Archive for מאי, 2011

תמונות מה DTD 2011

// מאי 31st, 2011 // No Comments » // 4Epic, רכיבה

* צילום: אלעד סגל

 

DTD 2011

// מאי 29th, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

זו הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי באירוע רכיבה של Dusk till Dawn. רכיבה מהשקיעה ועד לזריחה. עוד אחד מאותם אירועים שהקומונה שלנו (EPIC4) מארגנת.

יש משהו שונה ברכיבת לילה. כאילו באת לשחק בגן הסגור. זהו סוג רכיבה וחוויה שונים מזו של רכיבת היום. יש התמזגות שונה לחלוטין בין הרוכב לבין השטח. סינרגיה אחרת, שאולי גם נובעת מהריכוז הרב יותר אליו נדרש הרוכב ברכיבת לילה.

זו היתה הפעם השנייה בלבד בה עמדתי לרכב בסינגלים בלילה. לא יכולתי לשער איך תזרום הרכיבה ואיך ארגיש שם לבד ביער. אבל החלטתי להתמודד ולא לברוח. הבעיה היתה עם ראשי הקודח. שם הוחלט מבעוד מועד על מספר "סביר" של הקפות אותן יהיה חייב אנוכי לרכב. משהו שאוכל ל"השלים" עמו. חוסר נסיון… כבר אמרנו.

באתי לרכב שישה סיבובים של המסלול ולבסוף רכבתי תשעה. 75 ק"מ ו 1450 מטר של עליות במצטבר. זה נראה מכובד… ולמרות כל זאת אני מסתובב עם הרגשה מעורבת. מאיזושהי סיבה החלטתי ששישה סיבובים של המסלול יהיו מספקים ורק בדרך לאירוע התובנה כי כל המטרה היא לרכב מהשקיעה ועד לזריחה הגיעה גם אלי. לרכב. זה נכון שיש את כל הקטע החברי של העיניין וכו' אבל מעל לכל יש כאן מבחן של התמודדות. אתה, רוכב סולו, למשך כל הלילה. אתה מתמודד בעיקר עם עצמך, מותח את הגבול, מנסה למשוך את זה כמה שיותר למרות עייפות החומר.

בראייה לאחור לא הייתי סגור על איך אני רוצה להתמודד עם האירוע. איך לאזן בין הרכיבה לבין הקטע החברתי. רק אחרכך הבנתי שהקטע החברתי טמון ברובו ברכיבה עצמה. בעובדה שאתה נותן לחזקים ממך לעקוף בלי בעיה, בזה שאתה מתעניין בשלומם של חבריך על המסלול, בזה שאתה דוחף אחרים קדימה, בכימיה המיוחדת של הסובלים (מי יותר ומי פחות)… ולא רק באוכל והבירות שאיזור ההיערכות/מנוחה מציע לך.

הטקטיקה שלי הייתה פשוטה. לא יותר מארבעים דקות לסיבוב, תדלוק של מים ואוכל כל שלושה סיבובים (הפכתי את תא המטען של הרכב ל feeding station שלי). השתדלתי לא להשתולל בהתחלה. לא להתלהב יותר מדי כדי לא לפתוח חזק מדי ובכדי שהרוכבים החזקים לא ישבו לי על הזנב וינסו לעקוף כל הזמן. דבר שלבטח היה יכול להכניס אותי ללחץ מיותר. לכן החלטתי לרכב את ההקפה הראשונה בזהירות ולהגביר את הקצב בהקפות הבאות. הטקטיקה עבדה. את מוחי הקודח הטרידה השאלה כמה זמן יקח למוביל לעקוף אותי בהקפה שלמה. ברגע שזה קרה, לאחר כמעט שלוש הקפות, כאילו ונרגע בי משהו.

תחנת הרענון שלי

היו קטעים סוריאליסטיים ברכיבה. פתאום אתה מוצא את עצמך לבד ביער. אתה וקולות הלילה של הטבע מסביב. השועל שהחליט לחצות את אחד מהסינגלים עליהם רכבתי כמעט גרם לי להתקף לב. הדורבן שהופיע עמוק לתוך הלילה במקום אחר כבר תוייג אצלי כמשהו טבעי. ועוד לא הזכרתי בכלל את המסיבות שהתקיימו ביער לאורך כמעט כל הלילה ואת העובדה שבחלקים שונים של היער היית יכול לשמוע מוזיקה כזו או אחרת, ממזרחית להאוס ודאנס לשקט מוחלט ושוב חוזר חלילה.

