Posts Tagged ‘Gary Fisher’

יער הקדושים

// מאי 9th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

אחרי רכיבה של 35 ק"מ בשבת ניסיתי לרכב ביום שני. לא שמעתי לגוף שלי שאותת שהוא צריך עוד מנוחה ופשוט לא הלך. אחרי 15 ק"מ חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה.

יום חמישי, חמש בבוקר. אני עדיין לא מאמין שצריך לקום. קבעתי עם חבר לרכב ביער הקדושים. קמתי עם רמות אנרגיה ששואפת לאפס בעיקר בגלל שבוע עמוס ומעצבן בעבודה ועייפות של לא לישון הרבה.

הייתי צריך גם להישקל. ידעתי שירדתי אבל לא ידעתי בכמה. 2.5 ק"ג. לא הייתי צריך יותר מזה. פתאום לא הייתי עייף והעולם היה נראה צבוע בהרבה יותר ורוד.

ש' החליט שהגיע הזמן שאני אעשה מסלולי עליות והוא גם בחר את מסלול הכניסה עבורי. יער הקדושים (יער הנצחה שנטועים בו שישה מיליון עצים שהם נרות נשמה סמליים לזכר קורבנות השואה). לפי התיאור שלו זה היה צריך להיות A walk in the park. אני פשוט לא ידעתי מה מחכה לי…

יש מספר מסלולים שאפשר לעשות ביער שלפי ההתרשמות שלי הוא מאד שמור ומטופח. המסלול שאנחנו רכבנו הוא די פשוט לתיאור. אחרי 9.3 ק"מ, לפי סימון השבילים האדום, מגיעים לפיצול שבילים גדול (כל הזמן שמאלה אם צריך לבצע פנייה בשביל). בדרך לשם עוברים את מערת בני ברית מימין וזה לאחר שעוברים דרך קשת אבן יפה. בפיצול אנחנו פנינו שמאלה והמשכנו על פי הסימון האדום ושמאלה יותר מאוחר כדי להתחבר עם דרך הנוף הצפונית (השחור) של נחל כיסלון שמסתיימת בכביש 38 ומתחברת לחניון. פחות משעתיים, כ – 21 ק"מ (מפה). הכל משולט ודי פשוט להתמצאות.

בעבורי ה- 12.5 ק"מ הראשונים של המסלול היו קריעת תחת. רק מטפסים. אני לא רגיל לסוג טיפוס שכזה. עד לנקודת פיצול השבילים יש 275 מטר טיפוס. אחר כך יש עוד 85 מטר טיפוס. אמנם זה לא היה טריוויאלי בשבילי אבל לא נשברתי ולא ירדתי מהאופניים (לא יכול לאמר שלא קיטרתי). ואז מגיעים לדובדבן של המסלול – כ 8.5 ק"מ של ירידות מהירות בשילוב של נוף קסום. פשוט שווה כל רגע!

זכרתי להודות ל – ש' על המסלול שעמד בהבטחה. אימון עליות טוב, 1100 קלוריות שנשרפו, נוף מקסים ופשוט כיף של רכיבה. מה יכול להיות יותר טוב מבוקר שכזה?

שבת בבוקר, יום יפה

// אפריל 17th, 2010 // No Comments » // בלוגינג, רכיבה

אתמול חזרתי מארצות הברית ופשוט לא הייתי מסוגל ללכת לישון מוקדם. בסוף נרדמתי באחת בלילה. חמש בבוקר שעת השין להשקמה. צריך להתחיל לרכב בשש וחצי כדי לא להרוס את תוכניות היום שההנהלה הגתה בזמן שהייתי בחו"ל. תמיד נרקמות תוכניות בעייתיות שאתה לא בסביבה…

שש וחצי בבוקר, אני והגארי במסלול הבית – גבעת כוח לנופרים ובחזרה. 25 ק"מ. אהה, וכמעט שכחתי את ברוס. סוף סוף אני לא שוכח את האייפוד. ספריגסטין בהופעה חיה בניו-יורק. מזמזם את The River, Atlantic, Born in the US ועוד שירים רבים וטובים באחת ההופעות הטובות שלו. ברוס ואני זה בגלל גדי טאוב. שעות של האזנה לציפורי לילה כאשר גדי משמיע לפעמים אלבומים שלמים של ברוס ומספר על הרקע לשירים השונים. ככה התאהבתי ב – Nebraska, The River,  Born to Run, אלבומי מופת של ברוס שמתארים את אמריקה והאיש הקטן, הפשוט. זה שלעולם לא יהיה מישהו. אמריקה של בייסבול ובירה. וברוס אחד מהאהובים עלי מצליח לגעת בנשמה שלי עם השירים שלו.

