Posts Tagged ‘איכות חיים’

שנתיים

// נובמבר 27th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה

אני כבר לא בתהליך. אני חיי את חיי. המסע שלי אל עצמי כמעט והסתיים. התוצר שלו מתבטא בכל דבר הקשור בחיי. באורח חיים בריא, במערכת היחסים שלי עם אשתי, בילדים שלי, בשמחת החיים, בסובלנות, ביכולת להכיל, ביכולת לפרגן ובעוד הרבה דברים אחרים. גם ברצון לעזור לאחרים לשנות את אורחות חייהם כי אם אני יכולתי לקום יום אחד עם משקל של 157 קילוגרם, לאמר די ולשנות את אורח חיי ב 180 מעלות, אז גם אחרים יכולים. ללא עזרה כירורגית, ללא דיאטנית, ללא מאמן אישי. אני ועצמי.

מבחינת הסטטיסטיקה היבשה בשנה האחרונה ירדתי כ 10 קילוגרמים. בשבעת החודשים האחרונים אני שומר על משקלי (נע בין 86 ק"ג ל 88 ק"ג). מה שלא מתבטא במספרים היא העובדה שלא ירדתי רק במשקל אלה גם אחוזי השומן בגוף שלי ירדו באופן ניכר. מיותר מ 24% אל פחות מ 19%.  בחצי השנה האחרונה אני מבקר באופן קבוע אצל דיאטנית ספורט. הגוף שלי התחזק באופן משמעותי (שריר שוקל פי שלוש משומן). בחודשיים האחרונים אני מתאמן עם מאמן אופניים וכבר רכבתי אל מעבר לגבול 100 הקילומטרים ובעוד פחות משבועיים אני יוצא להרפתקת רכיבה של 162 קילומטרים במדבר (הצ'ימיצ'ורי).

אני נמצא במקום שטוב לי (טפו טפו טפו). עבדתי קשה מאד בכדי להגיע אליו. טוב לי מבפנים וטוב לי מבחוץ. אין זה פשוט. חייבים תמיד להיות עם היד על הדופק. אני עדיין רושם את כל מה שאני אוכל. אני מקפיד לרכוב לפחות שלוש פעמים בשבוע. אני מקפיד להקשיב לגוף שלי גם אם זה אומר ללכת לישון בתשע בערב לפעמים.

הרכיבה מאזנת אותי. יש משהו בלתי מוסבר בלרכב רחוק, לבד. אתה עם עצמך. סוג של הרפתקאה. ללא הפרעות חיצוניות. להתחבר עם הטבע כמו שהוא, נקי וללא מגע יד אדם. לנשום אוויר אחר. לחוות את הפריחה שאחרי הגשם. את בעלי החיים בסביבתם הטבעית. להרגיש את האדרנלין בגוף. לרכוב קטע שרכבת כבר מהר יותר, הרבה יותר מהר. לעשות ולחוות דברים בפעם הראשונה על שני גלגלים. לטפס דברים בלתי אפשריים. להשיג, להגיע, לשבור מחסומים.

עברתי המון בשנתיים הללו. וגם השנה האחרונה הציבה לי אתגרים ולימדה אותי דבר מה על החיים בכללותם. מותו של חמי יונתן ז"ל באה בהפתעה מוחלטת והשאירה בי, בכולנו, חלל גדול. דווקא המוות של מי שחנך ולימד אותי את רזי רכיבת האופניים והיה בשבילי הרבה יותר מ"אבא של אשתי" השאירה אותי נחוש יותר ומחוזק נפשית. יש פעמים שאני מוצא עצמי רוכב בנחישות רבה יותר ביודעי שככה הוא היה מצפה ממני, ולא רק על האופניים. את החלל שהוא הותיר אני מרגיש כמעט בכל יום. בעיקר כשאני עם עצמי.

קשה להסביר את עוצמת השינוי. חייבים להרגיש בכדי להבין… להבין שזה שווה את הכל. שהמאמץ הנפשי והפיזי הכרוך בכך משתלם. שלקום בארבע בבוקר כשקר ורטוב בכדי לרכוב משתלם. שלשמור על המשקל משתלם. ושפתאום אתה מכיר וחווה עולם חדש שלא ידעת שהוא קיים שם בשבילך.

הייתי צריך לרכוב הבוקר. כשקמתי ידעתי שאת הבוקר הזה ארצה לבלות בחברתם של היקרים לי מכל, אשתי וילדי. כי בלעדיהם כל זה לא היה אפשרי כלל. בכל פעם שאני שם בחוץ הם עימי, בליבי ובמחשבותי. אז החזרתי את ציוד הרכיבה למקום וביליתי עם אהובי בוקר רגיל ככל הבקרים. קסום בפשטותו ומושלם.

בוקר רגיל. חמש ורבע בבוקר.

