שמן על אופניים

בדרכים

// פברואר 24th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

דווקא בתוך כאוס של נסיעת עבודה אחת שהתחברה מהר מאד עם נוספת בתוך זמן קצר של עשרה ימים, ולמרות שהגוף שלי נמצא במצב של הלם ואינו יכול להחליט על איזה שעון זמן להתביית, החלטתי להישקל ולוודא שאני נמצא במסלול הנכון. להפתעתי, והאמת שלתדהמתי, מצאתי שירדתי במשקל בצורה די ניכרת בשבועיים האחרונים. הירידה האחרונה הובילה אותי אל המטרה שהצבתי לעצמי אי שם בספטמבר של שנה שעברה שהייתה להוריד 20 ק"ג עד לסוף מרץ השנה.

אם הייתי זקוק לחיזוקים נוספים אזי הם הגיעו כאשר נאלצתי לקנות בגדים חדשים, או יותר נכון חולצות מכופתרות חדשות מכיוון שפשוט לא נשאר יותר מה ללבוש. זה שגזרה רגילה נראית תלוייה עלי כי אין לי יותר צמיג משמעותי הובילה אותי לראשונה בחיי לנסות ללבוש גזרה שהיא Slim Fit. צחוק הגורל הוא שזו גם הגזרה שהכי מתאימה לי.

הדבר שמפריע לי הוא שלא רכבתי לאחרונה. שבועיים שלמים עומדים לעבור ללא פעילות גופנית בשל אותן נסיעות לחו"ל והאותות של זה מתחילים לתת בי את סימניהם. האמת שאני רגוע להפליא ואין לי צורך בפריקת אגרסיות כלשהן. פשוט חסר לי המפגש עם הטבע והאנרגיה המיוחדת שזה נותן לך היא דבר שלא ניתן לקבל משום דבר אחר. התחלתי לחשוב ברצינות על פעילות ספורטיבית אחרת בזמן שאני רחוק מהבית. אפילו כפרתי במחשבות על ריצה. בדרך כלל שמשהו מתחיל לקנן לי בראש הוא מהר מאד מגיע לכדי מעשים. ימים יגידו.

אז מה עכשיו? לאיזו מטרה אני צריך לחתור עכשיו?

מבחינת המשקל איזור ה 85 ק"ג נראה כמו ה Comfort Zone שלי. אני לא מאמין שאוכל לרדת מ 80 ק"ג וזו גם לא המטרה. אם אוכל לשמר את משקלי בין 80 ל 85 ק"ג אני אהיה מאד מרוצה.

המטרה השנייה שלי היא הורדת אחוז השומן בגוף שלי. אחד מתוצרי העבודה עם תזונאית הספורט הוא אכילה נכונה לפני ואחרי פעילות גופנית דבר המוביל לשימור השריר ובניתו והמבטיח כי מה שיפורק יהיה שומן ולא שום דבר אחר. תוצר עבודה אחר הוא הניסיון לאכול נכון יותר גם כשאני רחוק מהבית. הטעות שאני עשיתי הייתה  לאכול יותר בארוחת הבוקר כדי לדלג על הצהריים. באי יכולת להשתמש בכל האנרגיה הזו הגוף פשוט שימר את העודפים בתור תאי שומן. בדיוק ההיפך ממה שרצוי. לכן עדיף לאכול משהו כל שעתיים שלוש ואם לא יכולים לאכול צהריים אז אוכלים חטיף עשיר בחלבונים אבל דל בשומן כדי להבטיח את שימור האנרגיה לה זקוק הגוף בפעילותו. פעם כשחשבתי על הדיאטות שמדברות על אכילה חמש וגם שש פעמים ביום לא הבנתי על מה ולמה. היום אני מבין…

חוזר הביתה ביום שבת. אני מקווה שמזג האוויר יטה לי חסד גם כן ויאפשר לי לרכב ביום ראשון.

פשוט מושלם

// פברואר 10th, 2011 // 2 Comments » // בלוגינג, טבע, רכיבה

איזשהו אינסטינקט דחף אותי לרכב הבוקר. כאילו ידעתי מראש שהיום תהיה רכיבה שתישאר חקוקה בזכרוני לעוד הרבה זמן. לקחתי לי את הזמן הבוקר. לא מיהרתי לשום מקום. תוסיפו לזה ילד אחד שהתעורר בדיוק כשהתכוונתי לצאת ושהחיתול שלו נראה היה שוקל יותר ממנו ותקבלו התחלת רכיבה מאוחרת יחסית (כמעט בשבע בבוקר).

