Archive for פברואר, 2010

איזה בוקר

// פברואר 23rd, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

חמש בבוקר והשעון מצלצל. אתמול הלכתי לישון בתשע וחצי עם ג'ט לג עצבני. ניערתי את המחשבה על להישאר לישון במיטה (הרי הולך לרדת גשם ביום חמישי) וקמתי להתכוננן לרכיבה הראשונה על הרוסקו.

כמעט ופספסתי את זה, אבל לפני שהכנתי את הקפה נזכרתי שהגיע הזמן להישקל שוב. ידעתי שירדתי די הרבה וגם מאד הקפדתי שהייתי בחו"ל (ואפילו הלכתי לחדר כושר). בהתחלה לא כל כך האמנתי למה שראיתי כי לירידה כזו באמת לא ציפיתי – חמישה (5) קילו שלמים בשבועיים וחצי ובסך הכל 22.1 קילו פחות! (בפאונדים זה נשמע אפילו מטורף יותר – 48.6).

איזה מגניב!

בפארק הירקון איזה שעה אחר כך המשיך הבוקר הנפלא שלי. הרוסקו הם אופניים פשוט נהדרות. מה שלא הצלחתי לעשות עם האנדורו ביחס למהירות נעלם כלא היה עם הרוסקו. אז קודם האופניים מהירות. אמרתי מהירות כבר? הגעתי לפרקים למהירות של יותר מ – 30 קמ"ש במישור (ולא אחרי ירידה). ההיגוי מצויין ובכלל הרגשתי שהשליטה שלי על האופניים הרבה יותר טובה. סוף הרכיבה היה מדהים גם כן – רכבתי את הפארק ביותר מעשר דקות מהיר יותר ממה שהייתי עושה עם האנדורו!

רק שהיום ימשיך ככה.

ללא כוונה (או ברוך שובך גארי)

// פברואר 23rd, 2010 // 4 Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה

לא היתה לי שום כוונה אבל מהנסיעה שלי לחוף המערבי חזרתי עם זוג אופניים חדש.

בסך הכל מה שרציתי לעשות זה לרכב על דגמים של Santa Cruz ולבדוק אם הם מתאימים לי. הרעיון שגלגלתי לפני הנסיעה היה לנסות ולהחליף את השלדה של האנדורו באיזה Heckler או Blur LT. הכיוון – רכיבת שבילים אגרסיבית (מהירה) ותו לא. שמח וטוב לב הגעתי למשווק של Santa Cruz באזור בו הייתי. היו לו Blur LT במידות M ו- L מורכבות ועל שניהם רכבתי. לא התחברתי. ב – M הרגשתי קצת צפוף וה – L הם לא המידה שלי. להפתעתי (או לשמחתי) החברה בחנות ציינו עובדה מעניינת – חלק הגוף התחתון שלי קצר משמעותית מחלק הגוף העליון שלי ולכן, כך אמרו, תהיה לי בעייה עם ה – stand over כמעט עם כל אופניים שארכב עליהם. פשוט לחפש אופניים שיהיו נוחות ולהנות.

עם המחשבה הזו חזרתי למלון. בדיקה מהירה הראתה שלרוב דגמי האופניים במידה M אכן יש נתוני stand over די דומים לזה של האנדורו שלי. חיפוש נוסף העלה שבדגמי ה – Fuel EX 5 של Trek ה – stand over נמוך יחסית בכ – 10 סנטימטר מהאנדורו. איתרתי משווק מקומי של טרק והלכתי אליו למחרת. רק בשביל לנסות את האופניים ולהרגיש איך זה לרכב עליהם. ללא שום כוונה אחרת.

סיבוב קצר על ה – Fuel EX 5 וירדתי מהאופניים. לא היה משמעות ל – stand over והאופניים פשוט לא הרגישו לי נוח. ניסיתי את ה – Fuel EX 8 וגם לא התחברתי. הרמדי נצנצו בפינה, אבל אני נשבעתי שאני לא בעיניין של אופני All Mountain טהורים מה גם (וזה מעניין כשלעצמו) שהחברה בחנות ציינו שעם הרמדי לא מטפסים… וחלקם רוכבים עליהם.

