Archive for ספטמבר, 2010

שיגרה ומטרות חדשות

// ספטמבר 27th, 2010 // No Comments » // בית, בלוגינג, דיאטה, משפחה

השבועות האחרונים עמדו בסימן של שיגרה קסומה שהצלחנו לגבש לנו בבית. בגלל הלידה המתקרבת ההריונית קירקע אותי. אין כרגע נסיעות עבודה לחו"ל. האמת היא ששדה התעופה שהיה מורגל לביקור שלי בערך פעם בשבוע לא חסר לי כלל. במקום זה נכנסנו לשגרת חיים של משפחה רגילה. עבודה, בית, ביחד והרבה, אופניים, ויותר מכל ציפייה ללידה, לחיים חדשים, להרחבה של התא המשפחתי שלנו.

הצאצאית ישנה בסוכטף שלה (מומלץ), ההריונית מיחלת כבר ללדת, ואני רוכב כמה שיותר וכמה שאפשר. כולנו יודעים שעוד מעט נצטרך להתרגל למציאות חדשה, מבורכת, אבל שונה.

השלתי מעלי כבר יותר מארבעים ושבעה קילו או כמו שאמרתי השבוע למישהו, ילד בכיתה ו'. היה לי זמן לחשוב עם עצמי לאן אני באמת רוצה להגיע, מהי המטרה שלי? והמטרה היא 90 ק"ג. טווח הזמן שנראה לי הגיוני לכך הוא בעוד שישה חודשים כאשר בכל שלושה חודשים אני מקווה לרדת כ – 10 ק"ג. יכול להיות שהזמנים הם קצת קשיחים, למרות שאלו הם הממוצעים שלי, אבל באותה מידה חשובה הצבת המטרה וההגעה אליה. אם זה יקח קצת יותר או קצת פחות זה כבר פחות משנה.

האמת היא שבשל השגרה החדשה יש לי יותר זמן לרכב והדיאטה שלי לא מופרעת על ידי נסיעות לחו"ל. ההריונית מפרגנת יותר מתמיד ואנחנו מסכימים על זמני רכיבה כשבוע מראש כך שכולם יוצאים פחות מרוצים במידה שווה. בשלושת השבועות האחרונים רכבתי כשלוש פעמים בשבוע ואת ההשפעה של זה ניתן לראות חיצונית אבל אני בעיקר מרגיש את זה מבפנים.

מכתב פתוח לאהובה שלי

// ספטמבר 23rd, 2010 // No Comments » // בית, בלוגינג, משפחה

אהובה שלי,

רציתי לתת למילים שלך לחלחל עמוק עמוק לפני שאכתוב לך ויש הרבה שחפץ ליבי לאמר לך.

בדרך בה אני הולך איני צועד לבד. האהבה שלך אלי, זו ללא התנאים, והאמונה שלך בי נסכה בי את הכוח. הכוח שהיה דרוש לי בכדי להשתנות. הכוח שעזר, ועוזר, לי לעצב את מי שאני בצורה טובה יותר.

ואת עדי שזה לא היה פשוט.

עכשיו כשאני משוחרר מכל אותן עכבות שהיו בעוכריי, בעוכריינו, החיים פשוטים הרבה יותר, מלאים וממלאים. עזרת לי להבחין בין העיקר ובין הטפל ועכשיו אני יכול להתרכז במה שחשוב באמת, בנו, במשפחה שלנו.

אהובה שלי, לאהבתי אליך אין גבולות והיא מתחזקת ומתעצמת ככל שהזמן עובר, ככל שאנו מבלים יותר זמן זה במחיצתו של האחר.

אוהב אותך תמיד לעולמים,

אופיר

ילד יומולדת, מכתב פתוח מההנהלה

// ספטמבר 15th, 2010 // 4 Comments » // בית, משפחה

אהוב ליבי,

מזל טוב אהובי,היום אתה חוגג את יום הולדתך ה-37.

מה שהחל באופן סימבולי לפני כשנה כשביקשת שאקנה לך אופניים כמתנת יום הולדת,הפך להיות תהליך משמעותי,ארוך ומוצלח,כשהאופניים שקניתי לך לפני שנה שודרגו ללא הכר בדיוק כמו התהליך שעשית,כמו האדם שגדלת להיות והמשפחה שהפכנו להיות בעקבות כל זה.

אז תסלח לי אם משפט הפתיחה שלי לא היה "אני גאה בך" כי הוא נשמע לי קטן וטריוויאלי אל מול התבוננותי על השנה שחלפה.

אז נפתח כמובן בהוראות,הרי הבנתם כולכם שמדובר בהנהלה תובענית… הגיע הזמן לעדכן את הפתיח בצד שמאל. כל מילה שם מסמלת בשבילי את השינוי שעברנו בשנה האחרונה. קודם כל הגיל,טוב,זה משתנה,בין אם אנחנו רוצים או לא. אבל חוץ מזה אתה כבר לא איש גדול,הקטנה כבר לא כ"כ קטנה והיא עומדת להיות ב"ה אחות בכורה בוגרת.

