Posts Tagged ‘לקנות אופניים’

שיגרה ומטרות חדשות

// ספטמבר 27th, 2010 // No Comments » // בית, בלוגינג, דיאטה, משפחה

השבועות האחרונים עמדו בסימן של שיגרה קסומה שהצלחנו לגבש לנו בבית. בגלל הלידה המתקרבת ההריונית קירקע אותי. אין כרגע נסיעות עבודה לחו"ל. האמת היא ששדה התעופה שהיה מורגל לביקור שלי בערך פעם בשבוע לא חסר לי כלל. במקום זה נכנסנו לשגרת חיים של משפחה רגילה. עבודה, בית, ביחד והרבה, אופניים, ויותר מכל ציפייה ללידה, לחיים חדשים, להרחבה של התא המשפחתי שלנו.

הצאצאית ישנה בסוכטף שלה (מומלץ), ההריונית מיחלת כבר ללדת, ואני רוכב כמה שיותר וכמה שאפשר. כולנו יודעים שעוד מעט נצטרך להתרגל למציאות חדשה, מבורכת, אבל שונה.

השלתי מעלי כבר יותר מארבעים ושבעה קילו או כמו שאמרתי השבוע למישהו, ילד בכיתה ו'. היה לי זמן לחשוב עם עצמי לאן אני באמת רוצה להגיע, מהי המטרה שלי? והמטרה היא 90 ק"ג. טווח הזמן שנראה לי הגיוני לכך הוא בעוד שישה חודשים כאשר בכל שלושה חודשים אני מקווה לרדת כ – 10 ק"ג. יכול להיות שהזמנים הם קצת קשיחים, למרות שאלו הם הממוצעים שלי, אבל באותה מידה חשובה הצבת המטרה וההגעה אליה. אם זה יקח קצת יותר או קצת פחות זה כבר פחות משנה.

האמת היא שבשל השגרה החדשה יש לי יותר זמן לרכב והדיאטה שלי לא מופרעת על ידי נסיעות לחו"ל. ההריונית מפרגנת יותר מתמיד ואנחנו מסכימים על זמני רכיבה כשבוע מראש כך שכולם יוצאים פחות מרוצים במידה שווה. בשלושת השבועות האחרונים רכבתי כשלוש פעמים בשבוע ואת ההשפעה של זה ניתן לראות חיצונית אבל אני בעיקר מרגיש את זה מבפנים.

משה, בו נייבא אופניים

// יוני 22nd, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

מדינת ישראל היא מדינת חאפרי בהמון מובנים ולצערי תחום האופניים אינו נבדל מכך.

מעשה שהיה כך היה. בחפשי מגיני ברכיים ושוק שיתאימו לעמודים שנקראים אצלי רגליים הוסבה תשומת ליבי אל חברה אמריקאית לא גדולה שמוצריה טובים מהממוצע. שמח וטוב לב ניסיתי לברר היכן אוכל למצוא את מוצרי חברה זו בארץ. שמועות משמועות שונות גלגלו לידי מספר טלפון של אדם בשם משה (שם בדוי). היבואן. שמח וטוב לב צלצלתי למשה. אך אבוי, המשה הזה אף פעם לא עונה לטלפון. "משה עוד מעט יחזור" או "משה לא זמין לענות לך עכשיו", ו – "זה חבר של משה תתקשר שוב עוד מעט" היו תמצית התשובות שקיבלתי. מבולבל קצת החלטתי לגנוז את הרעיון. אך עד מהירה שוב עלה הצורך במגינים (כמה פעמים כבר אפשר לדפוק את אותה ברך? כנראה הרבה…) ואזרתי אומץ והתקשרתי למשה שוב. לא יאמן, אבל משה ענה. מה הסתבר? בזמנו המאד פנוי, מחוץ לשעות העבודה, משה מיבא את מוצרי החברה הנ"ל מארה"ב. המלאי מוגבל וכמובן הוא כמעט נגמר. אם רוצים למדוד ולנסות אפשר בין 22:00 ל – 23:00 כי אלו בערך השעות שמשה עוד נשאר ער אחרי שהוא חוזר מהעבודה והיבוא זה בכלל תחביב…

תופעה אחרת היא תופעת הייצוג של מותגי אופניים שונים על ידי אנשים פרטיים שחושבים שעל ידי פתיחת אתר באינטרנט (אני קורא לזה הבסטה החדשה) ועבודה בשעות הפנאי הם יכולים לעשות מכה של החיים. אבל מה, כמו בכל דבר בחיים, אם לא לוקחים את זה ברצינות ובתור ה-עבודה שלך, ככה זה גם נראה. היום ה'משה' הזה פה, מחר? לך תדע.