עשר מעלות של חמימות חורפית קדמו את פני עת יצאתי מהרכב. בפעם האחרונה שרכבתי בכיסלון היו מחצית מהמעלות ואז לא יכולתי שלא לרעוד עד שהתחלתי לרכוב. החלטתי לנטוש את מעיל הגשם ברכב וללבוש במקומו את מעיל הרוח. התוכנית היתה לעלות בדרך הנוף הצפונית, למשוך לשואבה (בדיקה מקדימה לאיזשהו מסלול שאני מתכנן), לרדת עד לפיצול השבילים הגדול ואז לעלות לצובה (דרך הירוק והכחול), לרדת מצובה (דרך עין רפא), ולהמשיך על האדום ומשם להתחבר בחזרה לרכב שחנה בכניסה למחצבה. 650 מטר של עלייה מצטברת לערך על 32 ק"מ.

התחלת הרכיבה בישרה טובות. לאחר כקילומטר וחצי ראיתי שני צבאים מטיילים להם להנאתם על דרך הנוף הצפונית. כשהבחינו בי הם מיהרו לדלג במעלה ההר ועד מהרה נעלמו מהעין.

ההקפדה על הוראות התזונאית ביחס לאכילה נכונה לפני ואחרי אימון נותנות את אותותיה. אני פשוט מרגיש מצויין על האופניים וההתאוששות שלי הרבה יותר טובה ממה שהייתה.

ברגע בו הגעתי לנקודה שממנה הייתי יכול להשקיף על הכיסלון נשימתי כמעט ונעתקה. הנוף בכיסלון הבוקר הזכיר לי את נופי בראשית. יש משהו קסום בענן שחונה לו בגיא ויחד עם השמש העולה יוצר אפקט ציורי משהו בנופים שגם ככה הם חזקים בפני עצמם גם ללא "תוספות". לא התאפקתי. עצרתי ושלפתי את המצלמה.

חיוך טיפשי התפשט לי על הפנים. שום דבר, ולא משנה מה הוא, יוכל להרוס לי את היום. כאילו נגעתי בשמיים עצמם. גם העלייה לצובה שמשום מה הייתה זכורה לי כקשה יותר עברה בקלות יחסית. פריחת הרקפות צובעת את מרבדי העשב בצבעי פסטל עזים ויחד עם מזג האוויר משלימות את הפאזל המושלם של הטבע בזמן זה של השנה.

על האדום, בדרך להשלמת המסלול, הופרעה ההתמזגות שלי עם הטבע והרכיבה על ידי יללת מקהלת תנים מקומית שנשמעה לי קרובה  יתר על המידה. מה שגרם לי לשנס מותניים ולטוס על המסלול בגובה נמוך. עם תנים עוד לא נפגשתי, והאמת שלא כל כך מתחשק לי גם.

חמש דקות אחרי שנכנסתי לרכב התחיל הגשם. לי כבר לא היה איכפת. הרי היום שלי הוא מושלם כבר!

כבר לא שמן על אופניים

// פברואר 7th, 2011 // 5 Comments » // בלוגינג, דיאטה, מודעות חברתית, משפחה, רכיבה

בשבועות האחרונים התחבטתי רבות בשאלה האם עלי לחשוף את עצמי, את כותב הצללים של הבלוג הזה. רציתי להביא את הסיפור שלי בפני אנשים רבים ככל האפשר ולקוות שיהיו כאלה שיקראו וימצאו את הכוח לשנות לעצמם את החיים. מנסה לעשות העצמה לאחרים דרך התהליך שעברתי ואשר אני עדיין עובר.

אני מודה שההתלבטות היתה קשה לי עד מאד. הרי כל אדם זכאי לשמור על פרטיותו. ומה גם שכתיבה בעילום שם נותנת לך כוחות לכתוב לפעמים בבוטות שאולי לא מאפיינת אותך או בסגנון קצת שונה מזה המוכר לאחרים. חייבים להודות שיש משהו מושך בלהישאר אדון הצללים.

כתבתי לבייקזון כתבה שתפוצל לשני חלקים ובכדי ליצור את הרושם הגדול ביותר והנכון ביותר על הקוראים גמלה בליבי החלטה לצרף תמונות של לפני ואחרי לכתבה. נוכחתי לדעת שהטבע האנושי סקרן לדעת איך נראיתי לפני לא פחות מאשר איך אני נראה כיום. החלטתי לחשוף את עצמי.

אני מאמין ויודע שיהיו אחרים שזה יעזור להם ובשורה התחתונה זה מה שחשוב לי. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא.

חלקה הראשון של הכתבה התפרסם (לינק) היום ואילו חלקה השני יפורסם במהלך השבוע הבא.

דיפנבייקר

// פברואר 5th, 2011 // No Comments » // בית, בלוגינג, משפחה, רכיבה

דרך דיפנבייקר היא דרך עפר/כורכר בין שער הגיא לנווה אילן על הרכס המקביל לתוואי כביש ירושלים תל-אביב. הדרך עוברת על "רכס המשלטים" ומקשרת בין משלטי מלחמת השחרור שהגנו על קטעי הכביש בתש"ח.

