Posts Tagged ‘דיאטה’

מנטה

// ספטמבר 5th, 2011 // 6 Comments » // 4Epic, בית, בלוגינג, דיאטה, משפחה, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

צלצול טלפון לפני מספר חודשים הוביל אותי למגזין מנטה. במקום שיצלמו את מאיר (HooHaa) למדור לחיפוש קילוגרמים אבודים, הוא שלח אותם אלי. ואני שרוצה שאחרים ידעו שאפשר וכדאי, ושאין דבר העומד בפני הרצון, מיד הסכמתי. אם הסיפור שלי יעזור למישהו לשנות את חייו…

הכתבה במגזין מנטה. ספטמבר 2011.

ושוב יש לי הזדמנות לאמר תודה לכל כך הרבה אנשים יקרים:

לבסיס כוחי האמיתי, אשתי תמר, שלא משנה מהן הסערות אותן אנחנו עוברים ביחד, תמיד תומכת ללא תנאים, מפרגנת ומאמינה. מצאתי את אשר חיפש ליבי. לאור ודרור שמבטאים נאמנה את אשר אבא שלהם מרגיש. פשוט נהנה להיות איתם ולראות את האושר שבעיניהם. לסבא שעזב אותנו בטרם עת, הדביק אותי בחיידק ולא היה גאה ממנו בשינוי שעברתי. לסבתא שתמיד שם בעזרה ובמעשים. ש' שצריך לסבול את הג'וקים שלי ואחרכך לשמוע את הקיטורים אם משהו לא בדיוק מצליח. וכמובן לקומונת EPIC 4 שצרה היריעה מלהכיל את אשר רוצה אני לכתוב על אנשיה. על החברים שמצאתי שם. על התמיכה, על האוזן הקשבת, על הכל…

מדגמן תוצאות

 

ועוד אחת

יונתן לב, 20.07.49 − 06.08.11

// אוגוסט 7th, 2011 // 11 Comments » // בית, בלוגינג, משפחה, רכיבה

ולפעמים משהו בך נשבר. ואתה פשוט יודע כי חלק ממך כבר לא יהיה כתמול שלשום. ואולי זו בעצם התמימות ששוב קיבלה מכה. כזו שאתה צריך לאסוף את שארית כוחך בכדי להתאושש ממנה, התאוששות שאתה יודע שתארך זמן רב.

בשבת בבוקר השתנו חיינו. חמי, יונתן לב, 62, נפטר מדום לב בעת שרכב על אופניים עם חברים. ככה, על המסלול הקבוע, את זה שעשו מדי שבת. הוא, אריק ובני. "אם למות אז על האופניים". ככה כמו שהוא רצה. עושה את מה שהוא הכי אוהב.

לא פשוטה לי הכתיבה בשעה קשה זו. גם מפני שהכל היה בפתאומיות שכזו אבל ובעיקר מפני שהייתי צריך לראות את האיש החזק הזה שרקד, רכב, שמר על כושר, אכל בריא (והיה בריא), שהיה כור מחצבתנו, מונח לפני דומם. איש שלמדתי לאהוב ולהוקיר. איש שאימץ אותי אליו כאילו הייתי בשר מבשרו. שנתן לי הרגשה שאני רצוי. שאני בבית גם אם זה לא היה הבית שממנו באתי והוא לא אבי האמיתי.

היתה בו נתינה גדולה, כזו שלא קיימת בכל אחד. מהמקום הנכון, מהלב.

האופניים והתהליך שעברתי יצרו ביננו חיבור מסוג אחר. מעין אחווה של שומרי סוד שיש להם "דיבור" בז'רגון משלהם. ולמרות שחשב כי במצבי דאז אופניים אולי לא יהיו בחירת הספורט הנכון התייצב הוא לצידי בכדי לעזור וליעץ, בכדי לרכב וללמד את כל אשר ידע. היה הוא שותף פעיל בהרבה דברים ראשוניים שעברתי ברכיבה. קניית האופניים הראשונה, הרכיבה הראשונה, רכיבת השטח הראשונה, הפעם הראשונה שעברתי מרחק כולל של 30 ק"מ, הפעם הראשונה ששילבתי עליות ברכיבה… היתה לו סבלנות אין קץ ולמרות שקצב הרכיבה שלי היה מאד איטי בהתחלה, כזה שאפילו לא העלה לו את הדופק, עדיין רכב איתי לפחות פעם בשבוע. תמיד הוא היה שם בכדי לעודד, לאמר מילה טובה, לדחוף קדימה. ולא הייתי צריך יותר מזה בשביל להתחזק. בעיקר נפשית. לדעת שאין אתגר שלא אוכל לו. לחזור שוב ושוב על מסלול שעשינו בכדי שבפעם הבאה שנרכב יהיה שיפור.

