Archive for מאי, 2010

כמה עצוב

// מאי 26th, 2010 // 3 Comments » // בלוגינג, כללי

שש בערב יום שני. אני מקבל טלפון מחבר ילדות. אמנם אנחנו לא מדברים הרבה אבל זה מסוג החברים שברגע שהוא רק יגיד אני אתיצב מייד. זה מסוג הטלפונים שאתה יודע שמשהו קרה. זה לא שלא ידעתי שאשתו חולה זה מכבר, רק לא ידעתי כמה המצב חמור. לא רציתי לחפור והוא מסוג הלא שואלים לא עונים. הוא הודיע לי את מה שהודיע ומשהו בי נשבר מיד.

יש דברים שאין להם הסבר. ולשאלות כמו למה זה היה מגיע לו/לה פשוט אין תשובות. יש התולים זאת בגורל, ויש בדברים אחרים. אבל השורה התחתונה היא זהה, אדם אהוב מת בגיל צעיר. נכון כי על כל אדם אפשר לאמר כי מת בטרם עת, אבל שאישה צעירה, אמא, ובעיקר אדם מקסים וטוב מתה ממחלה קשה בגיל 33 איך אפשר להתיחס לזה?

נדירים המקרים בו אדם מוצא אדם אחר ונרקמת ביניהם חברות נפש כה עמוקה. כך זה היה בין שניהם כאילו מישהו דאג שם למעלה לחבר ביניהם.

קשה לראות בעל נפרד מאשתו. וקשה עוד יותר לראות את בנותיהן הצעירות (4 ו- 7) נפרדות מאמא שלהן בבית הקברות. קשה לשמוע איך כבר לפני שבועות כתבה להן מכתבי פרידה. איך הכינה את סביבתה ליום שאחרי. בעיקר קשה לחזות בילדות הקטנות שאחרי הבאלגן ושרבים החלו להתפזר ניגשו לקבר הטרי והניחו אבנים עם ציורים של לבבות על הקבר של אימן. בתמימות של ילדה אמרה הבכורה שלא השאירו לה מקום עם כל הפרחים והזרים להניח את האבן שלה. אז אבא שלה עשה לה מקום, רק שלה, כדי שתוכל להיפרד מאמא.

יש רגעים בחיים שפשוט נוגעים בך בצורה חזקה כל כך. שאתה זוכר אותם בצבעים חדים כל כך בגלל עוצמת הרגע. כזה היה הוא הרגע הזה. רגע שמזכיר לך את קטנותך. רגע שמזכיר לך שצריך להנות מכל יום.

הדיאטה

// מאי 21st, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה

מכל מלמדי השכלתי. לא, אני לא הולך עכשיו לדיאטיקאית. ולא, אף אחד לא מפקח עלי (חוץ מההנהלה). למה? כי מנסיוני, ויש ניסיון, כל הדיאטות די נראות אותו דבר. אז החלטתי שלא מתאימה לי מסגרת של הכלל (לא קואצ'רית, לא דיאטיקאית של הקופה, לא מכרה של ההורים ולא שום דבר אחר) וכדי להצליח אני בניתי לי את מה שמתאים לי לפי היכולת ובעיקר הפסיכולוגיה שלי בהתבסס על ניסיון העבר.

חמישה וחצי חודשים ו – 32 ק"ג אחרי מראים שזה עובד. וכן, הפעילות הגופנית בשילוב הדיאטה היא המפתח להצלחה. כבר כתבתי פעם או פעמיים שהמשפט נפש בריאה בגוף בריא יש בו משמעויות עמוקות.

לדיאטה יש גם התאמה לנסיעות התכופות שלי לחו"ל (עבודה) וגם לימים בהם אני רוכב.

 בוקר

ירקות (חותך מלפפון, עגבניה או שתיים ופלפל אדום), פרוסת לחם (אני אוכל לחם רוסי מחיטה מלאה. משביע, מלא, לחם מצויין), חצי קופסא קוטג' (כל דבר מ 5% – 1% הוא בסדר גמור), מעדן 0% (רום צימוקים, בננה דבש, וכו'), קפה

הערות: מצאתי שההוספה של המעדן ושתיית הקפה הם סותמי תיאבון מצויינים.

