Posts Tagged ‘29er’

ילד רע, ילד טוב

// מאי 12th, 2012 // 5 Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה, תזונה

כמעט ארבעה חודשים היו צריכים לעבור בכדי שאנער מעלי סופית את העייפות המנטלית שנחתה עלי לאחר הצ'מיצ'ורי. אבל לא היה זה הצ'ימי לבדו. החורף שהיה קר וגשום, נפילת המתח שעברתי לאחר שמכרתי את החברה שהקמתי והצורך לאזן מחדש את חיי לאור המציאות האחרת בה אני חי היום, זו של עבודה, משפחה ומסגרת הובילו אותי להתפרקות מנטלית בכל הקשור לרכיבה ואוכל.

רק באמצע מרץ התחלתי לחזור לעצמי מבחינת הרכיבה. האביב שימש לי כחבל הצלה. חיפשתי לעשות ברכיבה את מה שאני רוצה ולא שום דבר אחר. רציתי שוב להרגיש את הרוח על הפנים, לראות את מד המהירות משתולל. אין מקום טוב יותר מהחלק המזרחי של הירקון בכדי לעשות כן. שטוח. רק שטוח. לדחוף ולסובב, לסובב ולדחוף. לעוף. להושיט יד ולגעת בפריחה. לחוש שוב את רגבי האדמה. שדות חרושים וזריחות מדהימות. התגעגתי. זה היה חסר לי. כאשר אתה מקבל את מנת האנדרופינים שלך אתה חוזר, כמעט מיד.

תרדמת החורף הזו עלתה לי ב 9.5 ק"ג. ממשקל ממוצע של 87-88 ק"ג עליתי ל 97.5 ק"ג. במשך כל התקופה הזו ניסיתי לאמר לעצמי שזה רק עיניין של 5 ק"ג ושזה עדיין לא נורא כל כך. זה יכול מאד להסביר את העובדה שהדחקתי. הדחקתי את קיומו של המשקל, את קיומה של המחברת בה אני רושם את מה שאכלתי ואת הפיקוח ההדוק, זה שעזר לי להוריד את מה שהורדתי. היו לי ימים בהם שמרתי נפלא וימים אחרים שרמת החשק למתוק/מלוח/מטוגן פשוט שיגעה אותי מהרגע בו נפקחו עיני. אם אתה לא קם רעב תדע שאתה בבעיה.

לפני שבועיים לערך ביצעתי איתחול מחדש של המערכת. מעין עצירת פתאום שכזו לפני שיהיה מאוחר. כבר הורדתי 1.5 ק"ג ואני שוקל "רק" 96 ק"ג. מרחקי הרכיבה שלי גדלו וגם חזרתי לטפס. אני מהיר יותר. אולי זה בגלל שנתתי לגוף שלי לנוח ואולי בגלל שבכל זאת אחרי שנתיים וחצי של רכיבה יש לבנאדם בסיס מסויים. אני מתחיל להרגיש את הניצנים של זה שוב. את החדווה. לא רוצה להזיז את הרכב בשביל רכיבה עדיין. רוכב כעשר דקות בתוך העיר עד שאני מגיע לשטח וספונטנית או שפונה ימינה לטפס או שמאלה למרחב השטוח. לא בנוי לאירועים המוניים ולא הייתי באירועי הקומונה האחרונים. פשוט לא מרגיש את זה. ומי שיבין יבין.

יקח זמן והמשקל ירד. התחקיר נעשה והלקחים הופקו. החשוב הוא שאני בדרך הנכונה. זו שתחזיר לי את אותו איזון עדין שהרכיבה שומרת עליו. זה של החיים.

ליד בריכת הנופרים

פרפרים

// דצמבר 8th, 2011 // 6 Comments » // 4Epic, בלוגינג, משפחה, רכיבה

עוד פחות מיום לצ'ימיצ'ורי. 162 ק"מ של רכיבת שטח במדבר. כבר כשלושה חודשים שאני מתכונן. גם גופנית אבל ובעיקר נפשית. שעות על גבי שעות של דיווש בלתי פוסק בתנאים לא תנאים. 2,200 מטר של טיפוס. מעלה העקרבים, מעלה אברהם… המרזבה. התמונה הכללית ברורה. חותמת האי שפיות תתקבל לאחר כ 12 עד 14 שעות של רכיבה בנופי בראשית קסומים באחד מהאזורים היפים בארץ.

