Archive for יוני, 2011

בחזרה

// יוני 23rd, 2011 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

אחרי יותר משבוע של הפסקה מאונס חזרתי היום לרכב. תשישות ודברים אחרים השאירו אותי מקורקע. הרגשתי את חסרונה של הרכיבה, את החסרון של האפקט המזכך שלה, את החסרון של התחושה שהיא מעניקה לך…

בחרתי לחזור לכור מחצבתי. לכיסלון. לאזור שאני הכי אוהב לרכב בו לבד, רק עם עצמי והטבע.

דקות ארוכות עברו עד אשר הרגשתי את הריאות נפתחות ואת השרירים שחוזרים לתפקוד תקין לאחר שהחלודה כמעט כולה כבר הוסרה. יש בכיסלון משהו קסום. הנוף המדהים. השקט. ואולי חיות הבר או השילוב של כל הדברים הללו יחדיו. אתה מרגיש שאתה מקבל תמורה מלאה לזה שקמת מוקדם בבוקר בכדי לראות את השמש שמטפסת אט אט לרום השמיים.

הפעם רכבתי במעלה דרך הנוף הצפונית בואכה צובה וקינחתי בדרך הנוף הדרומית ובמורדותיה. לא רציתי להגזים אחרי ההפסקה החצי יזומה שלקחתי. יש לקחת בחשבון את רכיבת השבת.

חסרה לי הרגשת הסיפוק המשכרת של סיום הרכיבה. זו שבאה בסיומה של רכיבה שהרגשת שעשתה לך טוב. מעין קרני שמש שמלטפות אותך בחום ביום סגריר. זו שמעלה על פניך חיוך טפשי וממלאת אותך בהרגשה טובה, כזו שאף אחד לא יוכל להרוס במהלך היום.

עומס

// יוני 16th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

רכיבה על אופניים ממלאת אצל הרוכב צרכים מצרכים שונים שלאו דווקא קשורים לכושר או לצרכים חברתיים כאלה ו/או אחרים. הרכיבה ממתנת ומזככת אותנו אם זה מלחצים או ממחשבות מטרידות. הרכיבה גם מעניקה לנו זמן לעצמנו שאילולי הרכיבה ספק אם היינו מקבלים.

אם חס וחלילה נבצר מאיתנו לרכב אנחנו נעשה הכל בכדי לעלות כמה שיותר מהר על האוכף, גם אם זה כרוך לפעמים בחיפזון שלא לצורך. והכל בשם אלי הרכיבה.

בשבועות האחרונים הגוף משדר לי אותות מצוקה. הוא עייף. ואני? בהתחלה לא התיחסתי. העדפתי להתעלם עד שכבר לא היה אפשר לברוח מהמציאות המרה. צריך להוריד הילוך ולהירגע קצת. להוריד קצב. במקום שלוש רכיבות בשבוע, שתיים. לא להגזים.

לוקח לי זמן להפנים. אז עברתי לשתי רכיבות. הבעיה שבכל אחת מהן חציתי את רף 50 הק"מ ו 1000 מטר של טיפוס מצטבר. גם כן מנוחה… והגוף? נראה לי שהדגל האדום הונף.

עוד מעט שבועיים "מנוחה". מילואים קרביים. מצחיק שהתחייה שלי מחדש מצאה את ביטויה בהחזרתי למעגל הלוחמים של הגדוד. צחוק הגורל. פעם חירנ"יק כנראה שתמיד חירנ"יק.

June 5, Day (365) + 189, שנה וחצי בתהליך

// יוני 5th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה, תזונה

קצת יותר משנה וחצי עברה מאז תחילתו של התהליך. לפעמים ונדמה לי כי בחיי יש את הלפני ואת האחרי של אותה נקודה בזמן. מביט במראה בבוקר ורואה מישהו שונה. מישהו שהבין כי הוא צריך לדאוג לעצמו כדי שיוכל לדאוג לאחרים. יש כאלה שלעולם לא יכירו את "ההוא". זה שהיה לפני. ויש כאלה שעדיין נדהמים בכל פעם שאנחנו נפגשים. מה שקשור לעבר הוא נחלתו של העבר בלבד. שמתי את זה מאחורי. שנים של להיות שמן מאוחסנות עכשיו בתאי זיכרון שבסופו של דבר ימחקו על ידי זכרונות חדשים, נעימים יותר.

אולי והדבר המשמעותי ביותר שקרה לי הוא השליטה שיש לי בחיי. מעין שלווה שמשתלטת עליך. כאילו ואתה נמצא במעין חוויה חוץ גופית שמאפשרת לך להסתכל על הכל מלמעלה ולבחור את המסלול שהוא הכי טוב, הכי נכון, בשבילך. בשקט ובשלווה. בעיות שבעבר היו מטרידות אותי קיבלו היום משקל נכון ולכן גם היחס שלי אליהן הוא אחר. למדתי כי לכל בעיה יש את פתרונה. פשוט חייבים להסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין מה בכוחנו לשנות והיכן הם גבולות יכולתנו. לפעמים קבלת המצב כמות שהוא משמעותית יותר מהניסיון "ללחום" בו. מישהו פעם לימד אותי משפט חכם שרק היום אני מבין את משמעותו, it is what it is. ולא צריך פרשנות נוספת.

גם אם זה יראה מוזר לאנשים (מה שכתבתי למעלה) אזי תדעו כי דעתכם לא חשובה לי. אל תעלבו. אני יודע איך אני מרגיש ואיך זה משפיע על אילו שאני אוהב. איך זה עושה להם טוב. טוב שעושה לי טוב. שמטעין אותי בצורה ששום דבר אחר לא יכול.

כתבתי פעם שהאיש "ההוא" מת, יחי האני החדש. ככה זה מרגיש. כאילו ויצרתי חיים חדשים. כאילו ונולדתי מחדש. נכון, קלישאה, אבל מי שמכיר את "ההוא" יודע שזו ממש לא קלישאה.

זה לא שעשיתי את הכל לבד וללא עזרה. אהובתי והילדים, הסביבה הקרובה, וחבורת הפסיכים שאני רוכב איתם, לכל אחד את משקלו בתהליך. ולכל אחד מהם תודתי נתונה.

אז מה עכשיו… לאן הולכים מכאן? זה לא שהכל מושלם כמובן. האמת? לא באמת יודע. רוצה להמשיך ולהינות מפירות התהליך וכמובן יודע שבשביל כך אני צריך להמשיך ולעבוד קשה. זה משתלם. אני יודע.