Archive for יוני, 2010

29 אינטש, רשמים ראשונים

// יוני 28th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

שבועיים לאחר שרכשתי אופניי 29 אינטש (Niner JET9) התובנות שלי על הגלגלים הגדולים התחדדו כתוצאה מרכיבות בתאי שטח שונים. כבר הספקתי לרכב עם האופניים בבן שמן, חרובית, פארק קנדה (השחור מורחב), ערבות סירקין ועוד.

האופניים מעניקות לרוכב ביטחון רב והגלגלים הגדולים מאפשרים מעבר מכשולים מגוון וגדול יותר בהשוואה לאופני 26 אינטש. פשוט תפנה את החרטום ותפדל. מכשולים שהיו לי בעיתיים עם אופניי 26 אינטש לא היוו בעיה יותר מדי מיוחדת בשביל ה – 29 אינטש וסינגלים שעשיתי בעבר עם ה – 26 אינטש היו מהירים יותר וכיפיים יותר עם ה – 29 אינטש (בן שמן, פארק קנדה). יצירת מומנטום, הגלגלול והדריסה של האופניים פשוט מצויינים. יש גם צדדים פחות טובים כמו פניות מאד הדוקות (switchbacks) שמצריכות האטה ותשומת לב גדולה יותר בבחירת קו ההתקדמות.

עליות – יחסי ההעברה בהם אני משתמש גבוהים יותר משמעותית מאלו שהשתמשתי על ה – 26 אינטש ובמהלך הטיפוס אני מחליף מהלכים הרבה פחות משהייתי. הטיפוס עצמו קל לי יותר. האופניים מגהצות מכשולים קטנים כאילו לא היו שם ואני לא מפחד לעלות על שורשים ואבנים במהלך הטיפוס. המומנטום שמיוצר בעלייה הוא פשוט מדהים ואתה מרגיש את הזריזות של האופניים כאשר הן מייצרות אותו ונענות לדיוושים.

ירידות – מהר יותר מכל דבר אחר שתנסה. נקודה. חבל להכביר מילים.

סיבובים הדוקים – כאן צריך יותר ריכוז ברכיבה ובבחירת קו ההתקדמות. בגלל הגלגל הגדול סיבובים הדוקים צריכים להיעשות יותר בזהירות ובחלקם במהירות קטנה יותר. אני בטוח שבתרגול לאורך זמן אני ארכוש מיומנות יותר טובה.

ככלל האופניים מהירות, זריזות ובעלות היגוי מצויין וההנאה גדולה.

משה, בו נייבא אופניים

// יוני 22nd, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

מדינת ישראל היא מדינת חאפרי בהמון מובנים ולצערי תחום האופניים אינו נבדל מכך.

מעשה שהיה כך היה. בחפשי מגיני ברכיים ושוק שיתאימו לעמודים שנקראים אצלי רגליים הוסבה תשומת ליבי אל חברה אמריקאית לא גדולה שמוצריה טובים מהממוצע. שמח וטוב לב ניסיתי לברר היכן אוכל למצוא את מוצרי חברה זו בארץ. שמועות משמועות שונות גלגלו לידי מספר טלפון של אדם בשם משה (שם בדוי). היבואן. שמח וטוב לב צלצלתי למשה. אך אבוי, המשה הזה אף פעם לא עונה לטלפון. "משה עוד מעט יחזור" או "משה לא זמין לענות לך עכשיו", ו – "זה חבר של משה תתקשר שוב עוד מעט" היו תמצית התשובות שקיבלתי. מבולבל קצת החלטתי לגנוז את הרעיון. אך עד מהירה שוב עלה הצורך במגינים (כמה פעמים כבר אפשר לדפוק את אותה ברך? כנראה הרבה…) ואזרתי אומץ והתקשרתי למשה שוב. לא יאמן, אבל משה ענה. מה הסתבר? בזמנו המאד פנוי, מחוץ לשעות העבודה, משה מיבא את מוצרי החברה הנ"ל מארה"ב. המלאי מוגבל וכמובן הוא כמעט נגמר. אם רוצים למדוד ולנסות אפשר בין 22:00 ל – 23:00 כי אלו בערך השעות שמשה עוד נשאר ער אחרי שהוא חוזר מהעבודה והיבוא זה בכלל תחביב…