 כאשר אני מגיע לעבודה אני שותה עוד כוס קפה.

 צהריים

סלט עוף ארומה (ללא חסה וללא גזר אבל עם תוספת של מלפפונים, מלפפונים חמוצים ופטריות), שתי פרוסות לחם כפרי, דיאט קולה \ Zero

הערות: החסה סתם תופסת מקום בסלט ואין לה כל ערך. במקום זה התוספות האחרות עושות את המנה ליותר משביעה. לחם כפרי הרבה יותר משביע מלחם קל והפרשי הקלוריות לא משמעותיים. הלחם הכפרי משביע הרבה יותר.

כאשר אני חוזר למשרד אחרי ארוחת הצהריים אני שותה עוד כוס קפה.

 בשעות אחר הצהריים עד שני פירות לפי הצורך (כלל ברזל הוא אף פעם לא לאכול יותר משניים. בהדרגה ולפי תקופות יש פעמים שאני לא אוכל פרי בכלל). 

ערב

ירקות, המון ירקות. סלט ירקות ענק (3-4 מלפפונים, 2 עגבניות, 2 פלפל אדום ומלפפונים חמוצים), פרוסת לחם רוסי, חצי קופסא קוטג', מנת ירקות חמה לפי הצורך (חבילה שעועית או גבץ')

הערות: הערב הוא בעייתי כמעט לכולם. חשוב לאכול ארוחה משביעה. הירקות החמים ממלאים את הבטן טוב טוב. לפעמים אני פשוט מוותר אם אני מרגיש שהסלט היה מספיק. אין בושה לאכול עם הילדה בשש וחצי או בשבע אם אני רעב.

ארוחת לילה

מעדן 0%, קפה

הערה" ארוחת לילה תבוא בדרך כלל באזור תשע בערב. זה לא בדיוק ארוחה זה יותר נשנוש.

הפסיכולוגיה שלי דרשה שאני לא אגוון בחודשיים הראשונים של הדיאטה ולכן אכלתי בדיוק אותו דבר בלי שום סטייה ובאדיקות. אני יודע שזה נשמע נורא אבל זה ממש לא. כל אחד עושה את מה שמתאים לו וזה מה שהתאים לי.

ועוד דבר מאד חשוב – אני רושם את כל מה שאני אוכל. ככה אני יכול לדעת כמה כוסות קפה אני שותה (לא עובר בשום מקרה חמש), ומה אכלתי וכו'. אבל האפקט הוא פסיכולוגי יותר מכל דבר אחר. תנסו.

אז מה עושים בחו"ל?

דבר ראשון וזה כלל ברזל אצלי – לא אוכלים במטוס. האוכל במטוס, בעיקר ארוחת הבוקר, שומני מאד ומכיל המון קלוריות. אני אוכל ארוחת ערב (או בוקר) לפני שאני עולה על המטוס ואם אני רעב אני אוכל סלט פירות. אפשר גם סלט ירקות וקצת גבינה (בטיסות הארוכות לארצות הברית למשל). בדרך כלל במחלקה רגילה לא יהיו את אפשרויות הבחירה האלה ולכן אני ממליץ בחום להביא פרי מהבית או אפילו סנדוויץ'. ולא זה לא גליציני לעשות את זה, זה פשוט פרקטי. רק אל תכניסו את האוכל איתכם למדינה אליה אתם טסים (במיוחד לא ארצות הברית או אוסטרליה).

אז זה מאד תלוי איפה אתה נמצא. בארה"ב בדרך כלל אין שום בעיה למצוא מקומות עם אוכל בריא. הדוגמא הטובה ביותר היא רשת Whole Foods. יש שם אפשרות להכין את הסלט שלך, אבל יותר חשוב יש גם אוכל מוכן (חם) אחר (גם מרקים) שאפשר לשלב בקלות (וגם סושי וסשימי). Subway היא אופציה טובה גם כן. אין שום רע בלאכול בגט שלם עם חזה עוף וירקות בתור תחליף לארוחה. בחורף יש גם מרק עוף עם מעט פסטה כך שאפשר גם שם למצוא יופי של אוכל כתחליף לארוחה במספר קלוריות קטן מאד (יש פרסומות שלהם על איך אנשים רזו כאשר התמידו לאכול אצלם).