תרגלתי את הציוד (רוכב עם תיק כבר שלושה חודשים), שיפרתי את התזונה (איזוטון ועוד איזוטון ולאכול משהו כל חצי שעה על השעון), רכבתי המון ולמרחק (בשטח, על הטריינר…), עיבדתי את המסלול… ועדיין אין לי מושג מה מצפה לי באמת. לא רכבתי בשטח הזה מעולם. וזו אי הוודאות היחידה. המשמעותית.

יום לפני. לפני עוד סגירת מעגל עם משמעות מיוחדת.  להיות אפיקיסט זו שריטה. ועדיין יש כאלה ש 100 מייל זה קטן עליהם. אין גבול ליכולת האדם ומי כמוני יודע. יש הרבה סימליות ברכיבה הזו. מעין חותמת הכשר על החיים החדשים. על הדרך החדשה בה בחרתי לפני קצת יותר משנתיים.

ההנהלה די שקטה בימים האחרונים. זה קשה לה כל העיניין הזה. רכיבה במדבר, נסיעה ארוכה לשם ובחזרה… אבא שלה חסר לה… וגם לי. הוא נמצא איתי כל הזמן. אני יודע שהוא יהיה גאה על ההישג. על העקשנות. על היכולת לשנות. על זה שמצאתי את השקט שלי. חסרות לי שיחות העידוד. האמון ביכולת, זה שאתה רואה בעיניים ופחות בדיבורים. את הגאווה שהוא חש ביחס לשינוי שחל בי ועל החלק שלו בזה. וזה שהוא איננו…

עוד כמה שעות מעמיס את הציוד ויורד דרומה. הולך לעשות מעשה.

הציוד כבר כמעט מוכן

תמונות של סוף שבוע

// נובמבר 26th, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

ביום שישי רכבתי מלטרון לכיוון כללי ירושלים. מן רכיבה כזו שמחזירה לך את החשק. אין תכנון מוגדר אלה רק הצורך לרכב כמה שעות, כמה שיותר רחוק. מזג האוויר לא יכול היה להיות מושלם יותר ויש לאמר שגם לא היה יותר מדי בוץ. שתי שלוליות שהייתי חייב לחצות השאירו אותי קצת רטוב אבל שום דבר שאי אפשר להתגבר עליו. לאחר שבועיים רווי תקלות אופניים, גשם וכמעט שום רכיבות מחוץ לבית הצלחתי לחבר כמעט ארבע שעות של רכיבה. תענוג צרוף שלקח אותי מלטרון דרך מסילת ציון, מצפור שער הגיא, דרך בורמה, כיסלון (צפונית), צובה, נחל סורק, יער אשתאול, מסילת ציון ובחזרה ללטרון. אחרי הצ'ימיצ'ורי אני מתכנן סיבוב ארוך ארוך באזור שהחורף רק משביח אותו.

אחרי הטיפוס של דרך בורמה ולפני הירידה לכיסלון

יער הקדושים ונחל הכיסלון

בדרך חזרה ללטרון

נזקי החורף

לאחר ניקוי יבש

סוף קיץ

// ספטמבר 22nd, 2011 // No Comments » // 4Epic, בלוגינג, רכיבה

רכיבת יום שלישי – "רכבת". אפשר כבר להרגיש שסוף הקיץ מתקרב. יש סימנים אין ספור. בשש בבוקר עדיין חושך מוחלט. החצבים פורחים. האדמה משוועת למים.  כבר יותר קר בבוקר השכם. ואם אתה בהרים אז אפילו די קר. עוד מעט נצטרך לעטות על גופינו שכבות בגדים נוספות ונתחיל לקטר על כמה קר ורטוב. לכל עונה יש את היתרונות והחסרונות שלה מבחינת רכיבה. אולי בגלל שהקיץ לא היה חם עד כדי כך לא חשבתי כלל על החורף… עד שפתאום החלו לדבר על גשם… בספטמבר. בזמן. כדרך הטבע.

רכיבה של סוף קיץ שלקחה אותנו לגבעות ראש העין. אדמה סלעית והרבה דרדרת. בין הרים ובין (הרבה) סלעים טסה הרכבת. לרכוב עם החברים שלך, במגרש הביתי, בתחילתו של יום שכבר קצת קריר. מושלם.

