Archive for פברואר, 2013

שוב בתחתית

// פברואר 3rd, 2013 // 12 Comments » // בלוגינג, דיאטה

כבר מספר חודשים שאני מתכוון לכתוב אבל לא מצאתי בי את האומץ לעשות כן. קשה לכתוב על עצמך דברי תוכחה, אבל אני מרגיש שאם לא אעשה זאת, כאן בפומבי, יש מצב ששום דבר לא יעזור לי.

כבר שנה שאני בנסיגה מלדאוג לעצמי. עושה את כל הטעויות… נכנע. קשה להסתכל על הבבואה שלך במראה כל בוקר ולדעת שנכשלת. ככה אני מרגיש כבר המון זמן בכל הקשור למשקל שלי, לרכיבה, לשמירה על אורח חיים בריא… לאיזון שכל כך חסר לי. כשאתה מתחיל לעשות הנחות לעצמך המדרון רק נהיה תלול יותר ויותר… חלק… ועכשיו אני מרגיש בתחתית, שוב.

אז איפה זה התחיל? בזמן מאד קצר יחסית הצלחתי להשיג המון. ירדתי במשקל, גמעתי מרחקים עצומים על האופניים (הצ'ימיצ'ורי) עשיתי סדר בחיים שלי, הייתי באיזון בהתחשב במקום שהייתי בו בחיים באותה עת. אבל אז שנגעתי בפסגה היה לי קשה להמשיך באותה משמעת. קשה לקום ב 4 בבוקר לרכיבה כאשר אין לך מטרה מוגדרת. בשביל "סתם" לרכוב לא תמיד צריך לקום כל כך מוקדם. ואז אתה מוצא את עצמך יום אחד עם 10 ק"ג עודפים כי אתה עדיין אוכל כאילו שאתה נמצא עדיין במשמעת אימונים.

ניסיתי לחזור. במשך חודשיים חזרתי לשיגרה. רכבתי, אכלתי נכון, הייתי בכיוון. ואז נפצעתי. עצלות שלי בללכת ולכוון את האופניים מחדש לאחר שהאוכף שלי נשבר עלתה לי בפציעה שהשביתה אותי יותר משלושה חודשים. דלקת ומתיחה ברגל שמאל.

גם את זה עברתי… בערך… פיזית.

בראיה לאחור אני מרגיש שהפציעה שברה אותי מנטלית. כבר הייתי בדרך הנכונה. חזרתי להנות מלקום מוקדם בשביל לרכוב. ואז זה קרה. נפשית לא הייתי צריך יותר מזה כדי לנפץ לרסיסים את החוט הדק שהחזיק אותי ושהטווה לי את הדרך.

ואז, עוד פציעה אחת. קטנה אך מעצבנת (מרפק טניס שאני עדיין סובל ממנו). לא היה צורך ביותר מזה…

ואז אתה מוצא את עצמך יום אחד עם כבר 20 ק"ג עודפים, שם בתחתית. מתמודד עם הפחדים שלך… של להיות שמן. של להיות שונה. ולא שלא ניסיתי לעצור. לפעמים אתה מוצא את המדרון חלק מדי ואת הדרך למטה מהירה. פשוט לא הצלחתי לאגור את הכוחות…

אז מה שונה עכשיו? זה לא רק שנמאס לי. הבנתי ששוב אין לי ברירה וזה רק אני. אני צריך להיות שם בכדי שלמשפחה שלי יהיה יותר טוב. גם בגלל שכאשר אני לא במיטבי, גם להם לא טוב.

אחד הדברים הראשונים שהבנתי שעלי לעשות זה לשוב ולכתוב. הבושה היא אחד הדברים שמניעים אותי עכשיו. הנה הוצאתי את זה. נכשלתי. אבל אני לא מתכוון לוותר. אני מתכוון לחזור למיטבי.