Archive for נובמבר, 2013

איפה ישנם עוד אנשים כאיש ההוא

// נובמבר 29th, 2013 // No Comments » // בלוגינג, מודעות חברתית, רכיבה

השבוע המציאות בה אנו חיים שוב התנפצה אל מול פנינו. מותו של אריק איינשטיין שב והדגיש את אשר אבד לנו. אין יותר תמימות ונראה כי אין יותר ערכים. תרבות הכסף ומה יצא לי מזה שולטת בכל. עצוב כי היינו צריכים להיאחז במותו של אדם בכדי לשוב ולהתגעגע לכל מה שייצג, לארץ ישראל היפה. זו שנעלמה ממחוזותינו כנראה לבלי שוב. לפחות שיריו של אריק איינשטיין נשארו עימנו לעולמים. לרגע ונדמה היה כי הוא נוגע בכולנו, שוב. מציאות החיים, תרבות המציצנות, המתירונות והאי איכפתיות קפאה לשעות מספר. במקום הזבל שכה מאפיין אותנו כעת (וזה ממש לא מעניין אם הן היו רק בנות 16 ולא 15) נשטפנו בגל של נוסטלגיה מתקתקה. של מציאות שלא תשוב עוד.

ישנם עוד מתי מעט שמזכירים לי שיש תקווה למקום הזה. שיש ישראל אחרת. הם נחבאים. צריך לחפש לאור הזרקור בכדי למוצאם. את התקווה שלי מצאתי על האופניים חולק שעות על האוכף עם אנשים שהם מלח הארץ. כאלה שאיכפת להם ומה שמניע אותם מגיע מהלב ומהנשמה.

בשבילי מותו של אריק איינשטיין היא קריאת השכמה לנסות ולהיות טוב יותר ביני לבין עצמי, ביני לבין המקום וביני לבין האחר. מקווה שתובנה זו תהא נחלתם גם של אחריםוביחד נוכל לפחות לנסות ולשנות.

 

אריק איינשטיין (3 בינואר 1939 – 26 בנובמבר 2013)

אריק איינשטיין (3 בינואר 1939 – 26 בנובמבר 2013)

רוצה להרגיש שוב

// נובמבר 27th, 2013 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

אני רוצה להרגיש שוב את אותה הרגשה של רצון, את אותה הרגשה של חדווה. לדווש במעלה ההר ולהגיע בדיוק בזמן לפסגה בזמן הזריחה. לראות ציפורים נסות על נפשן מפחד רעש הדיווש. לנשום אוויר של שדות שרק עכשיו הושקו. לנשום את הבוקר, הערב, את החיים על אופניים. שוב.

הדברים הקטנים.

לזכור את החדווה של להתמזג עם הטבע. לא לרכוב בשביל להגיע לאן שהוא אלה לרכוב בכדי להיות.

רוצה לעשות את זה יותר טוב מבפעם הראשונה. שישאר הפעם לתמיד.

 

אוגרים חלקים לבנייה

אוגרים חלקים לבנייה

מחר שוב יום חדש

// נובמבר 24th, 2013 // 6 Comments » // בלוגינג, משפחה

והדמעות זולגות להן אחת אחת לאיטן במורד הלחיים. זו לא רק הקריאה של פוסטים ישנים. אולי זו ההבנה שאיבדתי משהו חשוב איפשהו בכמעט השנתיים האחרונות. איבדתי את עצמי.

זה היה לי קשה. אתם יודעים. היה לי קשה למצוא את עצמי. שם חבוי עמוק עמוק מתחת. מפחד לצאת החוצה. הצלחתי לשים סוף לכל אותם רחמים עצמיים שליוו אותי לכל אורך חיי הבוגרים. לזרוק לפח סטיגמה אחר סטיגמה ופשוט לפרוח.

מביט אחורה ומכה על חטא. מבין את הסיבות. מרגיש כמו ילד אבוד. בסחרור. כזה שאתה יודע שיסתיים בכי רע. הסימנים כבר שם אז החלטתי שוב לנסות. מי שהיה שם יודע שצריך לנסות ולהניע את התהליך כמה וכמה פעמים עד שנוצר לך הרצף שאותו קשה אחרכך להפר.

אני קורא פוסטים ישנים והדמעות ממשיכות לזרום. אי אפשר שלא להרגיש את העלבון. זה שגרמת לעצמך.

אז הנה אני מנסה שוב ומגייס את כל האמצעים הקיצוניים העומדים לרשותי.

מחר שוב יום חדש. מחר שוב אני אנסה.

מבורבר, מבולבל ונחוש

// נובמבר 23rd, 2013 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, פעילות גופנית

כנראה שאצלי הנדידה היא מקיצוניות לקיצוניות. אחרי שהורדתי כבר 10 ק״ג הייתה אצלי נסיגה די משמעותית במשמעת. חודשיים של ברבור ובזבוז זמן כללי במקום להמשיך ולשעוט קדימה. תירוצים יש למכביר. ברגע שלא אצטרך אותם אדע שחזרתי ולתמיד. כרגע ההצהרות הן חסרות תוכן. אני מנסה ומנסה לשלוף עוד שפן ועוד שפן מהכובע בכדי שסוף סוף אחזור לתלם לתמיד.

השנה האחרונה היתה שנה די מטורפת בשבילי בעבודה. אני עובד על משהו שאני הגיתי וכדי לקדם אותו הייתי צריך להיות על מטוס כל שבועיים-שלושה. ביחד עם הרגל שלא חזרה לעצמה והנהי הכללי משוואת העצלנות שלי מחפירה. נכשלתי לחלוטין בניסיון לשמור על השפיות באוכל (שלא לדבר על רכיבה) ואולי על השפיות הכללית שלי באיזו שהוא אספקט.

בדרכי חזרה הביתה מעוד שבוע בדרכים החלטתי, שוב, לנסות ולבצע עצירת חירום אולי בניסיון כמעט אחרון להכניס את מימד השפיות בחזרה לחיים שלי. אותה שפיות שגרמה לי להוריד במשקל, להינות מרכיבה ומ well being ברמה אחרת מזו שהכרתי אי פעם.

הצעד הראשון היה למכור את שלדת השיכוח המלא שלי, זו שעלתה יותר מדי, וזו שאף פעם לא התחברתי אליה באמת. המעבר מהסנטה קרוז לאפיק היה טעות אחת גדולה. אפשר לסמן ׳וי׳ על זה. הצעד השני היה לקנות שלדת זנב קשיח. אני פשוט מרגיש בבית כאשר סיבובי הרגליים הופכים לכוח תנועה במקסימום יעילות.

עכשיו אני מחכה למזלג ולכמה חלקים אחרים בכדי לבנות את זוג האופניים החדש שלי.

הצעד השני הוא לחזור לאכול נכון. את זה כבר התחלתי ברגע שחזרתי הביתה.

נושם עוד נשימה עמוקה אחת ועומד לקפוץ למציאות אחרת לגמרי.

 

שלדה חדשה

שלדה חדשה