ספוג סיפורי קרבות של אחד מאושיות הקומונה (Epic4) בדבר האתגר שהמקום סיפק לו, השם דיפנבייקר העלה בי צמרמורת בכל פעם שהועלה. למרות שהיה את מי לשאול ואת מי לתחקר העדפתי לא לעשות כן. עדיף לגלות בעצמי על מה ולמה בהזדמנות המתאימה מלשמוע סיפורי אימים כאלה ו/או אחרים. ההזדמנות ניכרה בדרכי יותר מהר משחשבתי. ימי הגשם האחרונים לא השאירו בחירה גדולה מדי של מקומות שאפשר היה לרכב בהם בסוף השבוע האחרון. ואני שבסך הכל רציתי לשמור על רציפות הרכיבות שלי הצצתי בלוח הרכיבות בקומונה. "המסור"…עולים דיפנבייקר יורדים דיפנבייקר… עולים דיפנבייקר יורדים דיפנבייקר… הפוסט של אילןט לא השאיר מקום לדימיון. באים לתת עבודה במסור. על שם מה "מסור"? על שם צורת השיניים הנוצרת על ידי שרטוט המסלול בעזרת GPS כאשר עולים דיפנבייקר ויורדים דיפנבייקר וחוזר חלילה. החלטתי ש"על החיים ועל המוות" ושאסור לעשות בושות. בעיקר לאחר הבעת הדיעה שלי בקומונה לגבי מערכות הילוכים מבוססות ה 10 X 2  (טוב נו, רק של SRAM ורק עם קראנק 26/39) שלפי דעתי מתאימות ל 29" ושאחת כזו מורכבת על האופניים שלי. רק זה חסר לי שאני אתלה את עצמי בחוצות העיר ואצטרך לבלוע את הכובע…

אני הולך להצטרף לרכיבה.

סימסתי לאילןט. מכאן כבר לא הייתה דרך חזרה. כיוונתי שעון ל 4 בבוקר והתפללתי לטוב.

קשה לקום בחורף. עינוי לקום מהמיטה החמה שבחוץ מטפטף וקר. אבל חייו של הרוכב המזוכיסט מחייבים זאת. אין ברירה. אפילו בשביל סיכוי של אחד למיליון לרכב. ובכלל אילן הבטיח שהמקום רכיב בכל מזג אוויר…

היה קשה לקום בבוקר גם בגלל שבמהלך ארבע השעות שהיו לי לישון הילדים עשו ככל שביכולתם ל"הפריע" את מנוחתה של ההנהלה ואת מנוחתי שלי. ביום שישי כולנו ישנים יחד. נוקי בעריסה שלו ואחותו הגדולה איתנו במיטה. מעין שיגרה כזו שמבטיחה שלא נישן כמו שצריך ושמישהו מאיתנו יתעורר בבוקר עם איזשהו סימן כחול זכר לבעיטה שקיבל מהקטנה בלילה. אז בהתחלה זה היה הוא שהתעורר בדיוק כשנכנסתי למיטה ורק עשרים דקות אחרכך נרדם על הידיים שלי ואז זו היתה אחותו שפירקה אותי עם מספרת לאחור (מזל שהייתי עם הגב אליה. ההנהלה רוצה עוד ילדים…).

מזג אוויר נוח יחסית קידם את פני עת יצאתי מהמכונית לפני הרכיבה. 14 מעלות ומעונן. בהחלט שיפור "קיצוני" לעומת ה 5 מעלות שהיו בחוץ כשרכבתי ביום חמישי. להפתעתי התקבצו להם עוד ארבעה (ויותר מאוחר עוד אחד) מזוכיסטים אחרים מהקומונה לרכיבה. שש ועשרה בבוקר, אין עוד אור ואנחנו מתחילים את יום העבודה שלנו…

בהתחלה באמת לא הבנתי על מה המהומה… אבל מייד התברר לי שאנחנו בכלל סטינו מהמסלול לעשות איזשהו חימומון. ואז אתה מבין לאן נפלת… טיפוס מתמשך לאורך כ 3.5 ק"מ של כ 250 מטר גובה לערך. מבחינתי לא הייתה שום אפשרות אחרת חוץ מלרכב את המסלול מתחילתו ועד לסופו. לא פעם אחת, אלה כמה פעמים. בלי תירוצים, בלי קיצורים. פשוט לתת בראש לספקות שבראש שלי ולהוציא אותם מהלקסיקון פעם אחת ולתמיד.

האנשים שרכבו איתי והנוף והפריחה שמתחילה לבצבץ פה ושם עזרו להקהות את המאמץ. לא ירד גשם ואט אט ענני הגשם השחורים החליפו את צבעם לסתם אפור. גם מזג האוויר היה לטובתנו.

ארבע פעמים עליתי דיפנבייקר וירדתי דיפנבייקר (כמה מהאחרים עשו חמש). במצטבר יותר מ 1,000 מטר של טיפוס על 30 ק"מ לערך.

ולא יכולתי שלא לברך על מזלי הטוב שמאפשר לי להינות מיופייה של ארצנו בד בבד עם קצת הגשמה עצמית… גם אם זה כרוך בלקום בארבע בבוקר. מי שאמר מזוכיסט שיקום! :)