השמש מטפסת אט אט, ואני נזכר למה כל זה. ריח של חריש, של אביב מסביב, לוקח נשימות עמוקות של אוויר של יום שעוד לא בדיוק עלה, והגארי וברוס. אז מה צריך עוד הבן-אדם?

תיקון

// אפריל 4th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, פעילות גופנית, רכיבה

הייתי חייב את זה לעצמי. מאז שחזרתי מהרכיבה בפארק קנדה ביום שלישי לא יכולתי שלא לחשוב על איזה פדלאה הייתי ברכיבה הזו. זה פשוט לא הניח לי. נכון שהיה בזה קורטוב של צליבה עצמית שלא היתה במקום… אבל בכל זאת שורשי פולניים ונגד זה בעולם הזה אין לי הרבה מה לעשות (להכיר בעובדה זה חלק גדול מה"טיפול").

קבעתי לש' עובדות בשטח, "אוסף אותך בשבע וחצי חוזרים לפארק קנדה". ניתקתי לפני שהוא היה יכול להתנגד והשתדלתי ללכת לישון מוקדם. מאז שחזרתי מארה"ב לפני החג אני לא מצליח להתמודד טוב עם הג'ט לג ואני מוצא את עצמי ער עד לשעות המאוחרות של הלילה (כמו עכשיו…).

התיצבנו בשמונה בפארק. היה אפשר להרגיש שהולך להתחמם ומהר. הפעם החלטתי לא להשתולל בהתחלת הרכיבה ולהשתמש בעיצה של ש' ש"עליות צריך לעשות בקצב שלך".

ביום שלישי כשחזרתי הביתה היתה לי הרגשה שטעינו בניווט. עיון במפה של הפארק יחד עם הצלבה של המסלול שרכבנו מה – GPS איששו את החששות. אכן טעות ניווט די בהתחלה (עם שתי עליות לא קשורות למסלול) ואחרכך עוד אחת שחבל לדבר עליה.

הפעם החלטנו לדבוק ב – 21K כמה שאפשר. מה – 18.5 ק"מ של המסלול עשינו 15 וקצת וזה רק בגלל שאני חשבתי שהשעה מאוחרת יותר… היה יותר טוב. קצב טוב יותר, התמודדתי יותר טוב עם רוב האתגרים, לא התרסקתי והכי חשוב – הרגשתי טוב לאורך כל הרכיבה. בפעם הראשונה השתמשתי במד הדופק שמגיע יחד עם ה – GPS וזה נתן לי אינדיקציה טובה על המאמץ של הלב (הופתעתי לטובה).

בשביל הנשמה וההמשך התיקון הזה היה חשוב.

מחר שוב ארוחת חג… ליל האי סדר לא יחזור בשנית.

פסח מצה ומרור

// מרץ 30th, 2010 // 2 Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה

קמתי עם הרגשה של הנגאובר שחבל על הזמן. הדבר הראשון שרציתי לעשות זה ללכת לשירותים ולהקיא. חצי בקבוק של קברנה סוביניון הורדתי וזה רק בין הברכה הראשונה לשולחן ערוך. לפחות היין היה טוב, מיקב כרמי יוסף (בוטיק), אבל למי שלא רגיל לשתות זה היה יותר מדי. אבל ההנגאובר לא היה מזה… זה היה מהאוכל. ארבעה חודשים שלמים של דיאטה ושכחתי מה זה לאכול ככה (וטוב שכך). ההגדרה של ההנהלה זה לתקוע. מה לעשות – I am a sucker for Jewish food…. הדבר החיובי היחיד הוא שיש ליל סדר פעם בשנה.

חמוש ברגשי אשמה (פולני או מה?) קמתי בחמש וחצי בבוקר, אספתי את סבוש (בשבע, וזה היה בערך לפנות בוקר אצלו) ונסענו לרכב בפארק קנדה. מתודלק בחרוסת, גפילטע פיש, מרק עם קניידלך, ביצה עם מים מלוחים, פטה טונה, קציצות פרסה, בשר, תפוחי אדמה, אורז עם צימוקים, כל מיני קינוחים שאני לא זוכר ומצות שיצרו יציקה מושלמת (ובטח שכחתי פה ושם משהו) עליתי על האופניים.