ואז נחו עיני על אופניים אחרות לגמרי- Gary Fisher Rosco. הרוסקו בחנות היו רוסקו 1, אופני demo, שמטרתם היא שרוכבים ינסו אותם (אפשר לשכור אותם בעשרים וחמישה דולר לשלושה ימים ואם אתה קונה כזה דגם זה יורד לך ממחיר האופניים). אחרי חצי שעה של רכיבה בחוץ החברה מהחנות יצאו לחפש אותי. הם היו בטוחים שאני לא חוזר. מזמן לא רכבתי על אופניים כל כך כיפיות כמו הרוסקו שאתה פשוט מרגיש איך כוח הרגליים שלך מתתרגם ישירות למהירות. רכבתי של מידה M) 17.5) שהתאימה לי בול. ההגדרה של האופניים בין שבילים לאול מאונטיין גם התאימה בדיוק למה שחיפשתי – Long travel trail bike – מהירים יותר מאול מאונטיין וחזקים יותר מאופני trail ועדיין בעלי משקל קל.

הרוסקו הם לא אופניים זולים אבל להפתעתי הרבה עדיין נשארו דגמי 09' במחסנים של טרק כאשר המחיר נמוך משמעותית ממחיר 2010 כדי לנסות ולגמור את המלאי (ובאותה נשימה – זה היה נחמד עם היבואנים הישראלים היו עושים דבר דומה. אבל מה לעשות שחלקם אף מוכרים דגמי 09' במחיר 2010?). במחסנים של טרק היו דגמי 09' של רוסקו 2,1 וגם 3. המחיר של הרוסקו 2 היה הכי אטרקטיבי ועמד על בערך 60% ממחיר המחירון בארצות הברית.

טלפון לאישה, אישור (איזה פרגון! פשוט חולה עליה), והאופניים הוזמנו.

מאד מעניין לראות איך האופניים ארוזות ומה כלול בפנים (ומה בארץ לא נותנים לך). איך יש משאבה לבולם, ופדלים איכותיים (תלוי יצרן ודגם), וגם ספרון הדרכה וכו'. קפצתי ל – Fedex Office ובעזרת חומרי אריזה שונים ריפדתי את אריזת האופניים בכמה מקומות אסטרטגיים. האופניים הוטסו מסן פרנסיסקו לניו-יורק ומשם לארץ (לא משלמים overweight כי האופניים הם כמו מזוודה שנייה). היו לי רגעים של חשש להתקף לב בזמן שאמריקן לקחו להם את הזמן ולא העבירו את המטען שלי לאלעל וגם כשהגעתי ארצה ושמי נשמע ברמקול להגיע ל – Lost & Found. "המטען שלך לא הגיע" בישרו לי, ואני שבדקתי עם בטחון אלעל לפני שעליתי לטיסה שהכל עלה והכל בסדר התחלתי לפתח עצבנות קלה. כמובן שבין מה שנאמר לי ולמציאות לא היה קשר…

המוכס, שרוכב בעצמו על Yetti, היה נחמד ועינייני. כמובן שעברתי באדום, הצגתי קבלה ושילמתי מע"מ. עדיין, המחיר הסופי ששילמתי על האופניים הוא כל כך זול לעומת הארץ שזה פשוט לא יאמן.

לסיכום: לא לכל אחד, מתיש, אבל יכול להיות שווה. עכשיו נותר למכור את האנדורו. אה, והכי חשוב, בלי אישה מפרגנת ותומכת כל זה ממש, אבל ממש, לא היה אפשרי.

חדר כושר

// פברואר 19th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, פעילות גופנית

אני סולד מחדרי כושר. יכול להיות שזה קשור לזה שתמיד נראה לי שמי שמתאמן בחדר כושר יותר רזה ויותר בכושר ממני (שזה לא כל כך חוכמה גדולה) ולראש שלי שאומר לי שמסתכלים עלי בבוז שאני מתעמל (כן, כן, פסיכולוגיה בגרוש של שמנים). אבל אתמול החלטתי לשבור את מסורת ההחרמות (והחרמות) וללכת לחדר הכושר שבמלון בו אני נמצא. אז כמו דברים אחרים שמשתנים אצלי גם חווית חדר הכושר, בעיקר בגלל שזה במלון והיו מעט אנשים, היתה אחרת אתמול. פתאום לא היה חשוב לי כלום מסביב חוץ מההליכון. סימנתי לי מטרה, 40 דקות הליכה, השלמתי אותה והלכתי. לא היה איכפת לי מי התאמן מה הם עשו על מי הם הסתכלו, או לא, התרכזתי פשוט בעצמי.

זה לא שמעכשיו תוכלו לראות אותי ברשת מכוני הכושר הקרובה לביתכם. אבל זה אומר שבשבועות שאני בחו"ל מטעם העבודה יש דרך קלה להתאמן גם אם זה לא אופניים. זה גם אומר שבזמן שאני בבית ומרגיש שאני צריך עוד פעילות, הליכה היא פתרון טוב.