ככל שביליתי יותר על המסלול וצברתי שעות אוכף ליליות רבות יותר כך גם גדל הביטחון העצמי שלי. אתה מגיע למצב שאתה מכיר את רוב הפניות ויודע למה לצפות בקטעי הרכיבה השונים. ניצנוצי שני פנסים (ראש וכידון) מלמדים אותך שאתה לא לבד ויש רוכב שיכול להימצא מאחוריך או מלפניך. המצחיק הוא שהחזר האור מהפנס שלי בלבל אותי מדי פעם והיה נדמה לי כאילו יש רוכב מאחורי רק בכדי לגלות שאלו הם תעתועי דמיון והחזרי אור.

אחרי פחות מארבע שעות רכיבה רצופות על האוכף השלמתי שש הקפות. קצת אחרי חצות חציתי את קו 50 הקילומטרים. בנקודה זו החלטתי שהגיע הזמן לעצור כמעה, לאכול משהו, לנוח. בראייה לאחור אני יודע שהייתי צריך להמשיך ולרכב ולא להתעסק בהעבסה של פסטה, נתחי חזה עוף ונקניקיות חריפות (היה טעים!). היה קשה לחזור לאוכף. לא בגלל שרירים כואבים או בטן מלאה, אלה בעיקר בגלל העייפות של הגוף שהחלה לתת בי את אותותיה. לדעתי דווקא בגלל ההפסקה. רכבתי עוד שלושה סיבובים כאשר בתשיעי הרגשתי שמיציתי. הגוף אמר את דברו. בשלוש ורבע בבוקר סיימתי את ההקפה האחרונה שלי, מרוצה ולא מרוצה.

קצת אחרי חצות

אי השפיות הזה שנקרא קומונת EPIC4 הוכיח שוב שאפשר אחרת. אפשר להיות אי של שפיות בים של טירוף מסביב. אי של אחווה בין אנשים שתחביבם הוא לרכב רחוק. לכבוד הוא לי להיות חלק.

עכשיו שהכל כבר נגמר אני מוכן להסתער על האתגר הבא חמוש בהבנה טובה יותר. שש שעות רכיבה השאירו אותי לא מרוצה. כנראה שאני במקום הנכון :)

יוחנן המטביל

// מאי 23rd, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר רכיבות הלילה שביצעתי.  בקיץ שעבר בירקון על שבילים לבנים. זהו כל הרפרטואר. סטו.

רפרטואר הלילה שלי היה זקוק בדחיפות לחיזוק לפני ה Dusk till Dawn המתקרב. כאן לא מדובר בשבילים לבנים ורחבים אלה בסינגלים זורמים שדורשים ריכוז ושימת לב מירבית. היות וה DtD הוא אירוע קומונרי לא עלה בדעתי לוותר אלה, כדרכי החדשה בקודש, להתמודד. הרבה דברים השתנו מהקיץ שעבר. אופי הרכיבה שלי, המשקל שלי, האופניים, החיים שלי בכללותם… מה גם שהקיץ הבא עלינו לטובה לא יהיה חם פחות מקודמו ולכן, אם ארצה לשמור על כמות הקילומטרז' ברגליים, רכיבות לילה זה דבר שאצטרך לאמץ כדרך קבע. להתמודד… כבר אמרתי.

חיפשתי מטביל. כזה שיהיה סבלני מספיק ולא תהיה לו בעיה עם מתלמד שכמותי. לא יכולתי לאמוד את היכולת שלי ברכיבת לילה בסינגלים היות ולא ביצעתי כזו אף פעם… אתה סוחב איתך הרבה מחשבות, פחד טבעי מהלא נודע ועוד דברים אחרים על הגב ברכיבת הטבלה שכזו. עד שלא תרכב פעם אחת לא תדע. לא תוכל להבין את החוויה.