מי שקורא באדיקות את הבלוג שלך ורגיש למילים הכתובות,למה שאפשר לקרוא בניהן ולרגשות שאתה בוחר להביע דרכן-מבין את הדרך שעשית,את השינוי המהותי שעברת,מאדם גדול פיזית לאדם גדול נפשית.

אני לא רוצה לכתוב שקיבלתי בעל חדש או את בעלי בחזרה,כי אהבתי אליך מעולם לא היתה אחרת גם עם עוד 45 ק"ג.נכון,היו דאגות ,בעיקר,תסכולים וחרדות,אך תמיד תמיד אהבתי אותך ובעיקר רציתי שתאהב את עצמך באותה מידה.

אפשר לומר שזה הרווח הגדול ביותר שלנו כמשפחה,שכעת בראשה יש איש חזק וגאה בעצמו,דואג לעצמו,סבלני,קשוב,מדבר,מכיל ובעיקר כזה שמציב לעצמו מטרה ועומד בה הרבה מעבר לכל ציפייה.

לימדת אותי להאמין בך ולבטוח בך הרבה מכפי שחשבתי שעוד ניתן. לימדת אותי כמה אתה חזק ואמיץ,יסודי והחלטי.

מקווה שלמדת בדרך לראות את האדם המדהים,הרגיש,המעניק והאופטימי שראיתי מהיום שנפגשנו לראשונה-כי אם זה אכן כך-המטרה הושגה.

אהוב שלי,מאחלת לך שלאורך כל המשך חייך תמצא מטרות גדולות כקטנות,קשות כקלות,ותשיג אותן.

שתשמור על האהבה העצמית,על ההסתכלות הפנימית והגדולה הנפשית שהגעת אליה בתהליך שעברת ושאתה עדיין עובר.

שתהיה בריא וחזק בגופך ובנפשך,מאושר בחלקך ושמח במשפחתך.

ושנהיה שם תמיד אחד בשביל השניה,בכל תהליך ובכל דרך שהחיים יובילו אותנו.

תודה על עוד שנה שהמילים קצרות מלהביע.

ליבי שלך לנצח,

ההנהלה

רסיסי אושר (ערב ראש השנה תשע"א)

// ספטמבר 12th, 2010 // No Comments » // בית, בלוגינג, משפחה

בערב החג הופקדתי על שלומה של הצאצאית בעת שההנהלה יצאה לסבב סידורי התיפיפות. כדי למקסם את ניצול הזמן שיחדתי את הקטנה בהבטחה לעצירה בבית קפה ושנינו שמנו פעמינו לכיוון רחוב החשמונאים. הייתי צריך לקנות משהו קטן באחת החנויות שם וגם מזמן לא ביקרתי באזור כך שהיה זה טבעי (לפחות בשבילי) לנסות ולשלב את שני הדברים יחד.

אפס סבלנות של הילדה (רצתה כבר לבית קפה), פחות ארבעים וחמישה שקלים וחמש דקות אחרי שנכנסנו לחנות הראשונה כבר הינו בחוץ. "אבא נכון שכאן קנית לי את האופניים?" היתה שאלה שנשאלה בלא פחות משלוש חנויות שונות במהלך היום. "אבא נכון שכאן קנית את האופניים שלך?" נשאלה רק פעם אחת (ולא, לא קניתי שם את האופניים). אותי זה מאד הצחיק ועודד. הנה צוציקית בת שלוש וחצי מנסה ליצור לה הזדהות עם ענף האופניים. "כמה אופניים!" ו- "כמה צבעים" היו עוד הבחנות שהושמעו. גברת קטנה או לא?

אחרי הביקור בחנות הראשונה היה ברור לי שזמן השוחד הגיע. נכנסנו לבית קפה ברחוב והקטנה התעקשה שאני אשב לידה ולא מולה. התישבנו שנינו אל מול הרחוב כמו באיזה בראסרי בפריז כאשר אני מקבל חיבוקים ונשיקות מדי פעם באופן ספונטני מילדה שפשוט היתה מאושרת מהבילוי עם אבא שלה. נתתי לה לבחור את ה"אוכל". עוגיות שוקולד צ'יפס… עם כוס מים כמו לאבא שגם הזמין לעצמו ג'ארה של קפה. במקום שלוש עוגיות היא קיבלה חמש וניהלה booking מדוייק של כמה עוגיות יש וכמה ישארו אחרי שהיא תחסל עוד עוגיה ועוד עוגיה. וככה ישבנו לנו שנינו וכאילו שהזמן נעצר בשבילנו. למי איכפת שערב חג. הנה אנחנו מבלים לנו יחד, אבא ובת, ויש לנו את כל הזמן שבעולם ושום דבר לא בוער.

