקר וכבר בסביבות חמש וחצי התחלתי לדווש. כמעט עם אור ראשון. יש משהו מיוחד בלרכב בחוץ כשהיום רק מתחיל לעלות. אני אוהב לראות את צבעי השמיים המשתנים ולהרגיש את חמימות השמש המתגברת. ללוות את תחילתו של יום חדש.

תכננתי לרכב מקיבוץ עינת לבן שמן ובחזרה. בדרך לטפס כמה שיותר (סובב אלעד, יער קולה, דרך המחצבות, יער שוהם) ובבן שמן לעשות שוב סיבוב על מסלול ה Dusk Till Dawn.

היה אפשר להרגיש כי הרכיבה הזו תהיה שונה כבר מתחילתה. הקצב היה טוב וכאשר העלייה המשמעותית הראשונה נגלתה לפני החלטתי לתקוף אותה בכל הכח. עלייה שלפני שבעה חודשים טיפסתי ב 7 קמ"ש, בקושי, הפעם רכבתי ב 14-15 קמ"ש. לא ידעתי כמה כוח ישאר לי אם אני אמשיך לתקוף עליות בצורה הזו. אבל למה לא לנסות?

נכנסתי לקצב שונה. כאשר הגעתי לבן שמן הרגשתי איך הגוף שלי נדרך. איך אני פשוט טס על הסינגלים במהירויות שלא הגעתי אליהן בעבר (וגם בגלל שההיכרות שלי עם המסלול של ה Dusk Till Dawn היא טובה יותר עכשיו). אתה מרגיש שאתה ב Zone, כאילו מקשיב ולא מקשיב למה שמסביבך אבל מחובר ב 100% לרכיבה. כאילו במעין מדיטציית רכיבה.

את הרכיבה סיימתי בשלוש שעות ודקה. כמעט 54 ק"מ בקצב של 17.8 קמ"ש. מסלול שהיו בו למעלה מ 850 מטר של עליות מצטברות. ירדתי מהאופניים והרגשתי את ההבדל… בנשמה. אני מרגיש אותו, פנימה.

יש לרכב ויש לרכב. יש כאלה ימים ויש אחרים כמובן. אבל הרכיבה אתמול הוכיחה לי סופית שהצלחתי לעלות את רמת הרכיבה שלי בדרגה. עכשיו נצטרך להמשיך ולהתמיד, וכמובן לעבוד על נקודות התורפה המוכרות שלי הקשורות יותר לטכניקה.

אני יכול להצביע על שני הבדלים מהותיים שסייעו לי בכדי להשתפר. האחד, תזונה נכונה לפני ואחרי הרכיבה. הבדל עצום בין התקופה שלפני ואחרי ההיוועצות בתזונאית ספורט. והשני, רכיבה עם רוכבים שחזקים ממני בהרבה לפחות פעם בשבוע. העובדה שמצאתי את מקומי בקומונת EPIC4, רכיבות ה"רכבת" המסורתיות של ימי שלישי יחד עם הצורך הפנימי שלי לרכב למרחק של 50 ק"מ לפחות פעם בשבוע.

אין דבר העומד בפני הרצון. היום זה כבר לא פתגם חלול בשבילי.

עוד קצת על תזונה וספורט

// מאי 4th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

עברו עלי שינויים רבים בתהליך שעברתי עם עצמי ויש כאלה שאני עדיין לומד לקבל באהבה. אחד מהם הוא השינויי הגופני העצום שלא רק מתבטא בהורדה במשקל אלה, ובעיקר, באיך הגוך שלי התעצב ומתעצב מחדש בשל הרכיבה על האופניים והתזונה הנכונה שאני מקפיד עליה. השינוי המהותי התרחש כאשר התחלתי ללכת לתזונאית ספורט. כאן הבנתי מהן אבני הביניין החשובות בתזונה של לפני ואחרי רכיבה ומה עלי לעשות בכדי לאכול נכון. ההקפדה על הכללים, הדי פשוטים יש לאמר, הללו הביאה לירידה של כ 4.5% מאחוז השומן בגוף שלי. מיותר מ 24.5% שומן לקצת יותר מ 20%. בשינוי הזה ניתן להבחין גם חיצונית. פתאום רואים גידים, מרגישים כל מיני עצמות שלא ידעתי על קיומן קודם וכו'.

יש בזה משהו ממכר. אמנם נשארתי פחות או יותר באותו משקל (באזור 86.5 ק"ג) אבל מצד שני הגוף שלי התחזק מאד (שריר שוקל פי 3 משומן). אפשר להרגיש איך הגוף שלך מגיב לאכילה הנכונה ואיך פתאום אתה רוכב מהר יותר, מטפס מהר יותר, ואפילו מצליח לעמוד בקצב רכיבה שפעם היה משאיר אותך הרחק מאחור.

אין בליבי חרטה על זה שלא הלכתי מוקדם יותר לתזונאית הספורט. מה שחשוב הוא שכיום אני שם וטוב לי עם זה. המטרה שלי היא להגיע לאזור ה 16% של שומן בגוף ואז נראה. זוהי המטרה הראשונית שהצבתי לעצמי. זה לא יקרה מייד, אבל בתוך מספר חודשים אני מאמין שאגיע גם לשם.

אני קם בבוקר וכיף לי להסתכל במראה. מביט אלי אדם בריא ושמח. גופנית ונפשית. נפש בריאה בגוף בריא. ולמי שזה לא הבין, זה הבסיס האמיתי לחיים.