14 במרץ 2010 - אחרי רכיבה של 30 ק"מ בעמק בית שאן

יותר מכל הוא האמין בי וקיבל אותי כמו שאני. ואני לא הייתי צריך יותר מזה.

רכבנו יחד בבן שמן, בבארי, בפארק קנדה, בסטף, בעדולם, בערבות ראש העין, בפארק הירקון ביום או בלילות הקיץ החמים או סתם מקיבוץ עינת לשום מקום. עם או בלי קפה באמצע או בסוף. אהב "סינגלים רגועים" בלשונו. זורמים בלשוננו.

דצמבר 2010 - בטיול בהרי ירושלים

במרוצת הזמן רכבנו יחד פחות ועכשיו אני יכול רק להכות על חטא. התלמיד עלה על מורהו ולא היה גאה ממנו. איבדתי את האוהד מספר 1 שלי. זה שהתגאה בהישגי הרכיבה שלי. זה שהתעניין בדאגה לגבי מסלול כזה או אחר וביקש שאתקשר שאסיים. גם אם זה 100 ק"מ ותשע שעות של רכיבה. זה שכל כך שמח על הישגי ורק ידע להמשיך ולפרגן ולהתגאות בפני חבריו.

פיתחנו לנו זמן איכות אחר. מערכת יחסים שמעבר לחתן וחותן. כבר לא קראתי לו "יונתן" אלה "סבוש". עם דגש על הרגש שבה המילה נאמרת. בחיבה אמיתית, בהערכה ואהבה לאיש. תמיד נטע בי את הרגשת הביטחון שלא משנה מה יקרה, תמיד הוא יהיה שם בשבילי, בשבילנו. תמיד קיבלתי עיצה טובה וגם אם היה לי איזה רעיון שטותי (או אפילו דבילי) הוא ידע להוריד אותי מהעץ בדרך נעימה.

יונתן, המסע שלך הסתיים בטרם עת. כמו שרצית. על האופניים. עושה את מה שאתה אוהב. אתה כבר חסר לכולנו. או כמו שתמר קראה היום בהספד שלה, אור כבר לא תוכל להתקשר אליך ולבקש ממך שתבוא כי אתה חסר לה, כבר לא תוכל ללמד את דרור לרכב על אופניים. ואני לא אוכל להתקשר אליך להתיעץ בעיניין זה או אחר ולקבל את העיצה הנכונה. כבר לא נרכב באלפים או נחצה את הגולן.

תמיד אנצור את שהענקת לי. את שלימדת אותי.

אוהב אותך וכבר מתגעגע,

אופיר

עומס

// יוני 16th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

רכיבה על אופניים ממלאת אצל הרוכב צרכים מצרכים שונים שלאו דווקא קשורים לכושר או לצרכים חברתיים כאלה ו/או אחרים. הרכיבה ממתנת ומזככת אותנו אם זה מלחצים או ממחשבות מטרידות. הרכיבה גם מעניקה לנו זמן לעצמנו שאילולי הרכיבה ספק אם היינו מקבלים.

אם חס וחלילה נבצר מאיתנו לרכב אנחנו נעשה הכל בכדי לעלות כמה שיותר מהר על האוכף, גם אם זה כרוך לפעמים בחיפזון שלא לצורך. והכל בשם אלי הרכיבה.

בשבועות האחרונים הגוף משדר לי אותות מצוקה. הוא עייף. ואני? בהתחלה לא התיחסתי. העדפתי להתעלם עד שכבר לא היה אפשר לברוח מהמציאות המרה. צריך להוריד הילוך ולהירגע קצת. להוריד קצב. במקום שלוש רכיבות בשבוע, שתיים. לא להגזים.

לוקח לי זמן להפנים. אז עברתי לשתי רכיבות. הבעיה שבכל אחת מהן חציתי את רף 50 הק"מ ו 1000 מטר של טיפוס מצטבר. גם כן מנוחה… והגוף? נראה לי שהדגל האדום הונף.