תופעה אחרת היא תופעת הייצוג של מותגי אופניים שונים על ידי אנשים פרטיים שחושבים שעל ידי פתיחת אתר באינטרנט (אני קורא לזה הבסטה החדשה) ועבודה בשעות הפנאי הם יכולים לעשות מכה של החיים. אבל מה, כמו בכל דבר בחיים, אם לא לוקחים את זה ברצינות ובתור ה-עבודה שלך, ככה זה גם נראה. היום ה'משה' הזה פה, מחר? לך תדע.

למרות שמירב מותגי האופניים וחלקי האופניים המובילים בעולם מיוצגים על ידי יבואני האופניים הגדולים בישראל, אתה עדיין נתקל לפעמים בבורות מצד היבואן ה"גדול". רצה הגורל ולאופני הניינר שלי חיפשתי חלקי קוקפיט של יצרן מאד מסויים המיוצג בארץ על ידי אחד מגדולי היבואנים בארץ. הופתעתי לגלות שהיבואן אינו יודע שהחברה שהוא מיבא מיצרת חבקי כיסא ולא רק מוטות כיסא וסטמים. לך תבין.

האמת היא שמי שירצה יקנה ומי שלא ירצה לא יקנה או יקנה משהו אחר או פשוט יביא מחו"ל (למי שיכול). אני את החבק כיסא שלי קניתי באמזון ב – 20$.

הבהרה: הכותב אינו מתיחס ליבואנים המשקיעים את כל מרצם, 24 שעות ביום, בקידום העסק שלהם, אבל עושים את זה מהבית.

תאשימו את צ'

// יוני 12th, 2010 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

צ' אשם. הוא אחד מהמיסיונרים המרכזיים של תנועת הגלגלים הגדולים בישראל, תנועה משיחית שחבריה פאנטים לאמונתם (ויש קיצונים רחמנא ליצלן). אני לא יודע איך הוא נראה (נאמר לי, על ידי מקורות יודעי דבר, כי הוא מדגמן במגזין אופניים בפוזות קשוחות) ולא נפגשנו אף פעם.

נאמן לאמונתו ולצדקת דרכו, צ' עושה עבודתו נאמנה. מסביר, משכנע, מנסה לפתות את האדם לאמץ את אמונתו המשיחית. לנטוש את חטאי העולם הזה ולאמץ לו תורה חדשה. מסלול חדש. התגלות חדשה. הזרם אליו הוא שייך מאיים לשנות סדרי בראשית, ואת הדרך בו עולמנו מתנהל מאז ומעולם.

הכל התחיל משאלה תמימה באיזה פורום. כמה שיותר רחוק כמה שיותר מהר ולא כמה שיותר ירידה עם כמה שיותר אינטשים. חיש מהר עט צ' על טרפו והזמין אותי למקום בו 'ארגיש יותר בנוח'. דברי הנועם, החנופה, והמרגליות שהשמיע הובילו אותי ישר לתוך קן הקוקיה שם פגשתי מיסיונרים נוספים המאמינים גם הם באותה תורה משיחית.

נסיונות שכנוע בלתי פוסקים, עתה בעזרת קהל גדול ורב יותר, ופיתויים שונים ומשונים דרדרו את אמונתי ופתחו פתח לעבודת אלילים זרים. מודה אני כי חטאתי. התפתתי ונסחפתי אחר תענוגות אסורים ועתה סוגד אני לאלילי הגלגלים הגדולים, אלילי ה – 29 אינטש.