בגבעות (צילום: אמיתי טפלא)

 

יונתן לב, 20.07.49 − 06.08.11

// אוגוסט 7th, 2011 // 11 Comments » // בית, בלוגינג, משפחה, רכיבה

ולפעמים משהו בך נשבר. ואתה פשוט יודע כי חלק ממך כבר לא יהיה כתמול שלשום. ואולי זו בעצם התמימות ששוב קיבלה מכה. כזו שאתה צריך לאסוף את שארית כוחך בכדי להתאושש ממנה, התאוששות שאתה יודע שתארך זמן רב.

בשבת בבוקר השתנו חיינו. חמי, יונתן לב, 62, נפטר מדום לב בעת שרכב על אופניים עם חברים. ככה, על המסלול הקבוע, את זה שעשו מדי שבת. הוא, אריק ובני. "אם למות אז על האופניים". ככה כמו שהוא רצה. עושה את מה שהוא הכי אוהב.

לא פשוטה לי הכתיבה בשעה קשה זו. גם מפני שהכל היה בפתאומיות שכזו אבל ובעיקר מפני שהייתי צריך לראות את האיש החזק הזה שרקד, רכב, שמר על כושר, אכל בריא (והיה בריא), שהיה כור מחצבתנו, מונח לפני דומם. איש שלמדתי לאהוב ולהוקיר. איש שאימץ אותי אליו כאילו הייתי בשר מבשרו. שנתן לי הרגשה שאני רצוי. שאני בבית גם אם זה לא היה הבית שממנו באתי והוא לא אבי האמיתי.

היתה בו נתינה גדולה, כזו שלא קיימת בכל אחד. מהמקום הנכון, מהלב.

האופניים והתהליך שעברתי יצרו ביננו חיבור מסוג אחר. מעין אחווה של שומרי סוד שיש להם "דיבור" בז'רגון משלהם. ולמרות שחשב כי במצבי דאז אופניים אולי לא יהיו בחירת הספורט הנכון התייצב הוא לצידי בכדי לעזור וליעץ, בכדי לרכב וללמד את כל אשר ידע. היה הוא שותף פעיל בהרבה דברים ראשוניים שעברתי ברכיבה. קניית האופניים הראשונה, הרכיבה הראשונה, רכיבת השטח הראשונה, הפעם הראשונה שעברתי מרחק כולל של 30 ק"מ, הפעם הראשונה ששילבתי עליות ברכיבה… היתה לו סבלנות אין קץ ולמרות שקצב הרכיבה שלי היה מאד איטי בהתחלה, כזה שאפילו לא העלה לו את הדופק, עדיין רכב איתי לפחות פעם בשבוע. תמיד הוא היה שם בכדי לעודד, לאמר מילה טובה, לדחוף קדימה. ולא הייתי צריך יותר מזה בשביל להתחזק. בעיקר נפשית. לדעת שאין אתגר שלא אוכל לו. לחזור שוב ושוב על מסלול שעשינו בכדי שבפעם הבאה שנרכב יהיה שיפור.

14 במרץ 2010 - אחרי רכיבה של 30 ק"מ בעמק בית שאן

יותר מכל הוא האמין בי וקיבל אותי כמו שאני. ואני לא הייתי צריך יותר מזה.

רכבנו יחד בבן שמן, בבארי, בפארק קנדה, בסטף, בעדולם, בערבות ראש העין, בפארק הירקון ביום או בלילות הקיץ החמים או סתם מקיבוץ עינת לשום מקום. עם או בלי קפה באמצע או בסוף. אהב "סינגלים רגועים" בלשונו. זורמים בלשוננו.

דצמבר 2010 - בטיול בהרי ירושלים

במרוצת הזמן רכבנו יחד פחות ועכשיו אני יכול רק להכות על חטא. התלמיד עלה על מורהו ולא היה גאה ממנו. איבדתי את האוהד מספר 1 שלי. זה שהתגאה בהישגי הרכיבה שלי. זה שהתעניין בדאגה לגבי מסלול כזה או אחר וביקש שאתקשר שאסיים. גם אם זה 100 ק"מ ותשע שעות של רכיבה. זה שכל כך שמח על הישגי ורק ידע להמשיך ולפרגן ולהתגאות בפני חבריו.