עוד מעט שבועיים "מנוחה". מילואים קרביים. מצחיק שהתחייה שלי מחדש מצאה את ביטויה בהחזרתי למעגל הלוחמים של הגדוד. צחוק הגורל. פעם חירנ"יק כנראה שתמיד חירנ"יק.

June 5, Day (365) + 189, שנה וחצי בתהליך

// יוני 5th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה, תזונה

קצת יותר משנה וחצי עברה מאז תחילתו של התהליך. לפעמים ונדמה לי כי בחיי יש את הלפני ואת האחרי של אותה נקודה בזמן. מביט במראה בבוקר ורואה מישהו שונה. מישהו שהבין כי הוא צריך לדאוג לעצמו כדי שיוכל לדאוג לאחרים. יש כאלה שלעולם לא יכירו את "ההוא". זה שהיה לפני. ויש כאלה שעדיין נדהמים בכל פעם שאנחנו נפגשים. מה שקשור לעבר הוא נחלתו של העבר בלבד. שמתי את זה מאחורי. שנים של להיות שמן מאוחסנות עכשיו בתאי זיכרון שבסופו של דבר ימחקו על ידי זכרונות חדשים, נעימים יותר.

אולי והדבר המשמעותי ביותר שקרה לי הוא השליטה שיש לי בחיי. מעין שלווה שמשתלטת עליך. כאילו ואתה נמצא במעין חוויה חוץ גופית שמאפשרת לך להסתכל על הכל מלמעלה ולבחור את המסלול שהוא הכי טוב, הכי נכון, בשבילך. בשקט ובשלווה. בעיות שבעבר היו מטרידות אותי קיבלו היום משקל נכון ולכן גם היחס שלי אליהן הוא אחר. למדתי כי לכל בעיה יש את פתרונה. פשוט חייבים להסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין מה בכוחנו לשנות והיכן הם גבולות יכולתנו. לפעמים קבלת המצב כמות שהוא משמעותית יותר מהניסיון "ללחום" בו. מישהו פעם לימד אותי משפט חכם שרק היום אני מבין את משמעותו, it is what it is. ולא צריך פרשנות נוספת.

גם אם זה יראה מוזר לאנשים (מה שכתבתי למעלה) אזי תדעו כי דעתכם לא חשובה לי. אל תעלבו. אני יודע איך אני מרגיש ואיך זה משפיע על אילו שאני אוהב. איך זה עושה להם טוב. טוב שעושה לי טוב. שמטעין אותי בצורה ששום דבר אחר לא יכול.

כתבתי פעם שהאיש "ההוא" מת, יחי האני החדש. ככה זה מרגיש. כאילו ויצרתי חיים חדשים. כאילו ונולדתי מחדש. נכון, קלישאה, אבל מי שמכיר את "ההוא" יודע שזו ממש לא קלישאה.

זה לא שעשיתי את הכל לבד וללא עזרה. אהובתי והילדים, הסביבה הקרובה, וחבורת הפסיכים שאני רוכב איתם, לכל אחד את משקלו בתהליך. ולכל אחד מהם תודתי נתונה.

אז מה עכשיו… לאן הולכים מכאן? זה לא שהכל מושלם כמובן. האמת? לא באמת יודע. רוצה להמשיך ולהינות מפירות התהליך וכמובן יודע שבשביל כך אני צריך להמשיך ולעבוד קשה. זה משתלם. אני יודע.

עוד קצת על תזונה וספורט

// מאי 4th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, פעילות גופנית, רכיבה, תזונה

עברו עלי שינויים רבים בתהליך שעברתי עם עצמי ויש כאלה שאני עדיין לומד לקבל באהבה. אחד מהם הוא השינויי הגופני העצום שלא רק מתבטא בהורדה במשקל אלה, ובעיקר, באיך הגוך שלי התעצב ומתעצב מחדש בשל הרכיבה על האופניים והתזונה הנכונה שאני מקפיד עליה. השינוי המהותי התרחש כאשר התחלתי ללכת לתזונאית ספורט. כאן הבנתי מהן אבני הביניין החשובות בתזונה של לפני ואחרי רכיבה ומה עלי לעשות בכדי לאכול נכון. ההקפדה על הכללים, הדי פשוטים יש לאמר, הללו הביאה לירידה של כ 4.5% מאחוז השומן בגוף שלי. מיותר מ 24.5% שומן לקצת יותר מ 20%. בשינוי הזה ניתן להבחין גם חיצונית. פתאום רואים גידים, מרגישים כל מיני עצמות שלא ידעתי על קיומן קודם וכו'.