הבעיה הגדולה יותר היא עם ארוחת הבוקר. אבל גם לבעיה הזו מצאתי פתרון.

בוקר בחו"ל (ארוחה במלון)

ביצה (תמיד יש ביצה במלון. אני בוחר לאכול את המקושקשת שמכינים. אני אוכל יחסית הרבה ביצה), 2 בייגל רגיל (או אפילו 3-4 פרוסות לחם דקות), ירקות (אם יש. אבל בדרך כלל לא יהיה), Low Fat Cream Cheese (נכון שאחוזי השומן עדיין גבוהים אבל הכמות שנותנים לך מאד קטנה), מעדן, כוס או שתיים של קפה.

הערות: זו יציקה, נכון. אבל בהרבה מהמיקרים זה יחזיק אותי עד הערב. אני עושה לי סנדוויץ עם הבייגל, הביצה והגבינה ולא איכפת לי אם מסתכלים. אותי זה מפוצץ וזה חשוב. אני גם מקפיד לקחת אם יש, או לקנות, שני פירות ליום. בדרך כלל בננות. לחדר אני קונה המון שתייה כדי שאם יתעורר בי הרעב אוכל לסתום את הבטן קצת.

ערב

משתדל למצוא לי מקום שאפשר לאכול חזה עוף עם ירקות ואולי גם מרק. או אולי סושי (אבל לא את אלה עם המטוגן) או Subway (יש גם באירופה ולא רק בארצות הברית). אם מזמינים אותי לאכול, אין שום רע בלאכול איזה אנטריקוט טוב עם סלט ירקות. לא צריך להגזים לשני הכיוונים.

 ברכיבה

הרכיבות שלי כרגע הן בין שעתיים לשלוש. בממוצע אני שורף כ – 1000 קלוריות ויותר לרכיבה. לפני שאני יוצא לרכב אני אוכל חטיף אנרגיה (אני משתמש באלה של Hammer ביבוא אישי מחו"ל) שיש בו 200 קלוריות ושותה קפה שחור להמריץ את מחזור הדם. ברכיבה אני משתמש בג'ל כל חצי שעה ובסך הכל בכ – 4 לרכיבה. כל ג'ל הוא כ – 100 קלוריות. לאחר הרכיבה אני חוזר הביתה לאכול את ארוחת הבוקר הרגילה שלי. השינוי היחיד מהתפריט הקבוע הוא שאני לא אוכל פירות ביום רכיבה (וככה מקזז את חטיף האנרגיה).

יש הסברים טובים מאד באתר של Hammer על מה ואיך ולאיזו מטרה התוספים שלהם טובים.

זה מה שאני עושה על קצה המזלג יחד עם הרבה פעילות גופנית (כ – 3 רכיבות לשבוע).

השריטה

// מאי 14th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה, רכיבה

מה יכול לבאס עוד יותר שמן שגם ככה מתבייש באיך שהוא נראה ויחד עם זאת, או אולי בגלל, חסר ביטחון טוטאלי? ללכת לדיאטיקאית ולגלות שזו לא איזו סבתא שמנה עם עיצות של בתיה עוזיאל, אלה איזו יפיפיה רזה שיצאה ממגזין דוגמנות ושכנראה לא מבינה מה זה להיות שמנה כי היא אף פעם לא היתה שמנה אפילו לשנייה ורבע בחיים שלה וכנראה שגם לא תהיה. ולדעת שלעולם, אבל לעולם, ולא משנה מה תעשה היא לא תהיה שלך. אתה רואה את זה בעיניים שלה. הגועל. יש רגעים בחיים ששורטים אותך טוב טוב. ואין ספק שלפני 9 שנים, שגרתי בלונדון, הפגישה עם אותה דיאטיקאית חרטה אצלי את הנשמה עמוק עמוק.

אתה שמן? כנראה שיש לך בעיה. יש סטיגמה. אני לא מכיר שמנים שמחים. שלא יספרו לכם סיפורים. הכוח של החברה הוא חזק יותר מכל דבר אחר. מה אתה חושב שאתה רואה שמן? ואת? רחמים? גועל? תחשבו רגע לעצמכם ותגלו שאני צודק. איך אני יודע? כי הרבה שנים הייתי בצד שהסתכלו עליו בעין עקומה. עדיין לפעמים.

