בארץ אהבתי השקד, עדיין, פורח
// אפריל 25th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, טבע, מודעות חברתית, רכיבה
מוצא אני את עצמי מעורב יותר ויותר בעיניינים של שמירה על הטבע והירוק דווקא ובגלל הרכיבה על האופניים. כאשר נזרק לאוויר הרעיון של רכיבה מהבית לעדולם בכדי להזדהות ולתמוך במאבק כנגד כריית פצלי השמן בעדולם, ועל ידי כך הריסה של האזור, לא היססתי לרגע.
מאבקים דומים יש ביותר מדי אזורים בארצנו (לדוגמא, פארק קנדה ותוואי מסילת הרכבת החדש לירושלים, יער קולה ושאלת התרחבות העיר אלעד וכו'). ונראה כי איננו ראויים למה שארצנו מציעה. אנחנו נותנים את ידינו בקלות להריסתו של הטבע. אם בהסכמה שבשתיקה ואם בחוסר מעש. בכייה לדורות.
נראה כי שכחנו כי הטבע מגדיר אותנו ולא אנחנו אותו. וברגע שיהרס, לא תהיה שום דרך חזרה. לא רק צמחייה נהרסת אלה גם היסטוריה, מורשת והשיוך שלנו לאדמה, זה הקושר אותנו אליה, זה שעליו נשפכו נהרות של דם.
הרכיבה על אופניים נתנה לי זווית ראייה שונה לחלוטין בכל הקשור לטבע, אדם ונוף. הרווחתי את ארץ אהבתי מחדש ואיני רוצה לאבד אותה עוד. אילולי הרכיבה היו (ויהיו) מקומות ונופים שלא הייתי מגיע אליהם. ועתה שלמדתי להעריך את האוצר הזה, אני מנסה לעשות ככל שביכולתי בכדי לעשות למען. אפשר לשלב בין הקדמה ובין הטבע. זה יעלה יותר כסף, אבל ישאיר לילדינו מקום טוב יותר לגדול ולגדל בו. את זה לפחות אנחנו חייבים להם.
לאחרונה הזדמן לי לרכב מספר רכיבות שחיברו בין איזורים גיאוגרפים שונים של ארצנו. בין אם זה היה ברכיבת ה PE6 (פארק קנדה, שער הגיא, יער הקדושים, עמק רפאים, עמק האלה, עדולם, פארק בריטניה) ובין אם היה זה ברכיבה אל עדולם (הירקון המזרחי, פארק שוהם, תל חדיד, בן שמן, לטרון, יער אשתאול, יער צרעה, עמק האלה, עדולם). פסיפס הנופים מרהיב הוא. בעיקר שאתה חווה כל כך הרבה ממנו על תא שטח קטן כל כך (80 ו 100 ק"מ). איך אפשר להעביר את עוצמת החוויה של לרכב בין שדות חיטה בדרך ללטרון? ואיך נראה העמק הנשקף מטה מיער צרעה?
עדיין לא מאוחר ועל כולנו להתגייס על מנת לשמר את מה שנשאר. אם לא נקים עכשיו קול צעקה, אחרכך כבר יהיה מאוחר מדי.
רוכבים אל עדולם. תמונה קבוצתית.