יש בזה משהו ממכר. אמנם נשארתי פחות או יותר באותו משקל (באזור 86.5 ק"ג) אבל מצד שני הגוף שלי התחזק מאד (שריר שוקל פי 3 משומן). אפשר להרגיש איך הגוף שלך מגיב לאכילה הנכונה ואיך פתאום אתה רוכב מהר יותר, מטפס מהר יותר, ואפילו מצליח לעמוד בקצב רכיבה שפעם היה משאיר אותך הרחק מאחור.

אין בליבי חרטה על זה שלא הלכתי מוקדם יותר לתזונאית הספורט. מה שחשוב הוא שכיום אני שם וטוב לי עם זה. המטרה שלי היא להגיע לאזור ה 16% של שומן בגוף ואז נראה. זוהי המטרה הראשונית שהצבתי לעצמי. זה לא יקרה מייד, אבל בתוך מספר חודשים אני מאמין שאגיע גם לשם.

אני קם בבוקר וכיף לי להסתכל במראה. מביט אלי אדם בריא ושמח. גופנית ונפשית. נפש בריאה בגוף בריא. ולמי שזה לא הבין, זה הבסיס האמיתי לחיים.

בדרכים

// פברואר 24th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

דווקא בתוך כאוס של נסיעת עבודה אחת שהתחברה מהר מאד עם נוספת בתוך זמן קצר של עשרה ימים, ולמרות שהגוף שלי נמצא במצב של הלם ואינו יכול להחליט על איזה שעון זמן להתביית, החלטתי להישקל ולוודא שאני נמצא במסלול הנכון. להפתעתי, והאמת שלתדהמתי, מצאתי שירדתי במשקל בצורה די ניכרת בשבועיים האחרונים. הירידה האחרונה הובילה אותי אל המטרה שהצבתי לעצמי אי שם בספטמבר של שנה שעברה שהייתה להוריד 20 ק"ג עד לסוף מרץ השנה.

אם הייתי זקוק לחיזוקים נוספים אזי הם הגיעו כאשר נאלצתי לקנות בגדים חדשים, או יותר נכון חולצות מכופתרות חדשות מכיוון שפשוט לא נשאר יותר מה ללבוש. זה שגזרה רגילה נראית תלוייה עלי כי אין לי יותר צמיג משמעותי הובילה אותי לראשונה בחיי לנסות ללבוש גזרה שהיא Slim Fit. צחוק הגורל הוא שזו גם הגזרה שהכי מתאימה לי.

הדבר שמפריע לי הוא שלא רכבתי לאחרונה. שבועיים שלמים עומדים לעבור ללא פעילות גופנית בשל אותן נסיעות לחו"ל והאותות של זה מתחילים לתת בי את סימניהם. האמת שאני רגוע להפליא ואין לי צורך בפריקת אגרסיות כלשהן. פשוט חסר לי המפגש עם הטבע והאנרגיה המיוחדת שזה נותן לך היא דבר שלא ניתן לקבל משום דבר אחר. התחלתי לחשוב ברצינות על פעילות ספורטיבית אחרת בזמן שאני רחוק מהבית. אפילו כפרתי במחשבות על ריצה. בדרך כלל שמשהו מתחיל לקנן לי בראש הוא מהר מאד מגיע לכדי מעשים. ימים יגידו.

אז מה עכשיו? לאיזו מטרה אני צריך לחתור עכשיו?

מבחינת המשקל איזור ה 85 ק"ג נראה כמו ה Comfort Zone שלי. אני לא מאמין שאוכל לרדת מ 80 ק"ג וזו גם לא המטרה. אם אוכל לשמר את משקלי בין 80 ל 85 ק"ג אני אהיה מאד מרוצה.