המוני בית ישראל הרוכבים על אופניים נאספו לפארק קנדה בבוקר. הרעיון היה לרכב את 21K. אחד הדברים שלמדתי זה שאם הרכיבה מתחילה בעלייה אני בצרות. אני עדיין לא יודע לווסת כוחות נכון ובעיקר כשיש עליות בהתחלת הרכיבה. וזה בדיוק מה שקרה לי ברכיבה היום. השקעתי יותר מדי כוחות בהתחלה שגרמו לי להיות מותש די מהר. תוסיפו לזה מסלול שעולה ויורד כל הזמן ואת התערובת שהיתה לי בבטן… שתי עליות עליתי ברגל. עלייה פסיכית אחרת רכבתי. שתי נפילות (יש לי שריטות כאילו ניסיתי להתאבד), שתי ירידות בטיסה (הגעתי ל – 46 קמ"ש) והרבה תסכול שאני עדיין לא שם… כושר בונים לאורך זמן וגם מיומנות. אין אפס. יש לי עוד הרבה עבודה.

לא ראינו נפש חייה ב – 21K. כנראה שבכל הלילות כולם רוכבים רק סינגלים…

חזרתי הביתה. ואם לא היה מספיק אז הילדה רצתה שאני אעשה לה סוס. עשיתי… יצא סוס עייף שהתמוטט על המיטה בצהריים לשלוש שעות.

פסח עם המשפחה – לא תמצא בילוי יותר טוב מזה.

 

להתראות לך אנדורו (או, לקנות אופניים חלק מי יודע כמה)

// מרץ 8th, 2010 // 1 Comment » // בלוגינג, רכיבה

את האנדורו מכרתי לפני עשרה ימים. יום לפני נסיעת עבודה ארוכה לארה"ב. אבל זה לא הסיפור. אם מסתכלים אחורה על דרכי בעולם האופניים אז די הרבה עבר עלי בחצי שנה. Trek 4300, Gary Fisher Hoo Koo E Koo, Gary Fisher Big Sur, Specialized Enduro Comp ולבסוף Gary Fisher Rosco 2.

אני לא מחפש אשמים. ואין ספק שיש אשמה שנחה גם על כתפי במסע הזה למציאת אופניים מתאימים תחת הגבלת המשקל שלי. זה לא שאנשים אחרים לא עברו דרך דומה אבל לי אישית זה נראה כמו דרך חתחתים מודרנית.

אז איפה צריך להתחיל אדם במשקל של 156 ק"ג? שאלה מצויינת. יש שיגידו שעם אופניים הכי פשוטים שיכולים לשאת את המשקל. ויהיו כאלה שיגידו שעם אופניים שיפנקו יותר את הרוכב המתחיל, למרות המשקל שלו. אלו הן שתי אסקולות שפגשתי לא רק ביחס לרוכב שמן/גדול. ההתלבטות לגבי אופני הכניסה שאדם כזה או אחר צריך לקנות הוא ויכוח ארוך ימים. הוויכוח הזה מעסיק רבים וטובים ממני. נקודה מעניינת במשוואה היא העובדה שישנם מקרים בהם רוכבים מתחילים ינטשו את הספורט רק בגלל שרכשו אופני כניסה ברמה נמוכה ולא אופניים שהיו מקלים עליהם את הכניסה לתחום (ונכון, עולים הרבה יותר). המגמה בעולם בשנים האחרונות היא להשתמש ברמת חלקים שאני לא יכול להתאפק ואקרא לה בשמה האמיתי – זבל  – באופני כניסה. וכל שנה שעוברת החלקים פשוטים יותר ויותר וזולים יותר ויותר אך מחיר אופני הכניסה אינו משתנה.

נכון שתמיד עדיף לנסות בקטן ואחרכך להשתולל. אבל גם צריך לקחת בחשבון שכל השקעה באופני כניסה דינה ברוב המקרים להישחק עד דק. קרי, אל תצפה שתמכור את האופניים ביד שנייה ותקבל איזושהי תמורה הגיונית עבור האופניים הללו.

סגנון רכיבה גם הוא פרמטר חשוב ביותר. אין דינם של אופני All Mountain כדינם של אופני XC. אבל, בשביל להבין מהו הסגנון המתאים צריך נסיון. יש כאן מעין מעגל קסמים. או בלשון אחרים – מילכוד 22.