אז מצאתי מטביל. התחלנו לרכב מעט לפני חשיכה מוחלטת. העובדה שרכבתי את מסלול התחרות כבר שלוש פעמים ביום עזרה לי להתמצא בשטח. התברר לי די מהר כי רכיבת לילה היא אופרה שונה לגמרי. יש חשיבות גדולה לשימת לב לפרטים על הקרקע, גם כי בשל התנאים הסביבתיים זה קשה יותר (כאילו ברור…), אבל גם בגלל שרוב הסיכויים שיהיו דברים פה ושם שתפספס ושאולי "ישנו" במקצת את חווית הרכיבה שלך.

המטביל על אופני הסינגל ספיד שלו נע בשטח כאילו הוא בוגר יחידה מובחרת. הסיירת של EPIC4. אפשר להבחין בהרבה פרטים כשאתה רוכב עם פנס של 1800 לומנס. גם בטכניקה טובה של זה הטס מלפניך.

למרות המחשבות הפולניות המקדימות זה ממש לא היה נורא. להיפך. החלק הראשון של הרכיבה היה במהירות שלא חשבתי שאוכל להגיע אליה בלילה. בעזרת המטביל מהסיירת והפנס המטורף (Exposure Lights Six Pack) צברתי ביטחון ככל שהזמן עבר. התחברתי לשקט האחר שמסביב. הייתי מפוקס ברוב הזמן (חוץ מפעם אחת שהסתיימה בחיבור בין הרגל הימנית שלי לסלע), מנסה ללמוד לפעם הבאה, להבין יותר, להנות ולשאוב כמה שיותר מעוצמת החוויה.

ביום חמישי זה יהיה אני והשטח. יחד עם עוד כשישים רוכבים כמובן, אבל עדיין זו תהיה ההתמודדות שלי עם עצמי. בעצם זה תמיד עם עצמי הלא כן?

 

תודה גדולה לירון כהן ש"הטביל" אותי.

לטוס

// מאי 22nd, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה

אם הייתי צריך חיזוקים נוספים לזה שחווית הרכיבה שלי השתנתה לגמרי בחודשים האחרונים אז קיבלתי דוגמא לכך אתמול. יש פעמים כאשר אתה קם בבוקר ומרגיש איך הגוף שלך מוכן ל"התפוצץ" ברכיבה. אתה מרגיש שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לסובב… וכמה שיותר מהר.

בשל אילוצים משפחתיים הייתי צריך לחזור הביתה מוקדם. לא התעצלתי. קמתי בארבע בבוקר וכבר בסביבות חמש וחצי התחלתי לדווש. כמעט עם אור ראשון. יש משהו מיוחד בלרכב בחוץ כשהיום רק מתחיל לעלות. אני אוהב לראות את צבעי השמיים המשתנים ולהרגיש את חמימות השמש המתגברת. ללוות את תחילתו של יום חדש.

תכננתי לרכב מקיבוץ עינת לבן שמן ובחזרה. בדרך לטפס כמה שיותר (סובב אלעד, יער קולה, דרך המחצבות, יער שוהם) ובבן שמן לעשות שוב סיבוב על מסלול ה Dusk Till Dawn.

היה אפשר להרגיש כי הרכיבה הזו תהיה שונה כבר מתחילתה. הקצב היה טוב וכאשר העלייה המשמעותית הראשונה נגלתה לפני החלטתי לתקוף אותה בכל הכח. עלייה שלפני שבעה חודשים טיפסתי ב 7 קמ"ש, בקושי, הפעם רכבתי ב 14-15 קמ"ש. לא ידעתי כמה כוח ישאר לי אם אני אמשיך לתקוף עליות בצורה הזו. אבל למה לא לנסות?

נכנסתי לקצב שונה. כאשר הגעתי לבן שמן הרגשתי איך הגוף שלי נדרך. איך אני פשוט טס על הסינגלים במהירויות שלא הגעתי אליהן בעבר (וגם בגלל שההיכרות שלי עם המסלול של ה Dusk Till Dawn היא טובה יותר עכשיו). אתה מרגיש שאתה ב Zone, כאילו מקשיב ולא מקשיב למה שמסביבך אבל מחובר ב 100% לרכיבה. כאילו במעין מדיטציית רכיבה.

את הרכיבה סיימתי בשלוש שעות ודקה. כמעט 54 ק"מ בקצב של 17.8 קמ"ש. מסלול שהיו בו למעלה מ 850 מטר של עליות מצטברות. ירדתי מהאופניים והרגשתי את ההבדל… בנשמה. אני מרגיש אותו, פנימה.

