Archive for יולי, 2013

היה מנוע?

// יולי 24th, 2013 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

אחרי שלוש שעות שינה בלילה בגלל סיפור על מפלצות שסופר לפני השינה שלא הניח לילדה שלי לישון, ואחרי שלא הצלחתי לחזור לישון מבערך שתיים בלילה חיכיתי כבר לצאת לרכוב עם אור ראשון. 5:25 והייתי בחוץ. יש לי מסלול מהבית, דרך העיר, לירקון ומשם עד לפאתי הפארק ובחזרה. מסלול הבית אני קורא לו. 44 ק"מ של לסובב.

מזג האוויר היה נעים אולי רק לחצי שעה. להפתעתי פגשתי מספר מרשים של רוכבים בשעה הזו של הבוקר. בערך 50 דקות בתוך הרכיבה, כמעט בנקודת החצי התחלתי להרגיש את ההשפעה של חוסר שעות השינה שהחלה להתבטא בעייפות שחלחלה לאיטה.

זה לא שלא אכלתי וזה לא שלא שתיתי. שעה ורבע לתוך הרכיבה, מול רוח פנים שתמיד אתה מקבל בזמן הכי לא מתאים, נכבה המנוע. הרגליים נעשו כבדות-כבדות. הדופק שלי סירב לרדת. היה לי חם. כל מה שהייתי יכול לחשוב עליו היה המקלחת של אחרי.  החלטתי להמשיך ולסובב למרות הכל. לפרקים הרגשתי שהינה זה מסתדר רק בשביל להרגיש אחרי שנייה את העייפות משתלטת עלי מחדש.

אחרי רבע שעה של ג'יעג'ועים החלטתי לעצור לשניה, לנשום, לשתות ולהירגע. אחרי שהורדתי דופק המשכתי. להפתעתי זה היה כמו להיוולד מחדש. חזרו אלי הכוחות. נעלמה לה העייפות.

ברגע שחזרתי הביתה התפרקתי לגמרי. בסופו של דבר גילחתי 7 דקות מהפעם שעברה. לך תבין.

באמצע הדרך

באמצע הדרך

בדרכים

// יולי 20th, 2013 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה

לא היה לי פשוט אחרי שבועיים ראשונים של התחלה חדשה לטוס לחו"ל השבוע. זו שגרת חיי כבר שנים ארוכות ובעבר לא היתה לי בעיה להתמודד עם דיאטה כאשר אני מחוץ לבית. בעבר. עכשיו הכל דורש שינויים, התחלות והתרגלות מחדש ולכן די חששתי כאשר טסתי לחו"ל בשבת שעברה.

האמת היא שבאתי עם תוכנית מראש. לא לאכול במטוס – אכלתי ארוחת ערב עם המשפחה לפני שיצאתי לשדה התעופה. לאכול בדיינר שבשדה התעופה בניו-ארק שם אוכל לאכול חביתת ירקות עם בייגל רגיל ולשתות קפה דלוח לארוחת בוקר. בוצע. לא לאכול בטיסת ההמשך. בוצע.

אבל הכי חשוב לאכול כמה שיותר "נקי" כאשר אני אוכל בחוץ. בשביל זה המציאו רק בשבילי את הקונספט של WHOLE FOODS. עם אחד כזה בין המשרד לבין המלון היה לי יחסית קל עם אוכל מוכן שהיה נגיש כך שלא הייתי צריך להתפתות לג'אנק שעוטף אותך מכל עבר. יש מרק, יש סושי ללא תוספות מיותרות של רטבים, יש סשימי ויש עוד הרבה אפשרויות אחרות.

במלון דאגתי שיהיו לי תמיד מים וגם מים בטעמים (Vitamin Water Zero) ככה שאף פעם לא היה לי תירוץ לחשוב על אוכל כשאני לא צריך או כשזה לא הזמן לאכול.

לא היה לי קל אבל הגעתי חדור מוטיבציה לא לתת למחשבות ה"מסכן" הרגילות (רחוק מהבית, לבד, וכו') להרוס לי. ובאמת שהפעם, ממרומי שלושה שבועות של לשמור ולרכוב הדברים נראים אחרת (טפו טפו טפו).

מחר נשקל ונראה מה המצב…

ודבר אחרון – יש ולפעמים הטיסה הביתה מתעכבת. מה הפעם? 2 צמיגים שהתפוצצו כאשר היינו על מסלול ההמראה ואח"כ קייטרינג שהיה צריך להחליף את האוכל ומגוון של תירוצים אחרים… גם עם כאלה לא מתוכננים צריך להתמודד. הצלחתי.

מקווה שלא שכחו את הג'ק

מקווה שלא שכחו את הג'ק

תעזבו לי את היער (בן שמן)

// יולי 11th, 2013 // 1 Comment » // בלוגינג, מודעות חברתית, רכיבה

לא היה אפשר להתעלם מהקולות שנשאו ברחבי היער. פעם היה פה שקט, דממה. רק אתה והיער. אתה, האופניים והטבע. שלמות שעכשיו מופרעת על ידי קולות של קדיחות, חציבות ופטישים. בונים פה. הרי התנועה כאן באזור דומה לזו של קניון מרכזי… היה נורא חשוב, דווקא כאן בנקודה הזו, להרים איזשהו מבנה… ושם ממש על תחילתו של הסינגל היה חשוב להקים תחנת דלק… כאילו שתחנת הדלק שכבר קיימת כאן לא מספיקה וכאילו שלא הייתה אלטרנטיבה להקמה של תחנת הדלק במקום אחר באזור לאו דווקא במקום שבו היא נוגסת ביער. ועכשיו מדברים גם על להשטיח את היער בכדי להקים חניון של חנה וסע ל 2,000 רכבים… נורא חשוב דווקא כאן.