למרות שמירב מותגי האופניים וחלקי האופניים המובילים בעולם מיוצגים על ידי יבואני האופניים הגדולים בישראל, אתה עדיין נתקל לפעמים בבורות מצד היבואן ה"גדול". רצה הגורל ולאופני הניינר שלי חיפשתי חלקי קוקפיט של יצרן מאד מסויים המיוצג בארץ על ידי אחד מגדולי היבואנים בארץ. הופתעתי לגלות שהיבואן אינו יודע שהחברה שהוא מיבא מיצרת חבקי כיסא ולא רק מוטות כיסא וסטמים. לך תבין.

האמת היא שמי שירצה יקנה ומי שלא ירצה לא יקנה או יקנה משהו אחר או פשוט יביא מחו"ל (למי שיכול). אני את החבק כיסא שלי קניתי באמזון ב – 20$.

הבהרה: הכותב אינו מתיחס ליבואנים המשקיעים את כל מרצם, 24 שעות ביום, בקידום העסק שלהם, אבל עושים את זה מהבית.

רכיבה, תמונת מצב שמונה חודשים אחרי

// יוני 6th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, דיאטה, פעילות גופנית, רכיבה

שבוע שעבר יום שני, ממש לפני שאני טס לחו"ל, משכו אותי לרכיבת בוקר בהרי ירושלים. אני כבר (כמעט) לא שואל כמה עלייה יש לאורך המסלול, אני פשוט מגיע. ש' האחראי על המסלולים המאתגרים יותר פשוט דוחף מנות של טיפוסים גדולות יותר ויותר לתוך הרכיבות שלנו. וטוב שכך. בשלב מסויים הוא פשוט החליט שהגיע הזמן שאני אשנה פאזה ואכניס עליות לתוך מתכוני הרכיבה, אז הוא פשוט שינה את מסלולי הרכיבה שלנו ועשה לי היכרות אינטימית עם חלק מהרי ירושלים (יער הקדושים, יער צרעה, יער אשתאול, וכו').

אז באמת מזל שלא שאלתי הפעם. אחרי כמעט ארבע שעות ביער אשתאול ויער צרעה, אחרי 35 ק"מ ו – 1850 קלוריות שנשרפו (תודה לאל), מד הטיפוס המצטבר הראה 750 מטר. הייתי חייב לוודא שהמספרים נכונים כי פשוט לא האמנתי להם. פעם זה היה נראה לי כל כך רחוק.

לרכב התחלתי בספטמבר שעבר. בקושי שמונה חודשים אבל לדידי ההתקדמות שעשיתי מרשימה. מרכיבה בפארק הלאומי של 6 ק"מ עם הפסקה בין סיבוב לסיבוב שאני כמעט מתעלף מעוצמת המאמץ ל – 60 ק"מ של רכיבה רציפה לפני מספר שבועות.

זה לא שאני מיוחד, היו כאלה גם לפני, וברור שיהיו כאלה גם אחרי. רק הטרנספורמציה היא זו שמסקרנת אותי בכל זה. התהליך. מבטטת כורסא מושלמת לחולה רכיבה (כן, פשוט חולה). הדוגמא הטובה ביותר היא שכאשר אני בחו"ל אני מרגיש כאילו חסר לי משהו והדבר הראשון שאני עושה ביום שאחרי הנחיתה זו רכיבת בוקר כדי להרגיע את הקריז ולחזור לתלם.

אין ספק שההורדה המסיבית במשקל תורמת משמעותית להרגשה שלי על האופניים וכן שהדיאטה והרכיבה קשורים זה בזה כקשר גורקי.