יש לרכב ויש לרכב. יש כאלה ימים ויש אחרים כמובן. אבל הרכיבה אתמול הוכיחה לי סופית שהצלחתי לעלות את רמת הרכיבה שלי בדרגה. עכשיו נצטרך להמשיך ולהתמיד, וכמובן לעבוד על נקודות התורפה המוכרות שלי הקשורות יותר לטכניקה.

אני יכול להצביע על שני הבדלים מהותיים שסייעו לי בכדי להשתפר. האחד, תזונה נכונה לפני ואחרי הרכיבה. הבדל עצום בין התקופה שלפני ואחרי ההיוועצות בתזונאית ספורט. והשני, רכיבה עם רוכבים שחזקים ממני בהרבה לפחות פעם בשבוע. העובדה שמצאתי את מקומי בקומונת EPIC4, רכיבות ה"רכבת" המסורתיות של ימי שלישי יחד עם הצורך הפנימי שלי לרכב למרחק של 50 ק"מ לפחות פעם בשבוע.

אין דבר העומד בפני הרצון. היום זה כבר לא פתגם חלול בשבילי.

סיכום אפיק כניסה 3

// מאי 17th, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

הכל התחיל בנסיעה מהחרמון הביתה. אני אפילו לא הייתי שם. חבורת המצ'וגעים שרכבה 285 ק"מ לחרמון ב 24 שעות עשתה את דרכה הביתה. על השיחה שלהם למדתי מספר ימים אחרכך כאשר רכבתי עם מאיר בוקעי בפארק קנדה. "אתה יודע שנראה לנו שאתה תארגן את אפיק כניסה 3"…"זו תהיה סגירת מעגל בשבילך". שני משפטים וזהו. אף אחד לא יודע אבל לקח לי בערך שנייה להחליט. האפשרות לתרום בחזרה לקהילת האנשים שאני מתגאה בשייכותי אליה עשתה את שלה. רק לאחר שכבר קיבלתי את ההחלטה עם עצמי הלכתי לשאול בעצתם של האורקלים של הקומונה לגבי דבר זה או אחר. התשובות שלהם רק הניעו אותי קדימה.

מסלול הרכיבה הוא אחד מהפרמטרים החשובים ברכיבת אפיק, אם לא החשוב שבהם. צריך למצוא איזון עדין בין קל לקשה, בין מתאים ללא מתאים. בין ההגדרה של אחד לאפיק להגדרה של האחר (שיכולה להיות שונה לחלוטין). למזלי לאורקל המסלולים (דני "גרביים") היה כבר משהו בשרוול. 67 ק"מ ו 1,450 מטר של עלייה. היה במסלול הזה משהו שונה. התמודדות ישירה מול קירות. מול עצמך. לפני שבעה חודשים הוטבלתי ברכיבת האפיק הראשונה שלי. שם הבנתי שככה אני רוצה לרכוב, לא פעם בשנה, אלה פעם בשבוע. התחלופה של כמה תאי שטח, העבודה שאתה משקיע בטיפוס שמשתלמת בנוף ובירידה שאחרי, תחושת הסיפוק, תעצומות הנפש שכזו רכיבה טוענת אותך בהן… היה חשוב לי שהמסלול של האפיק שאני אוביל יהיה קשה ומתגמל. לא אכזרי. רציתי שמי שירכוב את האפיק יחוש משהו ממה שאני חש כשאני רוכב רכיבת אפיק.  המסלול המקורי שופצר למסלול בין 65 ק"מ הכולל את הטיפוס לנווה שלום, את דרך הנוף הדרומית והמקנח בהר איתן. רכיבה כזו צריכה להשאיר הרגשת הישג אצל כל רוכב באשר הוא. כל שכן רוכבים חדשים שאולי לא מורגלים עדיין לרכיבה שכזו.