כבר עברתי דיאטה משמעותית בחיים. הורדתי 55 ק"ג שאת כולם העלתי במהלך החמש וחצי שנים האחרונות. בדרך התחתנתי, נולדה לנו ילדה, ראיתי את הצד השני. הייתי בנורמה עד שהמון סיבות שלא הייתי מודע אליהן גררו אותי חזרה אל תהום המחשכים. מי אמר רחמים עצמיים?

אבל דווקא שם הייתי צריך להתמודד עם השדים שלי. עם שנים של בניית חומה, חומה שהפרידה ביני לבין העולם החיצון בעזרת השומן שלי. יש עדיין דברים שלחשוב עליהם עושה לי רע. התהליך של לקלף את ההגנות ולהגיע לסיבות הוא תהליך ארוך וכואב. לדוגמא – רק בגלל פליטת פה של אמא שלי למדתי שהיא היתה אמא צעירה עם שני ילדים קטנים ושהיא פשוט לא הסתדרה עם זה. היא נתנה לי, לבכור שלה בן השנתיים לאכול כמה ומה שאני רוצה בארוחת ערב כאשר אני לבד עם האוכל. בלי אף אחד שאוכל איתי או מסתכל עלי, לבד… שאני כותב את זה בא לי לבכות. ותאמינו לי שלפעמים אני גם מנסה כדי להוציא אבל לא מצליח. ששמעתי את זה הרגשתי הקלה. כן דווקא הקלה. שנים של לאכול לבד ומהר ללא רצון שאף אחד ישב לידך באוכל, בבית שלך (של ההורים), ללא יכולת להבין למה. ועכשיו להבין שזה קרה בגלל משהו שלא היתה לך שליטה עליו. להבין שאתה לא אשם. אני פשוט לא יכול שלא לעשות את ההקבלות לחיים שלי היום, לילדה שלי בת השלוש. אני פשוט לא מבין איך. איך היה אפשר לשרוט ולהתעלל ככה בילד קטן? בי.

ולחשוב שהייתי בדרך הביתה היום הקטנה שלי סירבה להתחיל לאכול עד שהגעתי כי היא ידעה שאבא שלה תכף מגיע והיא רצתה לאכול עם אמא ואבא ביחד ארוחת ערב. וזה היה הכיף הכי גדול שלי ביום הארוך הזה, לשבת עם המשפחה שלי ולאכול ביחד, כולם. זה אולי נראה טריוויאלי לרובכם, אבל בשבילי זה כמו התגלות. והדברים הקטנים של חיים נורמאליים עושים אותי הכי מאושר בעולם.

וככה קליפה אחר קליפה החומה מתפרקת. עדיין יש מחסומים יותר עקשניים שצריך לפרק. ויש את זה שלפעמים אני מתנהג כמו ילד קטן ופגוע. ילד בן 36 שמחפש את שנות ילדותו האבודות. מחפש להיות ילד. לא פיטר פן, פשוט לזכות בשנות ילדותו באיזה שהוא אופן בחזרה. וזה תהליך התפקחות וגמילה ארוך וכואב מאד. להבין שפספסתה משהו בדרך וכן, שלא אתה היתה אשם, אבל שיש לזה השפעה על החיים שלך היום.

והאופניים? לפעמים אני מרגיש עליהם כמו ילד קטן. ובסוף רכיבה יש פעמים שאני מרגיש קצת פחות מלוכלך.

השינוי הגדול בחיים שלי הוא שאני מודע לעבודה שאני צריך להשקיע כדי לנקות את הנשמה שלי ושלצידי האהובות שלי שכל אחת בדרכה עוזרת ותומכת. ויותר מזה אני לא צריך.

