שבת אחר הצהריים בפארק קנדה
// אפריל 10th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה
יש קושי, שהוא טבעי, בלהסביר מה רכיבה על אופניים עושה לבן אדם. איזה דברים עוברים למישהו בראש בזמן הרכיבה ומהן התחושות שאתה מקבל ברכיבה… כמו התרוממות הנפש כתוצאה מרכיבה בסינגל שמסביבו הטבע פרוס במלוא יופיו וצבעיו… לרכב באותו אזור בעונות השנה השונות ולחוות את מעגל הקסם של הטבע, איך הצבעים משתנים להם, איך האדמה נותנת לך משוב אחר, איך אתה, האדם, משתלב בכל זה.
שבת, כבר שעת בין הערביים ואני מגיע לפארק קנדה לשעתיים וקצת של רכיבה לפני שמסתיים היום. פה ושם, באזורים היותר מוצלים של סינגל קק"ל עוד מבחינים ברקפת ששרדה ובמעט כלניות אבל הפריחה האחרת, זו המרהיבה בצהוב, לבן וסגול שמקיפה אותך מסביב מבשרת על שלב אחר של פריחה, זה המבשר על האביב. העשב והשעורה כבר בגובה של יותר מחצי מטר, ואתה יכול ללטף בידך אותם בדרכך מעלה בסינגל. ארבע וחצי אחר הצהריים של שעון קיץ היא שעה קסומה. גם בגלל שעדיין לא חם מדי. קרני השמש האחרונות מלטפות אותי ברכות, לא מפריעות. יש תאורה מיוחדת שיורדת על צלע ההר עם השינוי בגובה השמש והיא כמובן משתנה כל הזמן.
כבר חמש וחצי אחר הצהריים ואני מתחיל את הסיבוב השני שלי. סינגל קק"ל והפרסה או השחור המורחב בלשוני. 14 ק"מ של עונג סינגלים צרוף. הפארק כבר כמעט ריק ואין רוכבים. תפאורה מושלמת בכדי לדחוף את עצמך אפילו יותר. לרכב אני מגיע כאשר הצלחתי לגלח שתיים וחצי דקות מההקפה הקודמת.
השמש שולחת את קרניה האחרונות ואני עוצם את עיני ונושם עמוק. מתפשט על פני חיוך מטופש. חיוך של הישג, של שלימות פנימית. חיוך כזה שמי שלא רוכב לא יצליח להבין. התנקתי ואני מוכן לשבוע חדש. Bring it on.
בכניסה לסינגל הפרסה