יער בן שמן בעבורי הוא אי של שפיות במקום הזה. פנינה שגיליתי רק כאשר התחלתי לרכוב על אופניים. הגעתי להרבה תובנות כאשר רכבתי שם, אם זה לבדי ואם זה עם אחרים. שם אני מרגיש בטוח, שייך, אולי יותר מכל מקום אחר שבו אני רוכב. כשרכבתי שם אתמול בבוקר שוב נסוך היה חיוך טיפשי על פני ברגע שרגבי הסינגל נרמסו תחת אופניי. בערך 2 שניות מתחילתה של הרכיבה. עוד חיזוק חיובי לתהליך ששוב אני עובר.

בן שמן היה גם אחד מהמקומות האהובים על חמי זכרונו לברכה. ושם יצא לנו לרכוב לא פעם. סינגל ליגד, זה שתחילתו הוחרבה על ידי דחפורים ותחנת דלק בבניה היה הסינגל 'הזורם' שהיה האהוב עליו ביותר ביער.

לי אין תובנות מיוחדות לגבי מה אני אוהב יותר או אוהב פחות ביער. אני אוהב את הוורסטיליות שהיער מציע לרוכב (ולרץ, ולהלך, וסתם למטייל). רוצה ארוך? רוצה קצר? רוצה זורם? רוצה לקפוץ? רוצה סתם לסובב? רוצה בדד? רוצה באור? רוצה בחושך? מעין תפריט א-לה-קרט של כמעט כל דבר שתרצה מפנה אותך לחלקים שונים של היער. פשוט תגיע, טפס על האופניים, ובהחלטה של רגע קח ימינה, שמאלה או אולי תמשיך ישר. כמעט בכל פינה תפגוש אתגר אחר וחוויה אחרת.

בן שמן הוא כמו מגנט, אבן שואבת, לכמות גדולה מאד של רוכבים. אמנם שישי-שבת הם הימים העמוסים ביותר אבל גם באמצע השבוע אפשר למצוא לא מעט מכוניות ולא מעט רוכבים בעיר.

ועכשיו מאיימים להחריב לנו את שכיית החמדה הזו… לא מספיק שהורסים לנו את הטבע על ימין ועל שמאל במקומות אחרים (פצלי שמן בפארק בריטניה, רכבת בפארק קנדה וכו') עכשיו מאיימים לנו על הבית. על כור מחצבתנו.

אולי היינו תמימים ואולי גם היינו צריכים להתעורר קודם. אבל מי שהיער יקר לו זה הזמן לנסות ולעשות משהו בכדי שבעתיד לא נקום יום אחד ובמקום חניון מצפה מודיעין נראה ערימה של דחפורים מחרבים לנו את היער.

תחנת הדלק נוגסת הסינגל ליגד

תחנת הדלק נוגסת הסינגל ליגד (צילום: אורי בר אור)

פניית פרסה או חזרתי לתמיד

// יולי 7th, 2013 // 5 Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה, רכיבה

כבר כמעט שנה עברה מאז שהתחלתי לנסות ולעצור את ההידרדרות באיכות החיים שלי. סחרור שנמשך ונמשך ושהוביל אותי להעלות 30 ק"ג במשקלי. זה לא שאתה לא מודע, אתה פשוט בורח. ואז זה מגיע. המכנס לוחץ או לא עולה. אתה מסתכל במראה ובמקום אותו האיש החטוב שהיה שם יש מישהו אחר. וישנו כעס וישנה אכזבה. וזה לא רק אתה שמביע את זה, אפשר לראות ולשמוע את זה גם מהסביבה הקרובה.

זה נכון שהפציעה בברך חיבלה לי בניסיון הקודם להתיישר. אז "רק" העלתי 10 ק"ג. הרגשתי שאני חוזר לכושר ושהדברים מתחברים לי. ואז… חושך. לא השכלתי להבין שדווקא אז היה עלי לחפש מוצא בפעילות אחרת עד שהברך תחזור לעצמה. במקום זה היה נוח לי לשקוע. במקום להמשיך ולשנן את המנטרות הכל כך חשובות שהגוף שלי הוא לא פח זבל ויש דברים שאסור להכניס אליו… ההמשך ידוע.

אז מה השתנה עכשיו? זה נכון שנמאס לי אבל זה לא זה. כבר נמאס לי קודם וזה לא הצליח. הדבר הכי חשוב שקרה לי זה שחזר לי החשק. החשק לרכוב, ואולי הכי חשוב החשק לתפוס את החיים חזק בשתי ידיים שוב. הבנתי (שוב) שאני לא יכול, ושאסור לי, לאבד את השליטה על הבריאותי שלי.

הכל מתוך אגואיזם צרוף. אני מודה. זה לא בגלל ההנהלה (סליחה אהובה), וזה לא בגלל הילדים (סליחה אהובים), זה רק בגללי הפעם. טעמתי את טעם ההצלחה בפעם הקודמת והיה לזה אפקט משכר. כזה שברגע שאחווה אותו שוב לא אתן לא לברוח.

אז עכשיו אחרי שבוע שבו עשיתי פניית פרסה, ויותר מכן ההתנהגות שלי מראה שאני שם, אחרי 4 רכיבות בשמונה ימים ופחות 2 ק"ג בשבוע האחרון – חזרתי.

אז מה תוכנית הפעולה?

  • בכל שבוע יהיה פוסט חדש
  • עדכונים בטוויטר (עובד מחדש)
  • המשקל שלי שוב מפוסם באתר (אבוי לי)
  • שוב עונה על תגובות

והמטרה?

שלושים קילו בתשעה חודשים. רוצה לחזור לשקול 86 ק"ג עד ל 1 באפריל 2014.