מסלול הוא לא רק אוסף נקודות. הוא אופי רכיבה משתנה, התאמה שלך לשטח, התמזגות עם הטבע. אחרי שרכבתי את המסלול בפעם הראשונה לא הרגשתי שאני חי אותו מספיק. שיש לי הבנה טובה שלו. אז רכבתי בפעם השנייה ובפעם השלישית. אז כבר הרגשתי מחובר. ידעתי שלמרות שהמסלול נראה מאיים אולי בהתחלה, יש בו תיגמול, יש בו משהו אחר, "קטע". מי שיגיע להר איתן כבר יסיים. הנוף יתן לו תוספת כוח (הרבה רוכבים לא מכירים את הפנינה הזו) ויחד עם הדחיפה של הרוכבים האחרים… אתה כבר שם.

המראה של עשרות הרוכבים שהתקבצו לרכיבה הפתיעה אותי לגמרי. לא ציפיתי לכמות רוכבים גדולה שכזו (הערכות המארגנים של בין 70 ל 80 רוכבים). ידעתי שיש הרבה קוראי צללים לקומונה, אבל לא שיערתי בדעתי כמה מהם באמת יופיעו. המראה של טור הרוכבים היוצא מלטרון היה פשוט מרשים.

שלומית וקובי פינטו מטפסים לנווה שלום

מטפסים לצובה

מנוחת ה"לוחמים" בהר איתן

 

הרגשת הסיפוק מארגון רכיבה שכזו גדולה מאד. היה מי שהגדיר אותה כממכרת. האפשרות לתרום בחזרה וכל שכן כאשר האירוע מוצלח והתגובות טובות מעורר בך את החלק המזוכיסטי. עושה לך חשק לארגן (או לעזור לארגן) דברים דומים גם בעתיד.

אני מקווה שהיו כאלה שנדבקו. המרחק, המרחב… אין גבול לאן שאפשר להגיע רכוב על אופניים, בעיקר אם אתה כבר מכור לזה!

הציוד שלי לרכיבות אפיק

// מאי 8th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

אחד הדברים החשובים ברכיבת אפיק הוא הציוד. אני בטוח שיהיו כאלה שיאמרו כי הרשימה שלי ארוכה מדי, או שאפשר לוותר על פריט כזה או אחר. לדעתי, ברכיבת אפיק אין מקום לטעויות. ועל טעויות כידוע משלמים ביוקר. בעיקר אלו שאינם מנוסים, למרות שטעויות אינן פוסחות גם על המנוסים ביותר.

כאשר רוכבים בקבוצה אפשר לחלק את הציוד (את חלקו) בין מספר אנשים כך שלא צריך לסחוב הכל לבד.

הרשימה:

תיק: בכדי לקחת את הדברים הרשומים מטה, ובעיקר בשביל המים שנצטרך, נשתמש ב Hydration Pack. תיק גב עם יכולת נשיאת מים המותאם לרכיבה על אופניים. חשוב שיהיה זה תיק מספיק גדול בשביל להכיל את כל הציוד שנצטרך לקחת עמנו.

הבחירה האישית שלי: Osprey Rapror 14.

מים: הדבר הראשון לו נזדקק הוא מים. לפחות 3 ליטר. חשוב להבין כי לעונות השנה השונות יש השפעה מכרעת על כמות איבוד הנוזלים שלנו. די יהיה בשינוי טמפרטורה קטן יחסית בכדי שגופנו יאבד יותר נוזלים (יום חם יותר), ובכדי שנזדקק ליותר נוזלים בחזרה.

אחד הדברים החשובים בתכנון המסלול ברכיבת אפיק הוא תכנון נקודות מילוי המים. זוהי נקודה קריטית. פעמים רבות ידלגו רוכבים על נקודת מילוי מים בחושבם כי יש עימם מספיק מים, או שבדרך שנותרה להם לא תדרש מהם כמות מים הגדולה מזו שיש עימם. זוהי אחת מהטעויות הנפוצות ביותר. אישית הכלל שלי הוא שהיכן שיש לי אפשרות למלא מים, אני עושה זאת. אי אפשר לדעת מה תצפון בחובה הרכיבה, כמה מים תצטרך לשתות, מה תהיה ההשפעה של שינוי במזג האוויר וכו'. בממוצע יצרוך רוכב בין 500 ל 750 מ"ל של מים בשעה. אבל בל נא נשכח כי כמות המים הנצרכת יכולה להשתנות לפי כמות איבוד הנוזלים קרי לפי טמפרטורת הסביבה, עצימות הרכיבה וכו'. בחשבון פשוט, ברכיבות אפיק שבדרך כלל אורכן יותר מארבע שעות, 3 ליטר מים לא יספיקו לרוכב הממוצע למשך כל הרכיבה.

