ארבעה חודשים אחרי – תמונת מצב
// אפריל 4th, 2010 // 12 Comments » // ללא קטגוריה
לפני קצת יותר מארבעה חודשים התחלתי מסע. מסע שהוא המשכו של אחר ותחילתו של חדש. שלב מתקדם בחיפוש עצמי שנמשך לאורך השנים האחרונות.
לקח לי די הרבה זמן להבין שהגיע הזמן לאמר די. הגעתי לנקודה בה סוף-סוף הבנתי שאין צורך להעמיס על עצמי את חטאיהם של אחרים (פולניות, משפחה, ניצולי שואה, מה שדור ראשון של ניצולי שואה עושה לדור שני, וכו'). אין צורך לנסות להתמודד עם העולם כאשר המטען החורג הזה יושב על כתפי בנוסף לדברים שבמילא צריכים להתמודד איתם. ההשמנה היא הסימפטום של הבעיות. בניית חומה בצורה מפני העולם בניסיון עקר להסתתר מהמציאות, מהבעיות.
לפני כארבעה חודשים עברתי שלב. לקח לי הרבה זמן להגיע לנקודה בה הבנתי כי הגיע הזמן להשתחרר מאותם כבלים לא נראים שפשוט הפריעו לי להיבנות כאדם ולדאוג לעצמי. לי, לפני כולם ומתוך אגואיזם צרוף. למה? כי פשוט מגיע לי, הרווחתי את זה ביושר. אני אדם, בעל ואבא טוב. מגיע לי ומגיע לאשתי ולילדה שלי. פשוטו כמשמעו. וזו היתה אחת מההבנות הכי חשובות שהגעתי אליהן אחרי זמן ארוך של טיפול בעצמי.
היה לי מזל. מזל שפגשתי מישהי שהצליחה לגעת בנפש הפגועה והמצולקת שלי. ללא העזרה והאהבה העצומה שאני זוכה לה מאשתי (עם כל התרוניות שלי) לא היתי מגיע לכאן. לכתוב על עצמי בצורה כזו, לפתוח צוהר למחשבות שלי ולחיי. להיות אדם טוב יותר. עכשיו כאילו נגלה מישהו חדש. דגם משופר. כזה שאיכפת לו מאיכות החיים שלו ומבין כי היא משפיעה באופן ישיר על מקור כוחו האמיתי – משפחתו.
ארבעה חודשים לתוך השלב הזה במסע שלי. האופניים, הדיאטה, 26 הקילו שהורדתי, האגרסיביות שכמעט ונעלמה, הסבלנות שפתאום חזרה, אבל הכי חשוב שהרבה יותר טוב – לנו.
החלטתי לאמץ את דרך החיים הזו. נ-ק-ו-ד-ה.