 

חם

// מאי 13th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

יום שני, יער צרעה. היום היחיד שיכולתי לרכב בו השבוע נפל על חמסין. את הילדה הייתי צריך לקחת לגן וככה במקום להתחיל לרכב בסביבות שבע התחלנו ב – 9:30 בבוקר. מכת חום קידמה את פני כאשר יצאתי מהרכב. הרהורים של כפירה התחלפו עד מהרה בפרקטיות. לקחתי ניינר MCR9 לרכיבת מבחן ואין יום אחר שאוכל לרכב עליו.

התחלת הרכיבה לא בישרה על כלום. אמנם המסלול אמור היה להיות יותר קל מהמסלול ביער הקדושים אבל השילוב של חום של 35 מעלות, רכיבה בפעם הראשונה על אופני 29", אופניים שאני לא מכיר ודופק בקצב גבוהה יותר (יותר התאמצות בדיווש בגלל שזו פעם ראשונה על 29" ובתוספת עליות) עשו את החוויה ל"קשה" יותר. 

זה לא שלא נהנתי, רק שלא היה קל. נורא נחמד שיש רוח, אבל לא כזו שמייבשת אותך או מביאה איתה גל של חול לפרצוף. היה תרגול נחמד לימי הקיץ הקרבים. מסקנות למיניהן גם היו. כמו, לצאת לרכב ממש מוקדם, 3 ליטר מים לפעמים לא מספיקים (2 קילומטר לסוף כבר לא היה לי מה לשתות), מחשבות על אלקטרוליטים, וכו'.

ברכיבה של 18 ק"מ הצלחתי לאבד 1400 קלוריות וזה ממש המון. שוב שילוב של פעם ראשונה על 29", המסלול ודופק גבוהה.

איך היו ה – 29"? האמת שנהניתי לרכב עליהם. יש להם גלגול מצויין כאשר אתה תופס מהירות (ה – GPS טוען שהגעתי ל – 43 קמ"ש). צריך יותר לעבוד כאשר מתחילים להתגלגל (לא מצאתי את זה כגורם מפריע). אתה משקיע יותר כאשר אתה מטפס (יחס העברת הילוכים אחר) ונראה שהאופניים מכריחות אותך לעבוד יותר (וזה בסדר) אבל יש תמורה. ה – MCR9  הם אופני זנב קשיח מכרומולי והאמת שהרגשתי ממש טוב עליהם מבחינת נוחות. היתה לי בעיה מסויימת בהיגוי וכמעט וחיבקתי עץ או שניים בסיבובים, אבל יכול להיות שברכיבה על מידת אופניים נכונה (M  ולא L ) ובשימוש בכידון אחר, זה יכול להיפתר.

35 מעלות בתחילת הרכיבה, 36 מעלות בסיומה. חווית אביב.

יער הקדושים

// מאי 9th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

אחרי רכיבה של 35 ק"מ בשבת ניסיתי לרכב ביום שני. לא שמעתי לגוף שלי שאותת שהוא צריך עוד מנוחה ופשוט לא הלך. אחרי 15 ק"מ חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה.

יום חמישי, חמש בבוקר. אני עדיין לא מאמין שצריך לקום. קבעתי עם חבר לרכב ביער הקדושים. קמתי עם רמות אנרגיה ששואפת לאפס בעיקר בגלל שבוע עמוס ומעצבן בעבודה ועייפות של לא לישון הרבה.

הייתי צריך גם להישקל. ידעתי שירדתי אבל לא ידעתי בכמה. 2.5 ק"ג. לא הייתי צריך יותר מזה. פתאום לא הייתי עייף והעולם היה נראה צבוע בהרבה יותר ורוד.

ש' החליט שהגיע הזמן שאני אעשה מסלולי עליות והוא גם בחר את מסלול הכניסה עבורי. יער הקדושים (יער הנצחה שנטועים בו שישה מיליון עצים שהם נרות נשמה סמליים לזכר קורבנות השואה). לפי התיאור שלו זה היה צריך להיות A walk in the park. אני פשוט לא ידעתי מה מחכה לי…

יש מספר מסלולים שאפשר לעשות ביער שלפי ההתרשמות שלי הוא מאד שמור ומטופח. המסלול שאנחנו רכבנו הוא די פשוט לתיאור. אחרי 9.3 ק"מ, לפי סימון השבילים האדום, מגיעים לפיצול שבילים גדול (כל הזמן שמאלה אם צריך לבצע פנייה בשביל). בדרך לשם עוברים את מערת בני ברית מימין וזה לאחר שעוברים דרך קשת אבן יפה. בפיצול אנחנו פנינו שמאלה והמשכנו על פי הסימון האדום ושמאלה יותר מאוחר כדי להתחבר עם דרך הנוף הצפונית (השחור) של נחל כיסלון שמסתיימת בכביש 38 ומתחברת לחניון. פחות משעתיים, כ – 21 ק"מ (מפה). הכל משולט ודי פשוט להתמצאות.