זה עוד אחד מהסממנים שהשינוי שאני עובר פועל וזה רק עושה לי טוב.

תג יחידה או העצומה למען רכבל בבן שמן

// פברואר 13th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

אחרי אינספור נסיעות על כביש, ואי אילו שבילים לבנים מישוריים, הגיעה זמן פורקני. ש' הצליח לשכנע אותי לחבור אליו לרכיבה בבן שמן. טוב אני מודה, לשכנע זו לא בדיוק המילה הנכונה. הוא הזכיר את הרעיון כשסיימנו לרכב באחד מימי השבוע ולקח לי בדיוק עשר דקות לחזור אליו ולאשר.

אז ביום חמישי, אחרי ארבע שעות שינה (חזרתי באותו הלילה מחו"ל) התיצבנו בבן שמן. את האמת? לא בדיוק ידעתי למה לצפות. היתה בי ציפייה גדולה למשהו שונה לחלוטין ממה שהכרתי עד היום.

הגענו בסביבות עשר בבוקר. פרקנו את האופניים, העמסתי את התיק גב ויצאנו לדרך.

התחלנו בט"ו בשבט, המשכנו לשפן סלע, עשינו את יוני פרנקלין ואחרי שישה וחצי קילומטר עצרנו בפעם הראשונה לנוח. זרם לי טוב. אני שהורגלתי במסלולים מישוריים של 20-25 ק"מ התחלתי להרגיש קצת עייף. אמנם רוב המסלול עד לנקודה הזו היה בירידה, אבל אנחנו גם טיפסנו קצת. עוד לא ידעתי מה באמת מחכה לי.

ש' עשה טעות בניווט. במקום להדרים לכיוון סינגל ליגד טיפסנו למבוא מודיעין. הבנו את הטעות רק שהגענו למעלה. נשפכתי. העייפות יחד עם כמה עליות הוציאו ממני המון כוחות. עצרנו. שקית של GU נשלפה, חמש דקות של מנוחה וקדימה.

סינגל ליגד היה חביב. היינו צריכים לעקוף את הבדוואים. אחרי שגמרנו את ליגד רכבנו לכיוון מתקן מקורות וטיפסנו משם בחזרה לחניון. ב – 800 מטר האחרונים כבר ראיתי כוכבים. נגמרו לי המים, הזעתי כמו שלא הזעתי שנים ורק רציתי להגיע בחזרה לאוטו.

הרבה דברים למדתי באותו יום:

  • יש לי עוד המון מה ללמוד. אני חייב להמשיך להשתפשף ולשפר את הטכניקה.
  • להתגלגל ולרדת סלע באפס מהירות אומר שתמצא את עצמך עף קדימה מהאופניים והם יפלו עליך (איך לומדים את זה רק אחרי שזה קורה…).
  • חייב שיפור בכושר האישי. נכון שזה לא יקרה ביום אחד ונכון שהייתי מאד עייף בגלל הנסיעה לחו"ל אבל אלו הם רק תירוצים ותו לו.
  • השלדה שלי גדולה מדי. אני צריך M ולא L (צריך לשבור את הראש מה עושים עם זה).
  • זה נחמד אם היה רכבל בבן שמן אבל זה יותר ריאלי שאני אכנס לכושר כדי שעליות כאלה לא ישפיעו עלי עד כדי כך.
  • להתאמן, להתאמן ולהתאמן.

אחלה חוויה, כבר מחכה לחזור ולתרגל שוב.

מחברת ראשונה / פרק א'

// פברואר 12th, 2010 // 1 Comment » // בלוגינג, דיאטה

מחברת ראשונה / פרק א'

במחברת שורות שחורה, לפני 74 יום, התחלתי לתעד את כל מה שאני אוכל. אי אפשר לברוח מרישום, הוא נמצא שם שחור על גבי לבן. לקיחת אחריות. המקום במחברת נגמר השבוע ועכשיו היא מעין תעודת כבוד להתמדה שלי. כמעט חודשיים וחצי של דיאטה שבהם כבר השלתי מעליי 17 ק"ג.

אבל יש במה שאני עובר הרבה יותר מזה. יש כאן תהליך עמוק ושורשי שבו אני מנסה לזכך את עצמי. לא רק לשנות את אורח החיים שלי, אלה גם מעין חיפוש של תיקון עצמי כדי להפוך לאדם טוב יותר.