קשה להודות אבל אני לא מושלם (אל תספרו להנהלה). אני יודע לזהות חלק מנקודות החולשה שלי ברכיבה – רכיבה טכנית בעיקר כאשר מטפסים על גינות סלעים עם או בלי דרדרת. אני בטוח שיש עוד כמה אחרות. קורס כזה או אחר וגם זה ישתפר. אבל איני יכול שלא להיות מרוצה. התחברתי לספורט שמשחרר את הנפש. מצאתי את הסגנון שלי אחרי כל כך הרבה זמן, אחרי כל כך הרבה ניסוי וטעייה עם אופניים כאלו ואחרים.

שמי אופיר, אני רוכב XC, ובעוד כמה שעות בעליהן הגאה של זוג אופני 29" חדשות (Niner Jet9).

להתראות לך אנדורו (או, לקנות אופניים חלק מי יודע כמה)

// מרץ 8th, 2010 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

את האנדורו מכרתי לפני עשרה ימים. יום לפני נסיעת עבודה ארוכה לארה"ב. אבל זה לא הסיפור. אם מסתכלים אחורה על דרכי בעולם האופניים אז די הרבה עבר עלי בחצי שנה. Trek 4300, Gary Fisher Hoo Koo E Koo, Gary Fisher Big Sur, Specialized Enduro Comp ולבסוף Gary Fisher Rosco 2.

אני לא מחפש אשמים. ואין ספק שיש אשמה שנחה גם על כתפי במסע הזה למציאת אופניים מתאימים תחת הגבלת המשקל שלי. זה לא שאנשים אחרים לא עברו דרך דומה אבל לי אישית זה נראה כמו דרך חתחתים מודרנית.

אז איפה צריך להתחיל אדם במשקל של 156 ק"ג? שאלה מצויינת. יש שיגידו שעם אופניים הכי פשוטים שיכולים לשאת את המשקל. ויהיו כאלה שיגידו שעם אופניים שיפנקו יותר את הרוכב המתחיל, למרות המשקל שלו. אלו הן שתי אסקולות שפגשתי לא רק ביחס לרוכב שמן/גדול. ההתלבטות לגבי אופני הכניסה שאדם כזה או אחר צריך לקנות הוא ויכוח ארוך ימים. הוויכוח הזה מעסיק רבים וטובים ממני. נקודה מעניינת במשוואה היא העובדה שישנם מקרים בהם רוכבים מתחילים ינטשו את הספורט רק בגלל שרכשו אופני כניסה ברמה נמוכה ולא אופניים שהיו מקלים עליהם את הכניסה לתחום (ונכון, עולים הרבה יותר). המגמה בעולם בשנים האחרונות היא להשתמש ברמת חלקים שאני לא יכול להתאפק ואקרא לה בשמה האמיתי – זבל  – באופני כניסה. וכל שנה שעוברת החלקים פשוטים יותר ויותר וזולים יותר ויותר אך מחיר אופני הכניסה אינו משתנה.

נכון שתמיד עדיף לנסות בקטן ואחרכך להשתולל. אבל גם צריך לקחת בחשבון שכל השקעה באופני כניסה דינה ברוב המקרים להישחק עד דק. קרי, אל תצפה שתמכור את האופניים ביד שנייה ותקבל איזושהי תמורה הגיונית עבור האופניים הללו.

סגנון רכיבה גם הוא פרמטר חשוב ביותר. אין דינם של אופני All Mountain כדינם של אופני XC. אבל, בשביל להבין מהו הסגנון המתאים צריך נסיון. יש כאן מעין מעגל קסמים. או בלשון אחרים – מילכוד 22.

אבל אם הגיאומטריה של האופניים לא תתאים… לא יעזור שום דבר.

אני רוצה לרכב כמה שיותר מהר כמה שיותר רחוק. נקודה. בסגנון שהוא יותרTrail /XC אין מקום לאופני All Mountain. מצטער לאכזב כמה אנשים אבל האנדורו הם בהחלט לא אופני רכיבה ליום יום הרגיל. לא יודע איזה spin החברה מ – Specialized עשו, אבל עם כל הכבוד, זה ממש לא. אם כבר אזי הסטאמפי (Stumpjumper) מתאימים הרבה יותר.

כך, לאחר דרך ארוכה, מצאתי את עצמי שוב עם גארי. האיש והאגדה. מי שרכב על ה – Rosco יבין מיד. ומי שלא – עד שלא תרכבו לא תבינו. אין מה לעשות בנידון. טס ב – 30 קמ"ש במישור והחיים יפים. רק אל תגידו לי ששמנים לא יכולים לטוס על אופניים.