פיתחנו לנו זמן איכות אחר. מערכת יחסים שמעבר לחתן וחותן. כבר לא קראתי לו "יונתן" אלה "סבוש". עם דגש על הרגש שבה המילה נאמרת. בחיבה אמיתית, בהערכה ואהבה לאיש. תמיד נטע בי את הרגשת הביטחון שלא משנה מה יקרה, תמיד הוא יהיה שם בשבילי, בשבילנו. תמיד קיבלתי עיצה טובה וגם אם היה לי איזה רעיון שטותי (או אפילו דבילי) הוא ידע להוריד אותי מהעץ בדרך נעימה.

יונתן, המסע שלך הסתיים בטרם עת. כמו שרצית. על האופניים. עושה את מה שאתה אוהב. אתה כבר חסר לכולנו. או כמו שתמר קראה היום בהספד שלה, אור כבר לא תוכל להתקשר אליך ולבקש ממך שתבוא כי אתה חסר לה, כבר לא תוכל ללמד את דרור לרכב על אופניים. ואני לא אוכל להתקשר אליך להתיעץ בעיניין זה או אחר ולקבל את העיצה הנכונה. כבר לא נרכב באלפים או נחצה את הגולן.

תמיד אנצור את שהענקת לי. את שלימדת אותי.

אוהב אותך וכבר מתגעגע,

אופיר

June 5, Day (365) + 189, שנה וחצי בתהליך

// יוני 5th, 2011 // No Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה, תזונה

קצת יותר משנה וחצי עברה מאז תחילתו של התהליך. לפעמים ונדמה לי כי בחיי יש את הלפני ואת האחרי של אותה נקודה בזמן. מביט במראה בבוקר ורואה מישהו שונה. מישהו שהבין כי הוא צריך לדאוג לעצמו כדי שיוכל לדאוג לאחרים. יש כאלה שלעולם לא יכירו את "ההוא". זה שהיה לפני. ויש כאלה שעדיין נדהמים בכל פעם שאנחנו נפגשים. מה שקשור לעבר הוא נחלתו של העבר בלבד. שמתי את זה מאחורי. שנים של להיות שמן מאוחסנות עכשיו בתאי זיכרון שבסופו של דבר ימחקו על ידי זכרונות חדשים, נעימים יותר.

אולי והדבר המשמעותי ביותר שקרה לי הוא השליטה שיש לי בחיי. מעין שלווה שמשתלטת עליך. כאילו ואתה נמצא במעין חוויה חוץ גופית שמאפשרת לך להסתכל על הכל מלמעלה ולבחור את המסלול שהוא הכי טוב, הכי נכון, בשבילך. בשקט ובשלווה. בעיות שבעבר היו מטרידות אותי קיבלו היום משקל נכון ולכן גם היחס שלי אליהן הוא אחר. למדתי כי לכל בעיה יש את פתרונה. פשוט חייבים להסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין מה בכוחנו לשנות והיכן הם גבולות יכולתנו. לפעמים קבלת המצב כמות שהוא משמעותית יותר מהניסיון "ללחום" בו. מישהו פעם לימד אותי משפט חכם שרק היום אני מבין את משמעותו, it is what it is. ולא צריך פרשנות נוספת.

גם אם זה יראה מוזר לאנשים (מה שכתבתי למעלה) אזי תדעו כי דעתכם לא חשובה לי. אל תעלבו. אני יודע איך אני מרגיש ואיך זה משפיע על אילו שאני אוהב. איך זה עושה להם טוב. טוב שעושה לי טוב. שמטעין אותי בצורה ששום דבר אחר לא יכול.

כתבתי פעם שהאיש "ההוא" מת, יחי האני החדש. ככה זה מרגיש. כאילו ויצרתי חיים חדשים. כאילו ונולדתי מחדש. נכון, קלישאה, אבל מי שמכיר את "ההוא" יודע שזו ממש לא קלישאה.

זה לא שעשיתי את הכל לבד וללא עזרה. אהובתי והילדים, הסביבה הקרובה, וחבורת הפסיכים שאני רוכב איתם, לכל אחד את משקלו בתהליך. ולכל אחד מהם תודתי נתונה.

אז מה עכשיו… לאן הולכים מכאן? זה לא שהכל מושלם כמובן. האמת? לא באמת יודע. רוצה להמשיך ולהינות מפירות התהליך וכמובן יודע שבשביל כך אני צריך להמשיך ולעבוד קשה. זה משתלם. אני יודע.

תמונות מה DTD 2011

// מאי 31st, 2011 // No Comments » // 4Epic, רכיבה

* צילום: אלעד סגל