עכשיו המחברת הראשונה נגמרה. תם פרק אחד מתחיל פרק שני.

המסע שלי נמשך. יש עוד לפחות 30 ק"ג שאני רוצה לסלק מעלי. אבל בעיקר אני רוצה להוריד ממני את אותם דפוסי התנהגות הכל כך מקושרים עם להיות שמן, להיות פגיע, להרגיש נחות. קשה להסביר, השומן הוא מעין חומה חיצונית שנבנית ומגנה עליך מפני העולם החיצון. אתה מפתח אינסטינקטים שונים וחיי בחסך מתמיד… אז זהו שלא עוד.

החלטתי להוסיף עוד עמוד לאתר – מעקב משקל. הכל שקוף הכל פתוח.

לא רכיב

// פברואר 5th, 2010 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

25 ק"מ לפני בארי התחיל לרדת מבול. אם עד לנקודה הזו היתה בנו איזשהי תקווה שהעננים השחורים שראינו בדרך יעקפו את המקום ונוכל לרכב אזי התקווה הזו החלה למוש מליבנו.

חניון מפוצץ קידם את פנינו.

לא היינו צריכים יותר מ'רכיב אם תעקפו את…' כדי לרוץ לאוטו ולהוריד ציוד. כמו ילדים קטנים שמחכים לממתקים שלהם ככה גם אנחנו היינו היום בבארי. כנגד כל הסימנים ('ירד גשם אבל…') נסענו בתקווה שיהיה בסדר.

ארבעה קילומטר על הכביש עד לבארי הישנה עוד היה איכשהו בסדר. ירדנו לשטח, עוד הספקנו לעלות עליונת נחמדה של סלעים ואז מטר גשם סוחף החל לרדת. אחרי שיצאנו מהמסתור, כשנספק הגשם, ניסינו לחזור לסינגל. זה היה פשוט בלתי אפשרי. פשוט נורא חבל.

את הזמן שלנו בילנו בלנקות את האופניים שחזרנו לחניון, בשתיית משהו חם במזנון ובמחשבות על ימים חמים יותר. אין ספק ששבט האופניים הוא שבט של שרוטים ולראייה כמות האנשים שהיתה בבארי היום ושלמרות כל האזהרות ניסו כמונו, מי יותר ומי פחות, לקבל את המנה שלהם.

במזנון כשהמתנתי לקפה אמרה לי המוכרת שהיא נהנית לראות את כל הרוכבים באים לרכב ושהנשים שלנו צריכות להיות מרוצות שיש לנו תחביב חיובי כזה. לא היתה יכולה לנסח את זה טוב יותר…  

מתוסכל… אז מה עושים עכשיו?

// פברואר 2nd, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

כתבו על זה בסקירות האחרונות, ואני חווה את זה כמעט בכל רכיבה – האופניים פשוט לא מתגלגלים מהר במישור. נכון, אלו הם אופני All Mountain ולא Trail אבל בכל זאת הקריצה שלהם לעולם ה – Trail יחד עם המשקל שלי די קיבעו אותי לבחירה מסויימת. כרגע, וכנראה לטווח די ארוך, סגנון הרכיבה שלי הוא יותר Trail מכל דבר אחר. כאשר הגשם והבוץ מנגנים כינור ראשון אני מוצא את עצמי יותר בפארק הירקון מאשר בשטח (בין 25 ק"מ ל – 20 ק"מ לרכיבה). והכל נראה בהילוך איטי… 20 ק"מ לשעה, טיפה יותר, טיפה פחות… כמו צב על הגב… אז מה עושים עכשיו?

עם 14 ק"ג פחות (ב – 8 שבועות), עם קראנק XT (מלא, ללא ה – Bash Guard), קסטה XT, ושרשרת XTR, היה נראה לי שאצטרך לקבל מהמכונה יותר… נכון, צמיגים של 2.35 לא מתגלגלים מהר, אבל לרכב עם צמיג 2.0 או 2.2 נראה לי קצת משונה על אופני All Mountain.

הפסיכולוגיה כאן משגעת אותי. ירדתי במשקל בצורה משמעותית אז אני צריך לצפות לשיפור בנושא הרכיבה… יחס ישר… ואולי זה קצת יותר מדי ליניארי. אולי זה לוקח את הזמן שלו? אולי פשוט היה לי יום מחורבן? הכל אפשרי. מה שברור הוא שהסתובבתי כל היום בתחושת תיסכול שלא יכולתי לנער למרות שאני צריך להיות שמח בחלקי.