9 חודשים אחרי

// ספטמבר 1st, 2010 // 2 Comments » // בית, בלוגינג, דיאטה, כללי, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

רק כשעדכנתי את עמוד מעקב המשקל שמתי לב שכבר 9 חודשים לספירה. אפשר לקרוא לזמן הזה בהרבה שמות אבל התיאור הטוב ביותר יהיה המסע שלי לגילוי עצמי. עצמי מחדש.

המשקל הוא לא הדבר היחיד שאני מאבד. אני פשוט לא מפחד יותר. לא מפחד להוריד חולצה בבריכה, לא מפחד ממה יגידו ולא מתבייש בגוף שלי. לא מתבייש מכלום. הביטחון שלי חזר לעצמו אחרי שנים שהוא היה חבוי עמוק עמוק בארון. זה אני נטו וזהו. מה שקצת יותר מ – 43 ק"ג שנעלמו עושים לבן – אדם.

כבר כתבתי על כך שאני עובר תיקון ועל זה שהמשפחה שלי, אשתי והילדה, הן המרוויחות העיקריות. לפעמים אי אפשר להעלות על הכתב את המשמעות של כל זה וכמה זה באמת עושה טוב לתא המשפחתי שלנו.

בעוד כחודש וחצי ההנהלה עומדת ללדת את הילד השני שלנו. כבר איזה חודש שאנחנו רק מסדרים את הבית כך כשהיום הגדול יגיע נוכל לדחוס לדירה שלנו עוד ילד. כחלק מההכנות ההנהלה הורתה לי לסדר את ארון הבגדים שלי. בדרך כלל משימה שנואה עלי, אבל לא הפעם. ערימות של בגדים שבעבר הלא כל כך רחוק היו בגדי נתרמו לאחרים. הארון התנקה. אט אט אני אוסף בגדים חדשים. מתחתונים ועד למכנסיים לפגישות של איומים (כפי שאחד מחברי מגדיר מכנסי casual). האמת? אין כיף גדול יותר מלהיכנס לחנות בגדים ולדעת שאין שום בעיה למצוא בגדים במידות שמתאימות לגודל שלי.

הירידה במשקל כנראה שתעצר בנקודה מסויימת. אמנם יש לכך עוד זמן אבל אני כבר מכין את עצמי. כבר עכשיו הירידה במשקל נעשית באופן איטי יותר ולמרות שזה מובן זה עדיין לפעמים מתסכל. ההקפדה על מה שאני מכניס לפה, הרישום של מה שאני אוכל וזה שאני לא מוותר לעצמי, יחד עם הרכיבה כמובן, משאירים את האיזון בין כמות הקלוריות שאני מכניס לזו שאני צורך במקום הנכון.

אני יודע שההתמודדות היא בלשמור ואין לי שום כוונה לחזור על טעויות מהעבר ולסטות. היום אני יודע את מה אני יכול להפסיד ואין שום דבר בעולם הזה ששווה את זה. ה"אני" החדש הולך להישאר כאן לתמיד.

ארבעה חודשים אחרי – תמונת מצב

// אפריל 4th, 2010 // 12 Comments » // ללא קטגוריה

לפני קצת יותר מארבעה חודשים התחלתי מסע. מסע שהוא המשכו של אחר ותחילתו של חדש. שלב מתקדם בחיפוש עצמי שנמשך לאורך השנים האחרונות.

לקח לי די הרבה זמן להבין שהגיע הזמן לאמר די. הגעתי לנקודה בה סוף-סוף הבנתי שאין צורך להעמיס על עצמי את חטאיהם של אחרים (פולניות, משפחה, ניצולי שואה, מה שדור ראשון של ניצולי שואה עושה לדור שני, וכו'). אין צורך לנסות להתמודד עם העולם כאשר המטען החורג הזה יושב על כתפי בנוסף לדברים שבמילא צריכים להתמודד איתם. ההשמנה היא הסימפטום של הבעיות. בניית חומה בצורה מפני העולם בניסיון עקר להסתתר מהמציאות, מהבעיות.

לפני כארבעה חודשים עברתי שלב. לקח לי הרבה זמן להגיע לנקודה בה הבנתי כי הגיע הזמן להשתחרר מאותם כבלים לא נראים שפשוט הפריעו לי להיבנות כאדם ולדאוג לעצמי. לי, לפני כולם ומתוך אגואיזם צרוף. למה? כי פשוט מגיע לי, הרווחתי את זה ביושר. אני אדם, בעל ואבא טוב. מגיע לי ומגיע לאשתי ולילדה שלי. פשוטו כמשמעו. וזו היתה אחת מההבנות הכי חשובות שהגעתי אליהן אחרי זמן ארוך של טיפול בעצמי.