מזמן לא נהנתי ככה, מהפשטות של הרגע, מדברים כל כך בסיסיים של להיות ביחד, מכמה רסיסים של אושר…

45

// ספטמבר 4th, 2010 // No Comments » // בית, דיאטה, כללי, פעילות גופנית, רכיבה

בשבועיים האחרונים אני סוחב איזשהו וירוס ובשבוע שלפני זה הייתי באווירון, כפי שהילדה שלי מתיחסת לנסיעות עבודה לחו"ל, ככה שלא יצא לי לרכב כמעט בשלושת השבועות האחרונים (כולל היום). למרות שכבר נשקלתי השבוע (ביום ראשון) היתה לי הרגשה שירדתי במשקל הרבה מעבר למאתיים הגראמים שהמשקל הראה שירדתי.

ההריונית פירגנה לי בגדול הבוקר (ישנתי עד איזה עשר) וכשלבסוף קמתי החלטתי להישקל. האמת שהייתי די מופתע ולא ציפיתי לזה. המשקל הראה 111.9 ק"ג, ירידה של עוד 1.9 ק"ג המשלימים ירידה של 45 ק"ג בסך הכל בתשעה חודשים וקצת!

אז מה עכשיו? לאן אני שואף להגיע? בטווח הקצר המטרה המיידית היא מחסום ה – 110 ק"ג ולאחריו סמן ה – 50 ק"ג ירידה. אני לא כל כך רחוק משם ואני יודע שיכול להיות שזה יקח קצת יותר זמן ממה שאני הייתי רוצה שזה יקח. ובטווח הארוך? שמירה על המשקל היא המטרה בגדול. יש בי רצון לנסות להתמקצע יותר בכל הקשור לתזונה, ספורט, כושר ואופניים. אני צריך להשקיע יותר מחשבה בנושא ונראה לאן זה יוביל אותי :)

9 חודשים אחרי

// ספטמבר 1st, 2010 // 2 Comments » // בית, בלוגינג, דיאטה, כללי, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

רק כשעדכנתי את עמוד מעקב המשקל שמתי לב שכבר 9 חודשים לספירה. אפשר לקרוא לזמן הזה בהרבה שמות אבל התיאור הטוב ביותר יהיה המסע שלי לגילוי עצמי. עצמי מחדש.

המשקל הוא לא הדבר היחיד שאני מאבד. אני פשוט לא מפחד יותר. לא מפחד להוריד חולצה בבריכה, לא מפחד ממה יגידו ולא מתבייש בגוף שלי. לא מתבייש מכלום. הביטחון שלי חזר לעצמו אחרי שנים שהוא היה חבוי עמוק עמוק בארון. זה אני נטו וזהו. מה שקצת יותר מ – 43 ק"ג שנעלמו עושים לבן – אדם.

כבר כתבתי על כך שאני עובר תיקון ועל זה שהמשפחה שלי, אשתי והילדה, הן המרוויחות העיקריות. לפעמים אי אפשר להעלות על הכתב את המשמעות של כל זה וכמה זה באמת עושה טוב לתא המשפחתי שלנו.

בעוד כחודש וחצי ההנהלה עומדת ללדת את הילד השני שלנו. כבר איזה חודש שאנחנו רק מסדרים את הבית כך כשהיום הגדול יגיע נוכל לדחוס לדירה שלנו עוד ילד. כחלק מההכנות ההנהלה הורתה לי לסדר את ארון הבגדים שלי. בדרך כלל משימה שנואה עלי, אבל לא הפעם. ערימות של בגדים שבעבר הלא כל כך רחוק היו בגדי נתרמו לאחרים. הארון התנקה. אט אט אני אוסף בגדים חדשים. מתחתונים ועד למכנסיים לפגישות של איומים (כפי שאחד מחברי מגדיר מכנסי casual). האמת? אין כיף גדול יותר מלהיכנס לחנות בגדים ולדעת שאין שום בעיה למצוא בגדים במידות שמתאימות לגודל שלי.

הירידה במשקל כנראה שתעצר בנקודה מסויימת. אמנם יש לכך עוד זמן אבל אני כבר מכין את עצמי. כבר עכשיו הירידה במשקל נעשית באופן איטי יותר ולמרות שזה מובן זה עדיין לפעמים מתסכל. ההקפדה על מה שאני מכניס לפה, הרישום של מה שאני אוכל וזה שאני לא מוותר לעצמי, יחד עם הרכיבה כמובן, משאירים את האיזון בין כמות הקלוריות שאני מכניס לזו שאני צורך במקום הנכון.

אני יודע שההתמודדות היא בלשמור ואין לי שום כוונה לחזור על טעויות מהעבר ולסטות. היום אני יודע את מה אני יכול להפסיד ואין שום דבר בעולם הזה ששווה את זה. ה"אני" החדש הולך להישאר כאן לתמיד.