הבחירה האישית שלי: 3 ליטר בתיק ועוד 750 מ"ל בבקבוק על השלדה.

שתי פנימיות וערכת תיקון תקרים: כי צריך להיות מוכנים למספר תקרים (ברכיבת אפיק הכניסה ה 2 לאחד הרוכבים היו 4 תקרים!).

הבחירה האישית שלי: פנימית אחת של 26" ללא חומר ופנימית שנייה של 29" עם חומר (רוכב על 29").

משאבה: מובן מאליו…

הבחירה האישית שלי: Topeak Rocket Race MasterBlaster. קלה ואמינה.

Multi tool עם חולץ שרשרת: כאן חשוב לא לקמץ בפונקציונליות של ה Multi tool. אי אפשר לדעת על מה נתקע בשטח.

הבחירה האישית שלי: Topeak Hexus II. כולל כל מה שתצטרך כולל חולץ שרשרת במשקל של 160 גרם.

נייר טואלט: כי אי אפשר לתכנן מתי נצטרך

הבחירה האישית שלי: זה עם הכלב

כסף: תמיד עם 100 שקל לאפשרות של תדלוק מים ואוכל באיזושהיא תחנת דלק או מקום אחר

מפה יחד עם תיאור מסלול, מצפן, GPS: חשוב מאד לא להסתמך בלעדית על GPS. ואם כבר להשתמש באחד, כדאי מאד לבדוק מהו אורך החיים של הסוללה (ואם אפשר להשתמש בסוללת גיבוי אז להביא אחת). לא תרצו להתבסס על GPS רק בכדי שיגמרו לכם הסוללות באמצע הרכיבה. לכן, שימוש באמצעים ה"ישנים" והטובים כמו מפה, מצפן, לימוד ציר, ותיאור המסלול הם קריטיים לא פחות ברכיבות אפיק.

הבחירה האישית שלי: CompeGPS Sportiva, מפות סימון שבילים של החברה להגנת הטבע, מצפן באיכות צבאית (מה לעשות, פעם חי"רניק תמיד חי"רניק).

שמן לשרשרת: לא צריך לקחת מיכל מלא. מספיק מעט בכדי להשתיק שרשרת יבשה.

אוכל: גם כאן חייבים לתכנן במדוייק. יש ליצור איזון בין פחמימה (אנרגיה זמינה), חלבון (החל מהשעה השנייה לרכיבה) ומלחים ומינרלים. הרשום מטה נמצא מתאים בשבילי. ממליץ לפנות לעזרה מקצועית בכדי למצוא את האיזון המתאים לך.

ג'לים: בכדי לתדלק את מאגרי האנרגיה הזמינה שלנו.

הבחירה האישית שלי: Gu Roctane לפי הוראות היצרן (פעם ב 45 דקות. אם הרכיבה היא בעצימות גבוהה או שחם יתר על המידה, ג'ל פעם ב 30 דקות).

חטיפי אנרגיה: ברכיבות אפיק מומלץ החל מהשעה השנייה לרכיבה לאכול חצי או רבע חטיף אנרגיה המכיל גם חלבון (10 גרם). זאת בשל העובדה שהגוף יפנה לפרק חלבון בשריר לאחר שעתיים/שלוש של רכיבה. חטיפים מאוזנים 40/40/20 של חלבון, פחמימה ושומן עדיפים.

הבחירה האישית שלי: משתמש בחטיפים של Clif (מביא אותם מחו"ל) כי הם פשוט טעימים לי יותר.

מלחים ומינרלים: המלחים והמינרלים בג'ל, ולא משנה הריכוז שלהם, לא יהיו מספיקים לבדם ברכיבת אפיק ולכן יש לתגבר אותם. יש מספר אפשרויות כגון משקה איזוטוני (שיכול להכיל גם פחמימה) או טבליות מלחים ומינרלים שאינם משקה איזוטוני אבל מכילים את התוספים הדרושים ואפשר להוסיפם למים אותם אנו שותים. צריך גם לזכור שצריכת המלחים והמינרלים עומדת ביחס ישר לצריכה הרגילה של אדם.