ואיך אפשר שלא להתפתות? והרי הם מתגלגלים נהדר, מתקלים ומגהצים מכשולים כאילו לא היו שם, וגם מטפסים נהדר. וצ'? כל מה שהוא רק רצה זה שאנסה, שאטעם מהפרי האסור…וכי ידע הוא את התוצאות מראש. בן-שמן, ערבות סירקין, ומקומות אחרים פתאום הרגישו אחרת. ולא יכולתי יותר עוד לפיתוי…

אז צ' תודה!  ותודה גדולה גם לפאנטים האחרים בקומונת ה- 4 אינטש.

רכיבה, תמונת מצב שמונה חודשים אחרי

// יוני 6th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, פעילות גופנית, רכיבה

שבוע שעבר יום שני, ממש לפני שאני טס לחו"ל, משכו אותי לרכיבת בוקר בהרי ירושלים. אני כבר (כמעט) לא שואל כמה עלייה יש לאורך המסלול, אני פשוט מגיע. ש' האחראי על המסלולים המאתגרים יותר פשוט דוחף מנות של טיפוסים גדולות יותר ויותר לתוך הרכיבות שלנו. וטוב שכך. בשלב מסויים הוא פשוט החליט שהגיע הזמן שאני אשנה פאזה ואכניס עליות לתוך מתכוני הרכיבה, אז הוא פשוט שינה את מסלולי הרכיבה שלנו ועשה לי היכרות אינטימית עם חלק מהרי ירושלים (יער הקדושים, יער צרעה, יער אשתאול, וכו').

אז באמת מזל שלא שאלתי הפעם. אחרי כמעט ארבע שעות ביער אשתאול ויער צרעה, אחרי 35 ק"מ ו – 1850 קלוריות שנשרפו (תודה לאל), מד הטיפוס המצטבר הראה 750 מטר. הייתי חייב לוודא שהמספרים נכונים כי פשוט לא האמנתי להם. פעם זה היה נראה לי כל כך רחוק.

לרכב התחלתי בספטמבר שעבר. בקושי שמונה חודשים אבל לדידי ההתקדמות שעשיתי מרשימה. מרכיבה בפארק הלאומי של 6 ק"מ עם הפסקה בין סיבוב לסיבוב שאני כמעט מתעלף מעוצמת המאמץ ל – 60 ק"מ של רכיבה רציפה לפני מספר שבועות.

זה לא שאני מיוחד, היו כאלה גם לפני, וברור שיהיו כאלה גם אחרי. רק הטרנספורמציה היא זו שמסקרנת אותי בכל זה. התהליך. מבטטת כורסא מושלמת לחולה רכיבה (כן, פשוט חולה). הדוגמא הטובה ביותר היא שכאשר אני בחו"ל אני מרגיש כאילו חסר לי משהו והדבר הראשון שאני עושה ביום שאחרי הנחיתה זו רכיבת בוקר כדי להרגיע את הקריז ולחזור לתלם.

אין ספק שההורדה המסיבית במשקל תורמת משמעותית להרגשה שלי על האופניים וכן שהדיאטה והרכיבה קשורים זה בזה כקשר גורקי.

קשה להודות אבל אני לא מושלם (אל תספרו להנהלה). אני יודע לזהות חלק מנקודות החולשה שלי ברכיבה – רכיבה טכנית בעיקר כאשר מטפסים על גינות סלעים עם או בלי דרדרת. אני בטוח שיש עוד כמה אחרות. קורס כזה או אחר וגם זה ישתפר. אבל איני יכול שלא להיות מרוצה. התחברתי לספורט שמשחרר את הנפש. מצאתי את הסגנון שלי אחרי כל כך הרבה זמן, אחרי כל כך הרבה ניסוי וטעייה עם אופניים כאלו ואחרים.

שמי אופיר, אני רוכב XC, ובעוד כמה שעות בעליהן הגאה של זוג אופני 29" חדשות (Niner Jet9).