אבל אם הגיאומטריה של האופניים לא תתאים… לא יעזור שום דבר.

אני רוצה לרכב כמה שיותר מהר כמה שיותר רחוק. נקודה. בסגנון שהוא יותרTrail /XC אין מקום לאופני All Mountain. מצטער לאכזב כמה אנשים אבל האנדורו הם בהחלט לא אופני רכיבה ליום יום הרגיל. לא יודע איזה spin החברה מ – Specialized עשו, אבל עם כל הכבוד, זה ממש לא. אם כבר אזי הסטאמפי (Stumpjumper) מתאימים הרבה יותר.

כך, לאחר דרך ארוכה, מצאתי את עצמי שוב עם גארי. האיש והאגדה. מי שרכב על ה – Rosco יבין מיד. ומי שלא – עד שלא תרכבו לא תבינו. אין מה לעשות בנידון. טס ב – 30 קמ"ש במישור והחיים יפים. רק אל תגידו לי ששמנים לא יכולים לטוס על אופניים.

איזה בוקר

// פברואר 23rd, 2010 // No Comments » // בלוגינג, דיאטה, רכיבה

חמש בבוקר והשעון מצלצל. אתמול הלכתי לישון בתשע וחצי עם ג'ט לג עצבני. ניערתי את המחשבה על להישאר לישון במיטה (הרי הולך לרדת גשם ביום חמישי) וקמתי להתכוננן לרכיבה הראשונה על הרוסקו.

כמעט ופספסתי את זה, אבל לפני שהכנתי את הקפה נזכרתי שהגיע הזמן להישקל שוב. ידעתי שירדתי די הרבה וגם מאד הקפדתי שהייתי בחו"ל (ואפילו הלכתי לחדר כושר). בהתחלה לא כל כך האמנתי למה שראיתי כי לירידה כזו באמת לא ציפיתי – חמישה (5) קילו שלמים בשבועיים וחצי ובסך הכל 22.1 קילו פחות! (בפאונדים זה נשמע אפילו מטורף יותר – 48.6).

איזה מגניב!

בפארק הירקון איזה שעה אחר כך המשיך הבוקר הנפלא שלי. הרוסקו הם אופניים פשוט נהדרות. מה שלא הצלחתי לעשות עם האנדורו ביחס למהירות נעלם כלא היה עם הרוסקו. אז קודם האופניים מהירות. אמרתי מהירות כבר? הגעתי לפרקים למהירות של יותר מ – 30 קמ"ש במישור (ולא אחרי ירידה). ההיגוי מצויין ובכלל הרגשתי שהשליטה שלי על האופניים הרבה יותר טובה. סוף הרכיבה היה מדהים גם כן – רכבתי את הפארק ביותר מעשר דקות מהיר יותר ממה שהייתי עושה עם האנדורו!

רק שהיום ימשיך ככה.

ללא כוונה (או ברוך שובך גארי)

// פברואר 23rd, 2010 // 4 Comments » // בלוגינג, משפחה, רכיבה

לא היתה לי שום כוונה אבל מהנסיעה שלי לחוף המערבי חזרתי עם זוג אופניים חדש.

בסך הכל מה שרציתי לעשות זה לרכב על דגמים של Santa Cruz ולבדוק אם הם מתאימים לי. הרעיון שגלגלתי לפני הנסיעה היה לנסות ולהחליף את השלדה של האנדורו באיזה Heckler או Blur LT. הכיוון – רכיבת שבילים אגרסיבית (מהירה) ותו לא. שמח וטוב לב הגעתי למשווק של Santa Cruz באזור בו הייתי. היו לו Blur LT במידות M ו- L מורכבות ועל שניהם רכבתי. לא התחברתי. ב – M הרגשתי קצת צפוף וה – L הם לא המידה שלי. להפתעתי (או לשמחתי) החברה בחנות ציינו עובדה מעניינת – חלק הגוף התחתון שלי קצר משמעותית מחלק הגוף העליון שלי ולכן, כך אמרו, תהיה לי בעייה עם ה – stand over כמעט עם כל אופניים שארכב עליהם. פשוט לחפש אופניים שיהיו נוחות ולהנות.