ללא כוונה (או ברוך שובך גארי)

// פברואר 23rd, 2010 // 4 Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה

לא היתה לי שום כוונה אבל מהנסיעה שלי לחוף המערבי חזרתי עם זוג אופניים חדש.

בסך הכל מה שרציתי לעשות זה לרכב על דגמים של Santa Cruz ולבדוק אם הם מתאימים לי. הרעיון שגלגלתי לפני הנסיעה היה לנסות ולהחליף את השלדה של האנדורו באיזה Heckler או Blur LT. הכיוון – רכיבת שבילים אגרסיבית (מהירה) ותו לא. שמח וטוב לב הגעתי למשווק של Santa Cruz באזור בו הייתי. היו לו Blur LT במידות M ו- L מורכבות ועל שניהם רכבתי. לא התחברתי. ב – M הרגשתי קצת צפוף וה – L הם לא המידה שלי. להפתעתי (או לשמחתי) החברה בחנות ציינו עובדה מעניינת – חלק הגוף התחתון שלי קצר משמעותית מחלק הגוף העליון שלי ולכן, כך אמרו, תהיה לי בעייה עם ה – stand over כמעט עם כל אופניים שארכב עליהם. פשוט לחפש אופניים שיהיו נוחות ולהנות.

עם המחשבה הזו חזרתי למלון. בדיקה מהירה הראתה שלרוב דגמי האופניים במידה M אכן יש נתוני stand over די דומים לזה של האנדורו שלי. חיפוש נוסף העלה שבדגמי ה – Fuel EX 5 של Trek ה – stand over נמוך יחסית בכ – 10 סנטימטר מהאנדורו. איתרתי משווק מקומי של טרק והלכתי אליו למחרת. רק בשביל לנסות את האופניים ולהרגיש איך זה לרכב עליהם. ללא שום כוונה אחרת.

סיבוב קצר על ה – Fuel EX 5 וירדתי מהאופניים. לא היה משמעות ל – stand over והאופניים פשוט לא הרגישו לי נוח. ניסיתי את ה – Fuel EX 8 וגם לא התחברתי. הרמדי נצנצו בפינה, אבל אני נשבעתי שאני לא בעיניין של אופני All Mountain טהורים מה גם (וזה מעניין כשלעצמו) שהחברה בחנות ציינו שעם הרמדי לא מטפסים… וחלקם רוכבים עליהם.

ואז נחו עיני על אופניים אחרות לגמרי- Gary Fisher Rosco. הרוסקו בחנות היו רוסקו 1, אופני demo, שמטרתם היא שרוכבים ינסו אותם (אפשר לשכור אותם בעשרים וחמישה דולר לשלושה ימים ואם אתה קונה כזה דגם זה יורד לך ממחיר האופניים). אחרי חצי שעה של רכיבה בחוץ החברה מהחנות יצאו לחפש אותי. הם היו בטוחים שאני לא חוזר. מזמן לא רכבתי על אופניים כל כך כיפיות כמו הרוסקו שאתה פשוט מרגיש איך כוח הרגליים שלך מתתרגם ישירות למהירות. רכבתי של מידה M) 17.5) שהתאימה לי בול. ההגדרה של האופניים בין שבילים לאול מאונטיין גם התאימה בדיוק למה שחיפשתי – Long travel trail bike – מהירים יותר מאול מאונטיין וחזקים יותר מאופני trail ועדיין בעלי משקל קל.

הרוסקו הם לא אופניים זולים אבל להפתעתי הרבה עדיין נשארו דגמי 09' במחסנים של טרק כאשר המחיר נמוך משמעותית ממחיר 2010 כדי לנסות ולגמור את המלאי (ובאותה נשימה – זה היה נחמד עם היבואנים הישראלים היו עושים דבר דומה. אבל מה לעשות שחלקם אף מוכרים דגמי 09' במחיר 2010?). במחסנים של טרק היו דגמי 09' של רוסקו 2,1 וגם 3. המחיר של הרוסקו 2 היה הכי אטרקטיבי ועמד על בערך 60% ממחיר המחירון בארצות הברית.