הבחירה האישית שלי: Gu Electrolyte Brew Tablets (רק לא הלימון). 10 קלוריות לטבליה אחת (500 מ"ל מים).

אוכל אמיתי כלשהוא: אין על סנדביץ' (לחם לבן) עם חמאת בוטנים או דבש. ה boost יורגש מייד.

פלאפון: חובה בכל רכיבה.

 

עוד מומלץ, אבל לא חובה:

סכין שוויצרית: שימושי בהרבה מקרים.

מצית: קל יותר מלשפשף שתי אבנים.

כדור לכאב ראש/משכח כאבים: משקיט כל מיני כאבים…

ערכת עזרה ראשונה: סוחב ערכה קטנה של Advanture Medical Kit. לכל מקרה.

מצלמה: לך תדע מתי בפעם הבאה תהיה במקום מסויים, או שתזכה להזדמנות הצילום המסויימת.

מחממי ברכיים: אם הרכיבה מתחילה מוקדם בבוקר כשקר, או גולשת לשעות הלילה הקרירות יותר.

מעיל רוח: כמו זה שמעליו.

פנס: הלכת לאיבוד ונכנסת ללילה… לא תרצה להיות בלי.

 

כמו שכתבתי בהתחלה, לא חייבים להסכים, או לקחת, את כל הציוד האמור.

 

הציוד שלקחתי ל 6PE

מהן רכיבות אפיק, הגדרה

// מאי 5th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

איך בכלל מגדירים רכיבת אפיק? ההגדרה מגיע מהמילה epic באנגלית. אם ננסה למצוא את ההגדרה המדוייקת של המילה נקבל הגדרות שונות:

Noun –
1) heroic; majestic; impressively great: the epic events of the was
2) of unusually great size of extent: a crime wave of epic proportions
3) a long narrative poem telling of a hero's deeds

Adjective-
1) very imposing or impressive; surpassing the ordinary (especially in size or scale); an epic voyage ; of heroic proportions ; heroic sculpture .
2) Surpassing the usual or ordinary, particularly in scope or size: A vast musical panorama . . . it requires an epic musical understanding to do it justice
3) heroic; majestic; impressively great: the epic events of the war

ההשלכה של ההגדרה לגבי רכיבה על אופניים ברורה. אין הכוונה לרכיבות שאורכן שעתיים והאמת היא שכמות הקילומטרים שאורכת הרכיבה אין בה מספיק לבדה בכדי להגדיר רכיבה כרכיבת אפיק.

רכיבת אפיק בראש ובראשונה היא הרפתקאה. רכיבה שבעצם תיאורה ברור לשומע או לקורא שהיא יוצאת מן הכלל בהגדרתה גם במרחק אבל, ובעיקר, בתכולתה, במקומות ובתאי השטח השונים אותם עבר (או יעבור) הרוכב במסעו. רכיבה כמו ה PE6 היא רכיבת אפיק. רכיבה ארוכה (102 ק"מ) שעוברת בשישה תאי שטח שונים של ארצנו ובה הרוכב מטפס לגובה מצטבר של מעל 2,000 מטר. רכיבה המצריכה לא רק כושר, ציוד וחברים מתאימים למסע, אלא גם (ויש היאמרו בעיקר) תעצומות נפש, ושבעזרת כל אלה ישלים הרוכב את מסעו.

ה mind set של הרוכב הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר ברכיבת אפיק. אי אפשר לתאר את עוצמת הרגשות שמציפות אותך ברכיבה שכזו. יש, ולפעמים נדמה, שאתה הרוכב נמצא במעין רכבת הרים של רגשות. את תחושת ההישג על שהשלמת את הרכיבה אי אפשר לתאר במילים.

רכיבות אפיק מגדירות זן מסויים של רוכבים. לדעתי הן מגדירות בראש ובראשונה זן מסויים של אנשים.

אז אם עברה בראשך המחשבה על רכיבה שכזו, ואם אתה כבר רוכב למרחק עם טיפוס לגובה מצטבר יותר מהסביר (נתון להגדרה) אזי אתה כבר נמצא בכיוון הנכון. יש בך משהו מחיידק ההרפתקאות והמרחק.