עם המחשבה הזו חזרתי למלון. בדיקה מהירה הראתה שלרוב דגמי האופניים במידה M אכן יש נתוני stand over די דומים לזה של האנדורו שלי. חיפוש נוסף העלה שבדגמי ה – Fuel EX 5 של Trek ה – stand over נמוך יחסית בכ – 10 סנטימטר מהאנדורו. איתרתי משווק מקומי של טרק והלכתי אליו למחרת. רק בשביל לנסות את האופניים ולהרגיש איך זה לרכב עליהם. ללא שום כוונה אחרת.

סיבוב קצר על ה – Fuel EX 5 וירדתי מהאופניים. לא היה משמעות ל – stand over והאופניים פשוט לא הרגישו לי נוח. ניסיתי את ה – Fuel EX 8 וגם לא התחברתי. הרמדי נצנצו בפינה, אבל אני נשבעתי שאני לא בעיניין של אופני All Mountain טהורים מה גם (וזה מעניין כשלעצמו) שהחברה בחנות ציינו שעם הרמדי לא מטפסים… וחלקם רוכבים עליהם.

ואז נחו עיני על אופניים אחרות לגמרי- Gary Fisher Rosco. הרוסקו בחנות היו רוסקו 1, אופני demo, שמטרתם היא שרוכבים ינסו אותם (אפשר לשכור אותם בעשרים וחמישה דולר לשלושה ימים ואם אתה קונה כזה דגם זה יורד לך ממחיר האופניים). אחרי חצי שעה של רכיבה בחוץ החברה מהחנות יצאו לחפש אותי. הם היו בטוחים שאני לא חוזר. מזמן לא רכבתי על אופניים כל כך כיפיות כמו הרוסקו שאתה פשוט מרגיש איך כוח הרגליים שלך מתתרגם ישירות למהירות. רכבתי של מידה M) 17.5) שהתאימה לי בול. ההגדרה של האופניים בין שבילים לאול מאונטיין גם התאימה בדיוק למה שחיפשתי – Long travel trail bike – מהירים יותר מאול מאונטיין וחזקים יותר מאופני trail ועדיין בעלי משקל קל.

הרוסקו הם לא אופניים זולים אבל להפתעתי הרבה עדיין נשארו דגמי 09' במחסנים של טרק כאשר המחיר נמוך משמעותית ממחיר 2010 כדי לנסות ולגמור את המלאי (ובאותה נשימה – זה היה נחמד עם היבואנים הישראלים היו עושים דבר דומה. אבל מה לעשות שחלקם אף מוכרים דגמי 09' במחיר 2010?). במחסנים של טרק היו דגמי 09' של רוסקו 2,1 וגם 3. המחיר של הרוסקו 2 היה הכי אטרקטיבי ועמד על בערך 60% ממחיר המחירון בארצות הברית.

טלפון לאישה, אישור (איזה פרגון! פשוט חולה עליה), והאופניים הוזמנו.

מאד מעניין לראות איך האופניים ארוזות ומה כלול בפנים (ומה בארץ לא נותנים לך). איך יש משאבה לבולם, ופדלים איכותיים (תלוי יצרן ודגם), וגם ספרון הדרכה וכו'. קפצתי ל – Fedex Office ובעזרת חומרי אריזה שונים ריפדתי את אריזת האופניים בכמה מקומות אסטרטגיים. האופניים הוטסו מסן פרנסיסקו לניו-יורק ומשם לארץ (לא משלמים overweight כי האופניים הם כמו מזוודה שנייה). היו לי רגעים של חשש להתקף לב בזמן שאמריקן לקחו להם את הזמן ולא העבירו את המטען שלי לאלעל וגם כשהגעתי ארצה ושמי נשמע ברמקול להגיע ל – Lost & Found. "המטען שלך לא הגיע" בישרו לי, ואני שבדקתי עם בטחון אלעל לפני שעליתי לטיסה שהכל עלה והכל בסדר התחלתי לפתח עצבנות קלה. כמובן שבין מה שנאמר לי ולמציאות לא היה קשר…

המוכס, שרוכב בעצמו על Yetti, היה נחמד ועינייני. כמובן שעברתי באדום, הצגתי קבלה ושילמתי מע"מ. עדיין, המחיר הסופי ששילמתי על האופניים הוא כל כך זול לעומת הארץ שזה פשוט לא יאמן.

לסיכום: לא לכל אחד, מתיש, אבל יכול להיות שווה. עכשיו נותר למכור את האנדורו. אה, והכי חשוב, בלי אישה מפרגנת ותומכת כל זה ממש, אבל ממש, לא היה אפשרי.