טלפון לאישה, אישור (איזה פרגון! פשוט חולה עליה), והאופניים הוזמנו.

מאד מעניין לראות איך האופניים ארוזות ומה כלול בפנים (ומה בארץ לא נותנים לך). איך יש משאבה לבולם, ופדלים איכותיים (תלוי יצרן ודגם), וגם ספרון הדרכה וכו'. קפצתי ל – Fedex Office ובעזרת חומרי אריזה שונים ריפדתי את אריזת האופניים בכמה מקומות אסטרטגיים. האופניים הוטסו מסן פרנסיסקו לניו-יורק ומשם לארץ (לא משלמים overweight כי האופניים הם כמו מזוודה שנייה). היו לי רגעים של חשש להתקף לב בזמן שאמריקן לקחו להם את הזמן ולא העבירו את המטען שלי לאלעל וגם כשהגעתי ארצה ושמי נשמע ברמקול להגיע ל – Lost & Found. "המטען שלך לא הגיע" בישרו לי, ואני שבדקתי עם בטחון אלעל לפני שעליתי לטיסה שהכל עלה והכל בסדר התחלתי לפתח עצבנות קלה. כמובן שבין מה שנאמר לי ולמציאות לא היה קשר…

המוכס, שרוכב בעצמו על Yetti, היה נחמד ועינייני. כמובן שעברתי באדום, הצגתי קבלה ושילמתי מע"מ. עדיין, המחיר הסופי ששילמתי על האופניים הוא כל כך זול לעומת הארץ שזה פשוט לא יאמן.

לסיכום: לא לכל אחד, מתיש, אבל יכול להיות שווה. עכשיו נותר למכור את האנדורו. אה, והכי חשוב, בלי אישה מפרגנת ותומכת כל זה ממש, אבל ממש, לא היה אפשרי.

לקנות אופניים: חלק ה': האופניים החדשות שלי – Specialized EnduroSL Comp 2010

// דצמבר 20th, 2009 // 8 Comments » // בלוגינג, רכיבה

ביום שישי החלפתי את האופניים שלי, Gary Fisher Big Sur 09, בני כשלושה שבועות באופני Specialized EnduroSL Comp 2010.

התחלתי לרכב לפני כארבעה חודשים. אני איש כבד. 150 ק"ג על מטר שבעים ושש. למדתי המון במהלך הזמן הזה, הן על עצמי והן על אופניים (יש עוד הרבה מה ללמוד). המסקנה שלי היא שאני אוהב את הספורט והתמכרתי אליו פשוטו כמשמעו.

מה שעברתי בזמן זה הוא תהליך מדכא של ניסוי וטעייה, שעלה לי גם ביוקר (כסף), למציאת האופניים הנכונות בשבילי. בתוך 4 חודשים החלפתי ארבעה זוגות אופניים – Trek 4300 2010, ל Gary Fisher Hoo Koo E Koo (שהיו אצלי יום אחד), ל – Gary Fisher Big Sur 09 ולבסוף ל Specialized EnduroSL Comp 2010. כל התהליך הזה היה יכול להיות הרבה יותר פשוט בשבילי אם היה לי מושג ירוק באופניים כשניכנסתי לחנות. ההבנה שאיש גדול מימדים כמוני חייב לבדוק מספר דברים בסיסיים באופניים רק בכדי לחשוב עליהם כמתאימות פשוט לא היתה לי. תוסיפו לזה את המנטליות הישראלית של מספר גדול של חנויות אופניים המשחרות לטרף קל של כאלה שאין להם מושג ורוצים אופניים.. והנה מתכון בטוח לבעיה. אחרי שחזרתי לחנות מספר פעמים והתלוננתי על הגאומטריה של האופניים (ידיים נרדמות מהר, חוסר נוחות, מזלג קדמי שלא מתפקד (ולא יכול לתפקד תחת משקל כמו שלי)) במקום לנסות להתאים לי אופניים שמתאימות לי פשוט ניסו להמשיך לדחוף לי את מה שהיה להם.

במהלך הזמן הזה אני לא התייאשתי. המשכתי לרכב ומרכיבה של שלושה קילומטר בלבד היום אני  מגיע ל 25 ק"מ. אני רוכב שלוש פעמים בשבוע ונהנה מכל רגע.