המטרה השנייה שלי היא הורדת אחוז השומן בגוף שלי. אחד מתוצרי העבודה עם תזונאית הספורט הוא אכילה נכונה לפני ואחרי פעילות גופנית דבר המוביל לשימור השריר ובניתו והמבטיח כי מה שיפורק יהיה שומן ולא שום דבר אחר. תוצר עבודה אחר הוא הניסיון לאכול נכון יותר גם כשאני רחוק מהבית. הטעות שאני עשיתי הייתה  לאכול יותר בארוחת הבוקר כדי לדלג על הצהריים. באי יכולת להשתמש בכל האנרגיה הזו הגוף פשוט שימר את העודפים בתור תאי שומן. בדיוק ההיפך ממה שרצוי. לכן עדיף לאכול משהו כל שעתיים שלוש ואם לא יכולים לאכול צהריים אז אוכלים חטיף עשיר בחלבונים אבל דל בשומן כדי להבטיח את שימור האנרגיה לה זקוק הגוף בפעילותו. פעם כשחשבתי על הדיאטות שמדברות על אכילה חמש וגם שש פעמים ביום לא הבנתי על מה ולמה. היום אני מבין…

חוזר הביתה ביום שבת. אני מקווה שמזג האוויר יטה לי חסד גם כן ויאפשר לי לרכב ביום ראשון.

דברים שרואים משם

// ינואר 29th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, משפחה

מינוס 5 מעלות. וושינגטון הבירה. כבר שעת ערב ואני עושה דרכי לפגישה האחרונה של היום. עטוף במעיל, עם כובע צמר לראשי וכפפות, רק חושב על להיכנס כבר פנימה ולהתחמם. לפתע חולפים על פני שני רוכבי אופניים. כבישונים (רוכבי כביש). אם הייתי צריך תזכורת לכמה הספורט הזה ממכר ונכנס עמוק לוריד אז קיבלתי אותה.

ניו יורק בהמשך השבוע לא הייתה חמה יותר. בנייקי חשבו בצורה יצירתית על חיבור בין קהילת הרצים לבין המותג. מינוס מעלה אחת בחוץ ובנייקיטאון מוציאים ריצות בצורה מאורגנת מרחוב 57 והחמישית לסנטרל פארק. יש אולי כמעט ארבעים איש שהגיעו לריצה המתוכננת לשעה הזו. וזו לא הריצה היחידה שהתקיימה באותו היום. מי שמוביל את הרצים היא מנהלת מוצר בליין נעלי הריצה של החברה. אם לא תנסה בעצמך ו/או תקבל פידבק מהמשתמשים שלך לא תוכל לשפר את המוצרים שאותם אתה מוכר. ברבע שעה האחרונה היא הסבירה לי על שעוני הכושר החדשים של נייקי, ועל איך הם מחברים את הקהילה לחנות. מדהים. גם הספורט הזה נכנס עמוק לוריד.

ואני שמתלונן שקר לי בעשר מעלות צלזיוס קיבלתי שוב שיעור מאלף במושג נפש בריאה בגוף בריא.

שוב במטוס סילון לארה"ב. בארבעת החודשים האחרונים ירד קצב הנסיעות שלי בצורה דרמטית. הזדמנות מצויינת לבלות זמן איכות עם הילדה ועם הילד שזה עתה נולד. שעות הבדידות הארוכות שהן מנת חלקו של ההייטקיסט בנסיעות העבודה לחו"ל הן דבר שאתה מדחיק. זמן ההתבוננות הפנימית לא תמיד עובד לטובתך, תלוי איפה אתה עומד בחיים. הפעם הן שימשו לי למחשבה על שיפורים בתזונה, באורח החיים ובאיכות החיים שלי. זה נראה לי כאילו אני עובר איזשהו שלב עם עצמי עכשיו. מכניס את עצמי עמוק יותר למחוייבות של חיים בריאים.

הייתי אמור לחזור ארצה ביום חמישי. בדרך כלל אני חוזר בימי שישי אבל הפעם דחסתי את הפגישות שלי ככה שיתאפשר לי לחזור למשפחה כמה שיותר מהר.

לאמא טבע היו תוכניות אחרות.

תקוע בשדה התעופה קנדי בשל סופת שלגים ביליתי לילה שלם של ניסיונות לישון, מנסה תנוחות שונות ומשונותֿ על כיסא שראה ימים טובים יותר. לא מבין את ההיגיון בלהעלות אותך על המטוס כשברור לכולם שאין סיכוי שהמטוס ימריא רק בכדי להוריד אותך כמה שעות אחרכך. בחודש אחד היכו שלוש סופות שלגים את האזור. משהו שלא קרה בעשרים השנה האחרונות.

אחרי שתיים עשרה שעות של עיכוב המראנו הביתה. מחכה כבר לראות את האישה ואת הילדים. סוף שבוע בבית. אין שום דבר שמשתווה לזה.