בעבורי ה- 12.5 ק"מ הראשונים של המסלול היו קריעת תחת. רק מטפסים. אני לא רגיל לסוג טיפוס שכזה. עד לנקודת פיצול השבילים יש 275 מטר טיפוס. אחר כך יש עוד 85 מטר טיפוס. אמנם זה לא היה טריוויאלי בשבילי אבל לא נשברתי ולא ירדתי מהאופניים (לא יכול לאמר שלא קיטרתי). ואז מגיעים לדובדבן של המסלול – כ 8.5 ק"מ של ירידות מהירות בשילוב של נוף קסום. פשוט שווה כל רגע!

זכרתי להודות ל – ש' על המסלול שעמד בהבטחה. אימון עליות טוב, 1100 קלוריות שנשרפו, נוף מקסים ופשוט כיף של רכיבה. מה יכול להיות יותר טוב מבוקר שכזה?

שלוש שנים

// מאי 5th, 2010 // No Comments » // בלוגינג

עוד מעט שלוש שנים. שלוש שנים שהוא איננו. חיים שנגדעו בעיבם. ילדה ואישה בהריון שנשארו לבד. נסע לעבודה ונהרג. פגיעה ישירה. נהיה כוכב לרגע ב – You Tube עם סרטון שזבל של אנשים העלו כדי שאם הילדים שלו אי פעם יעשו חיפוש בגוגל הם יוכלו לראות את אבא שלהם זרוק על הכביש מדמם למוות בשעה שצוות של מד"א מנסה איכשהו להציל אותו כאשר הם יודעים שאין תקווה.

איש מדהים שמיד הרגשת בבית איתו ושאין כמותו רבים. איש משפחה, טוב לב, מוכן לעזור, תמיד, ועם חיוך.  אני זוכר את טקס החניכה. איך אשתי, אז החברה שלי, הכירה לי את זוג החברים הטובים שלה. ואיך איתו זה היה קליק מיידי. גברים זה עם אחר. איך ישר מצאנו שפה משותפת ואיך לאט לאט נפתחנו אחד לשני. איך השתכרנו בארוחת המלכים שהוא הכין לכבודנו לפני שהתחתנו. את הכדורגל הקלוקל שהלכנו לראות ביחד, וימי חמישי בלילה בחורף עם מכבי ברקע ואוכל טוב בבטן. היה בשלן מעולה. עד היום אני נמנע מלאכול פונדן שוקולד כי שלו היה פשוט אלוהי. ואינטימיות של גברים שרק עם חברים אמיתיים אתה יכול להגיע אליה.

אני זוכר את השבת האחרונה שבילינו יחד. נפגשנו כולם באיזה מקום של פעילות לילדים. קפה וקשקושים של שבת לפני הצהריים, נינוחות, פחות מיום לפני שהוא נהרג.

והכל נקטע באחת, כאילו להוכיח כמה החיים שבירים.

ואני מתגעגע. הוא חסר לי. כל יום שאני חוזר מהעבודה אני רואה את הקבר שלו מהכביש בדרך הביתה וזה צובט בלב. החיים חזקים מהכל וזו לא קלישאה, זו האמת. אני נושא אותו איתי כל הזמן. וחלק בי לעולם לא יהיה מה שהיה.

היום אני מנסה לחיות את החיים יום אחרי יום בלי תכנונים יותר מדי גדולים לעתיד. מנסה להנות ממה שכל יום יוליד. מנסה להנות מרגעים קסומים של שגרה פשוטה, מתמימותה של ילדתי.

עוד כמה ימים וזה שלוש שנים ולפעמים זה נדמה כאילו היה זה רק אתמול.