אנשים גדולים כמוני צריכים לחפש אופניים שמתאימות ל – Downhill, Freeride, All Mountain. לצערי לאדם במשקל כמו שלי אין אלטרנטיבה אחרת ואופניים שלא יהיו מסיביות (שלדה), עם בולם קדמי אגרסיבי (160מ"מ), גיאומטריה נינוחה (לא גארי פישר שמתוכננות קצת אחרת), וכמובן גלגלים חזקים (חישוק כפול וכו') פשוט לא יהיו מתאימות. אין קיצורי דרך. וכן, משכח אחורי יכול להיות מותאם גם למשקל שלי (Fox RP2).

אני היום משלב את הרכיבה עם דיאטה. עד עכשיו טפו טופ (פחות 6 קילו). העז שלי (ה – Enduro  למי שהתבלבל) הוכיחה את עצמה בשטח בשבת. יש לציין שהתאהבתי מייד אחרי שסיימתי את רכיבת המבחן.  

אני מקווה שיהיו כאלו שילמדו מהנסיון שלי ושזה יחסוך להם את עוגמת הנפש. רק תזכרו שכל מה שכתבתי נכון למשקל שלי (ואינו כולל את המנטליות של חנויות האופניים). אם אתה שוקל 75 קילו לא תסבול מבעיות אלו.

 

פורסם לראשונה: 14 בדצמבר, 2009

דברים שלמדתי היום

// דצמבר 20th, 2009 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

למדתי היום הרבה דברים שלא הייתי מודע אליהם לפניכן ואני מוכרח לאמר שהם 'עושים שכל'. לרוכב כבד כמוני (150 ק"ג) גיאומטרית האופניים היא אחד מהדברים הכי חשובים (אם לא הכי חשוב). בדרך כלל אופניים עם זווית התקפה (ההגדרה שלי לזווית התקפה היא הזווית שבין האוכף לבין הכידון) חדה לא יהיו רכיבים על ידי. הסיבה היא המשקל שלי והאיזון שצריך להשיג על האופניים. מה שיקרה הוא הפעלת לחץ בלתי סביר על הידיים שיגרום לכאב, להרדמות הידיים, לכאבי גב וכו'. למעשה בעיות רבות הקשורות לאנשים גדולים ואופניים קשורות באופן ישיר לגיאומטריה של האופניים ולניסיונות להתאים את  הרוכב לאופניים.

אופניים מתכננים לאדם ממוצע. זו הסיבה שאנשים גדולים מוצאים את עצמם רוכבים על אופניים שפשוט לא מתאימים להם. אחת מהטעויות הנפוצות היא לנסות להתאים אותנו לאופניים עם בולם קדמי עם מהלך של 100מ"מ. מהלך המזלג פשוט לא מספיק לנו. להיפך, הוא תורם לזווית תקיפה אגרסיבית יותר. אפילו אם יוחלפו הכידון ו\או הסטם רבים הסיכויים שזה לא יספיק ולא יפתור את הבעיה.

זו הסיבה שסוג האופניים המיועדות ל – All Mountain, Freeride, Downhill מתאימות לנו יותר. סוגי אופניים אלה הם בעלי שלדה הרבה יותר קשיחה, עם גיאומטריה נוחה (זווית ההתקפה שלהם מינימלית) המושפעת מבולמים קדמיים עם מהלך של 140מ"מ – 160מ"מ.

רכבתי היום על כמה זוגות אופניים כאלה. על אלו שמיועדים ל – All Mountain  הרגשתי הכי טוב. הגיאומטריה הנינוחה יותר והמזלגות עם המהלך הגדול יותר עושים שינוי משמעותי.

אני מקווה שחנויות האופניים המקומיות ילמדו וידעו להכווין בצורה טובה יותר רוכבים גדולים. תאמרו לי את האמת, או שתגידו שאתם לא יודעים. אל תשימו אותנו על דרך ללא מוצא (אופניים לא נכונות לא יתרמו להידבקות בחיידק). אופניים הוא ספורט נהדר. אנשים גדולים יכולים נהנים ממנו וצריכים להנות ממנו כי אין שום מניעה. אנחנו רק צריכים את האופניים הנכונות.

 

פורסם לראשונה: 11 בדצמבר, 2009