היה לי מזל. מזל שפגשתי מישהי שהצליחה לגעת בנפש הפגועה והמצולקת שלי. ללא העזרה והאהבה העצומה שאני זוכה לה מאשתי (עם כל התרוניות שלי) לא היתי מגיע לכאן. לכתוב על עצמי בצורה כזו, לפתוח צוהר למחשבות שלי ולחיי. להיות אדם טוב יותר. עכשיו כאילו נגלה מישהו חדש. דגם משופר. כזה שאיכפת לו מאיכות החיים שלו ומבין כי היא משפיעה באופן ישיר על מקור כוחו האמיתי – משפחתו.

ארבעה חודשים לתוך השלב הזה במסע שלי. האופניים, הדיאטה, 26 הקילו שהורדתי, האגרסיביות שכמעט ונעלמה, הסבלנות שפתאום חזרה, אבל הכי חשוב שהרבה יותר טוב – לנו.

החלטתי לאמץ את דרך החיים הזו. נ-ק-ו-ד-ה.

מאה יום ראשונים – סיכום

// מרץ 12th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, כללי, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה

לאוהבי הסטטיסטיקה אזי ב – 100 יום של דיאטה ירדתי 24‪.‬7 ק"ג. אבל זה ממש ממש לא יהיה סיכום אמיתי או משהו קרוב למהפך שאני עובר.

אני מתקלף משכבות ההגנה שלי. לאט לאט עוד ועוד שכבה יורדת. ככל שאני מוריד יותר במשקל הביטחון העצמי שלי, זה הקשור במראי החיצוני, זה שהיה בתחתונים בשנים האחרונות, מתחזק הולך. איתו מגיעות תופעות לוואי מבורכות. הרים של סבלנות ואיפוק. הרווחתי את עצמי מחדש ויחד עם זה המרוויחות הגדולות האחרות הן אשתי ובתי.

זה פשוט אושר צרוף לאפסן אינסטיקטים של שמן בבוידם במחשבה של "אולי לא נצטרך את זה יותר". האני החדש הרבה יותר מוצלח, הרבה יותר קרוב לאני הפנימי שלי, למי שאני באמת.

התיקון שאני עובר נמשך והוא עבודה קשה של יום יום ולא רק של דיאטה ו/או רכיבה. הדרך הזו היא דרך חיים והאמת – אני מאד מרוצה ממנה!

מה כבר חודש?

// דצמבר 31st, 2009 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה

יותר מחודש עבר מהיום בו החלטתי לשנות את אורח חיי. תפסתי זמן טוב. סוף שנה וקצת רגוע בעבודה. כבר חמישה שבועות שאני בבית וגם בשבוע הבא אני אהיה כאן עד לנסיעת העבודה הבאה. פשוט תענוג! לא רק בגלל שזה אפשר לי לבנות שיגרה חדשה שמותאמת לצרכים שלי אלא בעיקר שזה נתן לי זמן איכות עם האישה ועם הצאצאית.

שמונה קילו נעלמו בארבעה שבועות שבהם עברתי מקידומת של 15x ל – 14x. הרכיבות נעשות ארוכות יותר ואני מרגיש הרבה יותר בטוח על האופניים. אני מאד נהנה מלתכנן את הדברים ומזה שאני לא מוותר לעצמי. את מה שתכננתי בבית אני עושה עד הסוף בשטח.

המבחן האמיתי יהיה עם חידוש הנסיעות לחו"ל והבעיתיות בשמירה על דיאטה שם. אני יודע שאני חייב לשמור על איזושהיא מסגרת מבחינת פעילות ספורטיבית גם בחו"ל ולמרות שאני שונא ללכת ברגל זה נראה כמו פתרון מתאים בעיקר בגלל חדרי הכושר במלונות.

מבחינת ההרגשה האישית אין ספק שזה עולם אחר. אני מרגיש הרבה יותר נמרץ, ופחות ופחות כבד. סוף סוף אני משקיע באיכות החיים שלי ואין מרוצה ממני.

איכות חיים טובה יותר

// דצמבר 20th, 2009 // No Comments » // בלוגינג

אני לא בטוח מהי הסיבה המדויקת. אני בטוח שלהחלטה להתחיל בדיאטה ולעובדה שאני שומר כמו שצריך יש השפעה גדולה על ההרגשה הכללית שלי.  תוסיפו לזה את העובדה שאני מקפיד לרכב שלוש פעמים בשבוע ונהנה מרכיבה יותר ויותר… בשבוע האחרון אני פשוט מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי.

אני גם מרגיש שקצת נרגעתי בהתנהלות שלי כלפי הסובבים אותי. אני קשוב יותר, מוכן לעזור יותר, סבלני יותר…

כל מה שאוכל לקוות לו הוא שזה רק ימשיך.

 

פורסם לראשונה: 12 בדצמבר, 2009