שמן על אופניים

היום הארור הזה הגיע שוב

// אפריל 25th, 2012 // 1 Comment » // בלוגינג

תמונתו המופיעה באתר ההנצחה של החטיבה נשקפה אלי ממסך המחשב וכאילו היכה בי הרעם. כבר 18 שנים עברו מאז אותו יום בו נהרג ופניו היטשטשו בזכרוני. אבל עכשיו פתאום היתה דמותו שוב מוחשית. לא רק התרחשויות אותו יום חלפו בראשי אלה גם המחשבות על איך הוא נשאר שם תמיד בן עשרים ומה היה קורה אילו כל זה לא היה מתרחש. מביט בילדי הישנים ולא יכול שלא לחשוב גם על חברי האחרים שלא חזרו הביתה. חברי שלא זכו לטעום ממה שהחיים האמיתיים יכלו להציע להם. אלה שתמיד ישארו שם, מאחור. והס מלהזכיר את עוצמת השבר והשפעתו של המשפחה שהשאירו, והרי חלקם מתים מהלכים בעצמם.

עוד שנה חלפה והיום הארור הזה הגיע שוב. הצמידות המטורפת של יום הזיכרון ויום העצמאות נראית לי עכשיו קשה מתמיד. הרי הזיכרון והנהי לא יכולים לחלוף בין רגע בשמחה עת מועלה הדגל אל ראש התורן. אי אפשר לצפות מאילו שהקריבו, או שהוכרחו להקריב מעצם הנסיבות, לחגוג את החופש וכאילו כלום לא קרה.

היום הזה מעורר בי זיכרונות רחוקים על תקופה אחרת. תקופה בה התחלף התום במציאות מרה. מציאות חיינו. תקופה בה המוות הונח אל פתח ביתך ולא יכולתה לגרשו.

תמיד הם יהיו בני תשע עשרה ועשרים חקוקים בליבנו לעד, וזיכרונם מקהה עם השנים. אלה שנשארו מאחור בשביל שלנו תהיה תקווה.

כשהייתי קטן אבא שלי אמר לי שהוא מקווה כי לכשאגדל לא אצטרך להיות חייל. וכנראה שהמשפט הזה טומן בחובו הכל. את התום שנעלם, את הכאב ואת זיק התקווה שעדיין נותר לנו כולנו.

יהיה זכרם ברוך.

קסדה

// אפריל 12th, 2012 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, מודעות חברתית, רכיבה

מנקודת המבט על האופניים ניתן לצפות במיקרו קוסמוס הישראלי. אל תטעו. לא כל הדברים הקשורים לרכיבה על אופניים חייבים להיות טובים. רוכבים שרוכבים לרוחב וחוסמים את השביל ללא התחשבות באחר, כאלה שלא נותנים לעקוף ומאיצים (או לפחות מנסים) לכשאתה מגיע בדהרה מאחוריהם (מזכיר למישהו את הכביש?), רוכבים שמטנפים את השבילים, כאלה שרומסים את הצמחייה רק בשביל איזו תמונה טיפשית עם החברה ולעזעזל הכלניות וכו'.

אבל הדבר שמרתיח אותי באמת קשור לבטיחות ברכיבה על אופניים. ואם להיות יותר ממוקד, רוכבי אופניים ללא קסדה.

לא שהייתי צריך הוכחה לכך, אבל בשלושת השבועות האחרונים ולאחר שתי תאונות אופני שטח שהסתיימו בקסדות מכוסחות מנחיתה על הראש ובשני רוכבים די פגועים שהיה להם מזל עצום שהם יצאו רק בחבלות ולא עם משהו אחר, קסדה היא אביזר חובה בכל סוג של רכיבה.

הקסדה של יאיר לאחר "טיסה" מעבר לכידון ונחיתה על הראש

תחשבו כמה פעמים יצא לכם לראות רוכב ללא קסדה בשטח? או אבא עם ילד או ילדה כאשר הילדים ממוגנים והאבא חסר אחריות?

אי אפשר לדעת מתי ואיפה זה יקרה. ואי אפשר להתעלם מכך שהתוצאה היא עיניין של מזל. פגיעת ראש יכולה להסתיים בשיתוק וגם במוות (ראה ערך רוכבי כביש שנהרגים כשהם חבושים בקסדה מפגיעה של ראשם באבני דרך). לי היה מזל. הקסדה הצילה אותי מפגיעה הרבה יותר חמורה. לא היתה לי שום דרך להתגונן. ואפילו לא הספקתי "לשים יד". פשוט נפלתי על הצד כמו אבן וחטפתי מכה בקסדה שעד היום כאשר אני חושב עליה מעבירה בי צמרמורות בכל הגוף.

ואז אני רואה אותם. רוכבים להם ללא קסדה וללא דאגות. הרי מה כבר יכול לקרות? לא צריך חוק מטופש שמחייב קסדה. צריכים מודעות. צריכים חינוך (מהגיל הרך). בשניהם אנחנו די מפגרים מאחור.

רכיבה על אופניים הוא ספורט מדהים שטומן בחובו סכנות מסכנות שונות. גם כאן, אם נהיה שאננים זה יכול להיגמר באסון. רכיבה ללא קסדה היא אחד הגורמים המסוכנים ביותר לבריאותו של הרוכב. כזה שאפשר בקלות יחסית ובעלות נמוכה יחסית לתקן.