Archive for מרץ, 2012

טוויטי כפול 3

// מרץ 23rd, 2012 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

ברגע הראשון, כמו בסרטים מצוירים, ראיתי שלוש ציפורים צהובות מרחפות במעגלים מעל לראשי. שניה אחת לפני כן הוטח גופי בפרעות כנגד האדמה. קודם כל צידו השמאלי של גופי (כתף, יד ורגל) ואחרכך, בעוצמה רבה יותר, הראש. הרגשתי את עצמת החבטה ואיך מומנטום הכוח משפיע על הראש והקסדה.

במהירות של 30 קמ"ש ניתקל הגלגל הקדמי של אופני בקוליס ולא יכל לו. הכל התרחש כל כך מהר ואפילו לא הספקתי להזיז את ידי בכדי לנסות ולהגן על עצמי בנפילה. מאית של שניה ותו לו.

ושוב מצאתי את עצמי שרוע על האדמה, בוהה בשמיים כחולים ומסתנוור מאור השמש. מעין ריטואל חוזר שאתה כל כך מתאמץ שלא יקרה לך אבל מתישהו תופס אותך ברגע שאתה הכי לא מוכן לו. דווקא אחרי שנכנסת לקצב, דווקא אחרי שסוף סוף הגוף שלך התחמם כמו שצריך והראה סימנים של תקווה ביחס לכמויות החלודה שיש עוד להסיר.

התישבתי.

צידו השמאלי של ראשי כאב. ולאט לאט החלו מקומות אחרים בצידו השמאלי של גופי לסמן לי כי הם נפגעו בצורה זו או אחרת גם כן. על הכתף התנוססה לה חבורה אדמדמה ודביקה. מרפק שמאל ראה ימים טובים יותר. ולקינוח היה שריטות חדשות במקומות מעצבנים על רגל שמאל.

רק כשהורדתי את הקסדה הבנתי כמה רבה היתה עוצמת המכה לראשי. את נקודת הממשק בין הקסדה לבין האדמה היה קל מאד לזהות. הקסדה נסדקה בנקודה אחת ונשברה באחרת. אין ספק בליבי שאילולי רכבתי עם קסדה איכותית היה נגרם לי נזק רב.

מבט כללי על צידה השמאלי של הקסדה

נקודת הממשק

השבר

גם רכבנו, או בתרגום חופשי, המשכתי את מגמת ההשתרכות שלי אחר רוכבים אחרים. 67 ק"מ של פריחה באזור לכיש עם 1300 מטר של טיפוס מצטבר אותם הוביל יאיר מולאי האחד והיחיד. שילובי צבעים שרק הטבע מסוגל להם בעונה זו של השנה. אדום שמפנה את מקומו לצהוב, לבן וירוק. ירוק כזה שלא רואים כל יום. עצמתי, חזק, נקי…

ואני? סוף סוף חיברתי שלוש רכיבות בתוך 7 ימים. הגיע הזמן.

אז לאן נעלמתי?

// מרץ 12th, 2012 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

בתחילת פברואר הסתיים תהליך שארך מספר חודשים במכירת החברה שאותה הקמתי. סגירת מעגל של עבודה קשה לאורך יותר מעשור (גם לפני שהחברה הוקמה). במהלך החודשים האחרונים ההכנות לצ'ימיצ'ורי סיפקו לי מעין היסח דעת מהתהליך. מטרה אחרת שאפשר היה להתרכז בה. להוציא קיטור. אבל מאז שאותה מטרה הושגה היה קשה לי לאזן בין התהליך שעברתי בעבודה לבין החיים בכללותם. תהליך מכירה של חברה הוא ארוך ומיגע ואין הבטחה שיסתיים בחיוב. באיזושהי נקודה הרגשתי מותש. לא גופנית, נפשית. ההרגשה הזו השפיע עלי גם ברכיבה על האופניים. צריך גם להוסיף לזה כמעט ארבעה שבועות בחודשיים האחרונים שבהם הייתי חולה ומרותק לכדורי אנטיביוטיקה, גשם בלתי פוסק בינואר, קור, אי חשק לאי נוחות ותקבלו כמעט חודשיים שבהם כמעט ולא דיוושתי.

זהו כתבתי את זה. הוצאתי את זה החוצה.

הגוף שלי הן פיזית והן מנטלית היה צריך מנוחה. זה לא שלא הבלחתי לרכיבה פה ושם. ניסיתי להתחבר בחזרה. חזרתי במקומות שעושים לי טוב על הלב. בארי אחרי הפריחה. בן שמן בגשם. זה עשה לי טוב. אבל באותה מידה הרגשתי שאני עדיין לא נמצא במקום טוב עם עצמי. חסר לי את אותו איזון שהיה לי לפנים. וככה מצאתי את עצמי בחודש וחצי האחרונים בחיפוש מתמיד אחר השיגרה המחודשת שלי.

בן שמן

אני עדיין לא שם. אני רוצה להינות מחדש. אין לי מטרה מוגדרת וכרגע אני לא מחפש אחת. אני פשוט רוצה לחזור לדווש שלוש פעמים בשבוע. אחרכך הדברים יסתדרו מעצמם. אני יודע.